[בכרזה: אוי, הסקרנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי adibalea לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
עודכן ב- 25 בספטמבר 2024
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
פָּרָשַׁת נִצָּבִים היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ט, פסוק ט' ומסתיימת בפרק ל', פסוק כ'.
פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. הפרשה פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה - ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה - שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים ובין סוכות קוראים ביחד איתה את פרשת וילך (ויקיפדיה: פרשת ניצבים).
להלן הנושאים העיקריים בפרשה:
- על סקרנות, על הנגלה והנסתר,
- על הבחירה בין טוב ורע.
נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, ציטט מהפרשה בהספדו לשמעון פרס. נגיע לכך בסוף המאמר.
[לקובץ המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן]
[בתמונה: נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, ציטט מהפרשה בהספדו לשמעון פרס... התמונה היא נחלת הכלל]
דברים, פרק כט' - על סקרנות ואמונה עיוורת
הסקרנות הרגה את החתול – זו כותרת המשנה שהייתי נותן לפרק הזה.
עוד פרק שמתאר את הברית שבין בני ישראל לה'. גם בפרק הזה בני ישראל מתוארים ע"י משה כהופכים לעם עבור יהוה: ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.... יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
ומה המשמעות של להיות עם לה'? משה מסביר: בעבר, לפני שהפכתם לעם לאלוהים, הייתם חסרי תבונה ויכולת הבנה: ג וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה.
ואילו עכשיו, כשאתם עם לה', אתם כבר מסוגלים להבין, אם כי במגבלה מאוד מעניינת. בפסוק אחד, בסוף הפרק, מתמצת משה את מהות ההבנה של האמונה בה': כח הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת.
- "הנסתרות לה' אלוהינו": יש דברים (נסתרות) שעליכם לקבל ללא כל שאלה.
- "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות": ויש דברים (גלויים) שעליכם לבצע.
- ומהם הדברים שיש לעשות? "כל דברי התורה הזאת".
בלשון מעט פחות "נסתרת" המשמעות (בעיני) של הפסוק הזה היא "אמונה עיוורת". עשו את כל התורה הזאת ואל תשאלו שאלות על דברים שנראים נסתרים או שלא כתובים. משה סוגר בפני בני ישראל את העולם.
לדעתי, באמירה הזו גרם משה לכך שהתפתחה אצלנו תרבות ענקית, הכוללת דת (משנה, תלמוד ועוד אלפי כתבים וספרים הממלאים את ארון הספרים היהודי), ספרות, שירה ובעיקר מדע, שהיא כולה חותרת לחשוף את הנסתר!!
גם תרבות קמעות, "סוד", קבלה, "בבות" ועוד התפתחה לה במקביל.
באופן שאותי לא מפתיע, ברגע שמשה הניח גבול בין הנסתר לגלוי, הוא למעשה גרם לאנשים לנסות, ללא הרף ובנחישות אין קץ, לפרוץ את גבולות הגלוי ולחדור אל "הנסתר". ייתכן וכך התפתחה אצלנו:
- מצד אחד, תרבות קבלית העוסקת במה שנקרא "תורת הסוד ומיסטיקה יהודית";
- ומצד שני, מעורבות בולטת של היהודים בגילויים ובחידושים מדעיים לאורך כל ההיסטוריה האנושית.
הצורך לחקור, הסקרנות, הרצון לפרוץ גבולות – ייתכן ואלה תכונות שהטביע משה בבני ישראל בפסוק הקצר והממצה של הדרישה ל"אמונה עיוורת".
בפעם הבאה, כשתגידו לילד שלכם ש"לא לשחק באש" תבדקו שהוא לא עושה בדיוק הפוך. לפעמים הסקרנות עלולה להרוג, כמאמר הפתגם הידוע: "הסקרנות הרגה את החתול".
אני כמובן בעד סקרנות! בפרפרזה על המשפט הידוע על החתול אני מציע: "הסקרנות הרגה את האמונה העיוורת"!
דברים, פרק ל' - כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ
בפרק הזה נותן משה את המפתח לטוב (לחיים). המפתח הוא בידי האדם עצמו, בפסוקים היפים ביותר שקראתי עד היום: יא כִּי הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא ׃ יב לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֨יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה ׃ יג וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה ׃ יד כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ.
מהי המצווה עליה מדבר משה? לאדם דתי, המאמין בה', זה מאוד ברור. ולי, שאינני דתי, שאינני מאמין בה', מהי המצווה?
מה שיפה הוא שמשה אומר שכולם, מאמין או שאינו מאמין, המצווה היא בתוכם – מצוות עשיית הטוב. איך אני יודע שהמצווה היא עשיית הטוב? לפי שמשה עצמו מבהיר בהמשך שהבחירה שיש לאדם היא בין טוב לרע. אז בשבילי, אדם חילוני שאינו דתי, המצווה במהותית היא עשיית הטוב.
עשיית הטוב איננה דבר נשגב. היא איננה דבר שצריך לקבל עליו הנחיות ממישהו אחר, ממישהו חכם, או עשיר, או כריזמטי. היא גם לא דבר שצריך לקבל אותו מהשמיים, קרי, מה'.
האדם עצמו, מעצם היותו "נברא בצלם אלוהים" צריך למצוא את המצווה, את עשיית הטוב, את הדרך הנכונה, בתוך עצמו. משפט נפלא – בפיך (כמייצג את המוח המדבר בשפת אנוש) ובלבבך (המייצג את הרוח או את נפש האדם), לעשותו.
ומיד אחרי שמשה נותן את המפתח, הוא מגדיר בצורה מדויקת להפליא, את מה שיש מעבר לדלת, את הבחירה: טו רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֨יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע.
נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובאמה, ספד לשמעון פרס. בתום ההספד ציטט את הנאמר בפרק שלנו: "ובחרת בחיים". (הדקה ה- 21:20 בקישור למטה)
יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
19 I call heaven and earth to witness against you this day, that I have set before thee life and death, the blessing and the curse; therefore, choose life, that thou mayest live, thou and thy seed;
[לאוסף המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!