[בתמונה: הדמדומים היא הדרך היעילה ביותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Monam לאתר Pixabay]

"בין השמשות הוא המאפשר הטוב ביותר, הדמדומים היא הדרך היעילה ביותר" (סיאול סידנרב)

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; ועמית הוראה, החוג לקרימינולוגיה, אקדמית גליל מערבי. מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

מרצים וסטודנטים מכירים היטב את תחושת הלחץ לקראת שלב בדיקת המחברות לאחר מבחני הסמסטר. המרצים נתונים בלחץ בדיקת עשרות מבחנים, והתלמידים נבעתים מפני הצורך ללמוד שוב לקראת מועדי ב'.

כדי להימנע מהצורך בבדיקת מחברות אין ספור; ומן הצורך להתעמת עם סטודנטים המערערים על ציוניהם, ישנם מרצים שהמירו את השאלות הפתוחות במבחנים, בשאלות סגורות, המכונות "אמריקאיות", אשר נתונות כיום לסריקת מחשב ולמתן תוצאות אוטומטיות.

במכללת סידנרב פתרו כמה מרצים את הקושי בהציבם אפשרות נוספת; המרת הזכות לבדיקת מחברות מבחניהם במתן ציון מתגמל. באמצעות סחר הציונים, המרצים הקלו מעל עצמם את עומס בדיקת המחברות והתלמידים הבטיחו לעצמם ציונים משופרים; וחסכו את הצורך במועדי ב'.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

במהרה, התופעה התפשטה ברחבי המכללה והפכה לנוהג שגור. כיוון שהפרקטיקה החלה באופן לא רשמי; ונערכה בתחילה מאחורי הקלעים, היא לא הייתה נודעת אלמלא ביקורות מצד חלק מאנשי מחלקת הבחינות של המכללה, אשר התייחסו אליה כהשחתה של הליך מתן הציונים.

חרף הביקורות הפרקטיקה פרחה, ויותר ויותר הצדיקו אותה בהיותה חוסכת משאבי הוראה ומחקר יקרים; מעניקה לסטודנטים תחושה של השתתפות בתהליך קביעת הציון שלהם; ומקלה את החומרה והשרירותיות, שלפעמים אפיינה את הליך מתן הציונים בעבר.

יתרה מכך, עם הזמן וההיכרות עם השיטה שהתבססה, יותר ויותר התעקשו שהיא בלתי נמנעת; שהיא למעשה תמיד התרחשה באופן כזה או אחר; ושהטענות על כך שבעבר היא לא התקיימה מוטלות בספק.

את הדוגמה של סחר הציונים הביא אלברט אלשולר במאמרו, Plea Bargaining and Its History , כדי להמחיש עד כמה התופעה שהתרגלנו אליה, רקובה מיסודה.

לטענתו, ברוב תקופת המשפט האדברסרי, המושג עסקת טיעון לא היה ידוע, הודאה בחקירה משמעותה הייתה הודאה בעובדות ולא באשמה; ורק שופטים וחבר מושבעים קבעו את מידת אשמתו או חפותו של נאשם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Wild0ne לאתר Pixabay]

באופן לא מפתיע, עסקת הטיעון הראשונה בשלהי המאה התשע-עשרה, נערכה עם איש ממשל רב השפעה, אשר ניסה למצוא דרך להימלט מעונש כליאה שהיה צפוי להיגזר עליו בעקבות האשמה בשחיתות.

השם "סיאול סידנרב" הוא היפוך אותיות של שמו של לואיס ברנדיס, שופט בית המשפט העליון בארה"ב, אשר תווה את הביטוי המוכר לעקרון השקיפות במערכות ציבוריות כתרופה לשחיתות:

"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" (1914)

שנה טובה, שנת משפט אמת!

יוסף זהר