[הסכמי הגנה הפיכים; נסיגה מרכסי יו"ש אינה הפיכה, אלא במחיר דמים... התמונה היא צילום מסך]
[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון: 'ישראל היום' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 3 בדצמבר 2019
יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]
* * *
ב- 14 בספטמבר 2019 צייץ נשיא ארצות הברית: דונלד טראמפ, כי "שוחח במהלך היום עם ראש הממשלה נתניהו על האפשרות של התקדמות בברית הגנה משותפת בין ארצות הברית וישראל, שתעגן עוד יותר את הברית היוצאת מן הכלל בין המדינות שלנו" (אייכנר, 2019).
הנושא אף חזר לסדר היום בתחילת דצמבר 2019 כסיבה שבגינה מבקש ראש הממשלה, בנימין נתניהו לכהן ראשון כראש ממשלת האחדות, בין היתר, כדי להשלים סוגיה זו.
ב-2019 מהווה ישראל בסיס-קדמי ומקור מודיעין חריג עבור ארה"ב במזה"ת הפכפך, בלתי-צפוי, דיקטטורי, פורע-חוק, אלים ונטול-סובלנות במישור הבין-אסלמי.
בניגוד למחשבה המקובעת, הסכם הגנה חיובי משדרג עצמאות ביטחונית של ישראל ושולל תלות בצבא ארה"ב והצבתו בגבולות ישראל.
.
[למאמר המלא של איתמר אייכנר ב- ynet, לחצו כאן]
הסכם הגנה מעשי לא בא להגן על ישראל אלא לקדם עמידה בפני אתגרים ואיומים משותפים: יכולות קונבנציונליות, בליסטיות וגרעיניות של האייתולות באיראן, טרור אסלאמי גלובלי, איומים קיומיים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, אלימות והפכפכות במזרח התיכון, וקידום יתרון טכנולוגי ביטחוני של ארה"ב וישראל.
הסכם הגנה בעל-ערך שופך אור על הכביש הדו-סטרי בין ישראל לארה"ב: הרחבת מערכות נשק אמריקאיות המוצבות בישראל לשימוש ארה"ב וישראל בזמן חרום; העמקת שתופי פעולה מודיעיניים, לוחמה בטרור ואימונים משותפים; טיפוח יתרון איכותי ישראלי על ידי אספקה משודרגת של מערכות נשק מתוחכמות לישראל; שדרוג מתקני נמלי חיפה ואשדוד לצרכי הצי ה-6; הקמת קרנות משותפות לעידוד שתופי פעולה בין תעשיות ביטחוניות בתחומי חלל, בליסטיקה, לוחמת סייבר, בינה אנושית, רובוטיקה, כלי טיס לא-מאויישים, וכו'.
[למאמר: 'תרומה ייחודית של ישראל לארה"ב', לחצו כאן]
הסכם הגנה יעיל ממנף יכולות מבצעיות וטכנולוגיות של ישראל לקידום מעמד ארה"ב בצומת הקריטית של הים התיכון - אירופה -אפריקה - אסיה, המהווה מוקד טרור אסלמי גלובלי, הפצת טכנולוגיות בליסטיות וגרעיניות, והתפרצויות אלימות מקומית ובין-מוסלמית. חיוניות ישראל משתדרגת, ככל שאירופה מתמוססת. ככל שמתעצמת תדמית ההרתעה הישראלית, כך קטן הצורך האמריקאי להגדיל נוכחות צבאית במזרח התיכון.
הסכם הגנה ראוי ידגיש את מעמד ישראל כמעבדה חסכונית בתנאי קרב של תעשיות ביטחוניות בארה"ב, החוסכת לארה"ב מליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, מרחיבה יצור ויצוא נשק אמריקאי ואת היקף התעסוקה בארה"ב. ניסיון הקרב הישראלי תורם לגיבוש תורות לחימה של צבא ארה"ב.
הסכם הגנה מוצלח אינו מצמצם את חופש הפעולה של ישראל; שהפך אותה מנטל לנכס אסטרטגי של ארה"ב. לדוגמה:
- ב-1981 ו-2007 השמידה ישראל כורים גרעיניים בעיראק וסוריה – למרות התנגדות ארה"ב – ובכך מנעה מארה"ב עימות גרעיני במלחמת המפרץ, ב-1991, ובמלחמות אזרחים גרעיניות בעיראק ובסוריה.
- ב-1967 פתחה ישראל במלחמת-מנע – חרף התנגדות ארה"ב – ריסקה את צבא נאצר הפרו-סובייטי שפעל להפלת משטרים ערביים פרו-אמריקאים, ומנעה פגיעה דרמטית באינטרס ארה"ב.
הסכם הגנה מוצלח עוסק באיומים אזוריים וגלובאלים ולא בסכסוך הערבי-ישראלי ובעניין הפלסטיני שאינו גורם מפתח בזעזועי המזרח התיכון, לא בבת-עין של מנהיגי ערב, ולא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי.
אל לישראל להתפתות להסכם הגנה תמורת נסיגה מרכסי יו"ש, מכיוון שכל הסכם הגנה אמריקאי כפוף לחוקת ולאינטרס ארה"ב, פתוח לפרשנויות ועמוס דרכי-מילוט. לדוגמה:
- ברית נאט"ו מחייבת לשקול "צעדים ראויים" מול תוקפנות;
- ב-1972 פרשה ארה"ב מהסכם עם ברה"מ על הגבלת טילים בליסטים;
- ב-1979 פרשה מהסכם הגנה עם טאייוואן;
- ב-1985 פרשה מהסכם ביטחון עם ניו זילנד;
- ב-1967 לא מימש הנשיא ג'ונסון את התחייבות הנשיא אייזנהאואר מ-1957 לפעול צבאית נגד חסימת מיצרי טיראן על ידי מצרים בטענה – הנכונה – שהתחייבות נשיא אינה מחייבת את הבאים אחריו.
הסכמי הגנה הפיכים; נסיגה מרכסי יו"ש אינה הפיכה, אלא במחיר דמים!
[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן]
