[בתמונה: לא בכדי, אריק ורפול מלוחמי העל של צה"ל, זיהו נכונה את החולשה. לפיכך השקיעו במלחמת שלום הגליל, מול 20.000 לוחמי הפת"ח, כוח כפול משנדרש... המקור: ארכיון צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

העובדה שמאז הקמתה, מתנהלת ישראל תחת "מלחמת התשה" מתמשכת. הגם שבנייה ובנותיה בחלקם משרתים "בסדיר" ובמילואים, ומקצתם בקבע. אמורה הייתה למקד את המודעות לביטחון הלאומי, בראש סדר היום הציבורי, ולא היא.

מה גם, שהתמיהה לחסרונה של המודעות, גוברת שבעתיים, נוכח העובדה שמאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת שלום הגליל, עמדה הסכמה לאומית איתנה ורחבה למדיניות הביטחון; כולל הכרה והוקרה לגיבורי התקופה, ובהם:

• אריק שרון, רפאל איתן (רפול) ומאיר הר ציון, זכרם לברכה.
• רבקה גובר ז"ל ששכלה את שני בניה במלחמת העצמאות, וכונתה "אם הבנים".
• ספרי מלחמות שיצאו לאור, בזה אחר זה.
• וחשובים לא פחות, השירים שחיברו מלחיני התקופה, באמצעותם הושרשה המודעות לביטחון. בשירי המלחמות ופעולות התגמול, בדגש (שיר החובש כדוגמה) על גבורת הלוחמים.

[בתמונה: אחד מ'תקליטי הניצחון' מ- 1967, ששיקפו הסכמה לאומית איתנה ורחבה למדיניות הביטחון; כולל הכרה והוקרה לגיבורי התקופה... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

לא פלא שכל הג'ז הזה הביא להסכמה ולנכונות, לשאת בנטלה של תפיסת הביטחון הלאומי. זו, שבהיעדר עומק אסטרטגי, קבעה "להלחם בשטח האויב". משמע, שעלינו לשמר בידינו את הברירה. לקבוע את המועד, המקום והשיטה. כל שכן, "לסיים (המלחמה) מהר ככל שנתן", ו"בהכרעה נקודתית ברורה". זאת כמענה ללחץ בינ"ל ולעלויות בהחזקת צבא, לאורך זמן. בעוד הכמיהה להשגת הכרעה נקודתית, יועדה להעצמת ההרתעה.

על קבילותה של התפיסה אפשר להתווכח, מעתה ועד עולם. לעומת זאת בלתי אפשרי שלא להבחין, כיצד נוכח החובבנות ששלטה בצה"ל, עצם השליטה במועד במקום ובשיטה - וכל עוד מדובר במהלך התקפי. הפך זה למנוף בלעדי, שאפשר את השגת הניצחון.

לא בכדי, אריק ורפול מלוחמי העל של צה"ל, זיהו נכונה את החולשה. לפיכך השקיעו במלחמת שלום הגליל, מול 20.000 לוחמי הפת"ח, כוח כפול משנדרש. זאת, כדי לקזז בחסרונה של המיומנות המקצועית, ששלטה (ועדין שלטת), בצבא היבשה.

אלא מאי, להבדיל מהשניים, שהשכילו להכיר ביתרון, שהעניקה תפיסת הביטחון הישראלית, נסתר נתון כה חשוב שכזה, מעיני האופוזיציה, שפתחה חזית פוליטית - במקביל ל"מלחמת שלום הגליל"- בטענה שהמדובר במלחמת כזב, מהיותה בחזקת "מלחמת ברירה". זה מה שהביא את תפיסת הביטחון לסוף דרכה, וחמור מכל, בהשמטת יתרון ההפתעה שעמד לצה"ל, כמכפיל עוצמה של ממש.

לא פלא, שמאז הסתיימה מלחמת שלום הגליל בגירושם של יאסר ערפאת וחיילי אש"פ מלבנון. לא השיג צה"ל ולו הכרעה אחת בודדת, בשדות המלחמה. עובדה שתמול שלשום זכתה לאישור רשמי, כעולה מדרישתו של רא"ל אביב כוכבי מפקודיו, לדון כיצד להשיב לצה"ל את יכולת הניצחון וההכרעה.

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הכרעה', לחצו כאן]

לפיכך הגיע זמן ההיגיון, המחייב לאפסן את המחלוקות הפוליטיות, בדגש על אלה, שבגינם נגרסה לאבק ההסכמה הלאומית וההרתעה. מה גם שהוכח (ראה פינויו של גוש קטיף) כי חולשה צבאית, אין בה די, כדי לתמוך בהתיישבות בגבולות ההבטחה, כפי שאין בה סעד (ראה אוסלו) כדי לקזז סיכונים מדיניים, המצויים לרב בכל מהלך מדיני.

משתמעת מזה החובה, לשדרג את צה"ל ממליציה, לצבא אחוד נחוש ומיומן!

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 12/4/14.