[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי manfredrichter לאתר Pixabay]

ב- 26 בספטמבר 2019 פרסם אלי סניור ב- ynet, כי סגן-ניצב שחר חמדי, מי שעמד מטעם המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש) בראש צוות החקירה בפרשית ניצב ניסו שחם; וחזר לשורות המשטרה, יגיש תביעה תקדימית נגד בכירים במשטרת ישראל. על פי התביעה, אותם בכירים - ששימשו כצוות קצין בודק עבורו - התרשלו, הביאו להגשת כתב אישום משמעתי נגדו – שממנו זוכה – ובכך מנעו את קידומו (סניור, 2019). על פי הכתבה, לאחר שסיים את השאלתו למח"ש, שב חמדי למשטרה. הוא היה מיועד לקידום ולקבלת דרגת ניצב-משנה, וכחלק מהליך הקידום הוא זומן לראיון תעסוקתי במשרדי היחב"מ (יחידת חקירות ביטחון מידע) של המשטרה. כשהגיע, התקבל על ידי שוטרת, שהייתה עדה בתיק ניסו שחם, שאותו ניהל חמדי במח"ש. היא נכנסה לחדרה של הבודקת ושוחחה עימה (סניור, 2019). התוצאה על פי חמדי הייתה תשאול "אגרסיבי, עוין ומשפיל". בין השאר הטיחה בפניו הבודקת חשדות לבדיקות אסורות במסוף משטרתי, ליחסים אסורים עם כפיפות, לשימוש בסמים, לעדות שקר, להסתרת נזקים לרכב, להימורים, להטיית דין עם שופטים, ועוד (סניור, 2019).

כמה שבועות לאחר מכן, במהלך ראיון אצל מפקד מחוז תל־אביב דאז, ניצב צ'יקו אדרי (ראו תמונה משמאל), נדהם חמדי לגלות שבעקבות בעיות שעלו באותו ראיון ביחב"מ הליך הקידום שלו נעצר והוחלט למנות לו קצין בודק (סניור, 2019).

בעקבות מסקנות הקצין הבודק, הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בבית הדין המשמעתי של המשטרה, בחשד ששוחח עם נחקרים שהיו קשורים להליך הבדיקה שלו. חמדי כפר בכך, אך למרות זאת הודח מתפקידו כמפקד תחנה (סניור, 2019).

[בתמונה: ניצב צ'יקו אדרי. הצילום: דוברות המשטרה]

באוגוסט 2017 זוכה סנ"צ חמדי מכל אשמה בבית הדין המשמעתי, ובצעד יוצא דופן הוא החליט להגיש תביעת נזיקין אישית נגד שלושת קציני המשטרה שניהלו את תיק הבדיקה נגדו: סגן מפקד מחוז דרום תת־ניצב מוטי אדרעי, ניצב־משנה דרור אסרף מאגף המודיעין, ורב־פקד עדי יהלומי, ראש חוליית קצין בודק. לטענתו, השלושה מנעו את קידומו בכך שהתרשלו בתפקידם והגישו נגדו כתב אישום משמעתי שסתר את חומר הראיות בתיק. מהמשטרה תובע חמדי לקבל לידיו את כל חומר החקירה של צוות הקצין הבודק שבחן את התנהלותו (סניור, 2019).

ובחזרה לפרשת ניסו שחם...

בהנחה שגרסתו של שחר חמדי אמתית, נשאלת הרי השאלה, מדוע עדה - לא נאשמת!!! שנחקרה על ידו - פיתחה כלפיו רגשות שנאה כאלה, שדאגה שיעבור תשאול "אגרסיבי, עוין ומשפיל"...

כזכור "פרשת ניסו שחם" החלה בחשד לביצוע סדרתי של עבירות מין על ידי ניצב במשטרה, וסוקרה בהתאם; אלא שעם התקדמות החקירה, ולאחר שנחקרו השוטרות, התברר כי התמונה הראייתית שונה לחלוטין; וכי לא ניתן למצוא ראיות להוכחת "המימד של כפייה מינית וניצול".

בנקודת הזמן הזו הבין שחר חמדי, כי התמונה הראייתית אינה תואמת את אופי החשדות בתחילת החקירה. או אז שינתה החקירה כיוון והחלה להתמקד בשוטרות ובחילוץ מידע אישי מהן, תחת ההנחה שלא תיתכן הסכמה חופשית כאשר קיים פער בגיל ובדרגה...

נטען במהלך המשפט כי על מנת "לחלץ" מהשוטרות עדות שתגבש עבירת מין ו"למצוא" משהו נגד ניסו שחם, הפעילו חוקרי מח"ש לחצים כבדים ופסולים על השוטרות השונות, החל "מאיומים ועד שאלות חודרניות ללא כל צורך. מבירור 'האם הבעל יודע' ועד הצגת שקרים בוטים"...

עוד נטען כי לאחר שהתברר כי השוטרות מעידות שהקשר בינן לבין ניסו שחם היה בהסכמה מלאה, החמירה גישתם האגרסיבית של החוקרים, מתוך כוונה לגרום לנשים לשנות את עדותן.

.

שחר חמדי וחוקריו הצדיקו את היחס הקשה והמשפיל לשוטרות בטענה כי עקב מעמדן המיוחד כשוטרות, עליהן לשתף פעולה בחקירה; למרות הקושי שבדבר והחשש להריסת חייהן בעבודה ובמשפחה...

[להרחבה על חקירת מח"ש, לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של רויטל חובל ב'הארץ', לחצו כאן]

וגם:

.

עתה, התהפך הגלגל; והוא נאלץ להתמודד בעצמו עם יחס הקשה והמשפיל לנחקר ועם השלכותיו...