[בתמונה: הטיל הבליסטי הרוסי: Iskander-M. המקור: באדיבות אתר The National Interest]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

מאמר זה נכתב גם כתגובה למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי אודות 'חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים'.

הטילים המדויקים - כעת, ובעשרות השנים הקרובות - הם המהפכה של הדור הזה בדרך הלחימה העולמית.

טילים מדויקים נכנסו לשימוש כבר לפני מס' שנים זאת בהיקף מצומצם ובמספר קטן של צבאות יבשה. השימוש המבצעי בהם באמצעות כוחות היבשה היה מוגבל מאוד.

השמדת בתי הזיקוק בערב הסעודית באמצעות טילים מדויקים היא אירוע היסטורי ונקודת מפנה העולמית.

[למאמר: 'חיל הטילים האבוד וטייסנו הטובים...', לחצו כאן]

.

מכאן ואילך, דרך הלחימה העולמית תהיה אחרת וההצטיידות של המדינות וצבאות היבשה בטילים מדויקים ומכל הסוגים צפוי שתהיה אדירה.

סביר שיהיו מדינות וצבאות שיתחזקו כתוצאה מכך, יהיו גם מדינות וצבאות אחרים שיחלשו. כך, סביר שיהיו חילות שיאבדו מחשיבותם; וחילות אחרים שיהפכו למשפיעים יותר על דרך המלחמה וזירת הלחימה.

הסבר

בעת החדשה - אחת לעשרות שנים - מתרחש שינוי גדול בדרך בה בני האדם נלחמים.

• כך היה כשהרובה והאקדח החליפו את החרב, הסכין, הכידון והחץ והקשת.
• כך היה עם כניסת התותח לשימוש. אמצעי לחימה זה, התותח, הוא שביטל את בניית החומות סביב הערים שהפכו לחסרות תועלת. בכך, השימוש בתותחים אפשר את התרחבות הערים והמעבר של מרבית האוכלוסייה האנושית מהכפר אל העיר.
• כך היה עם הופעת המטוס והטנק בסוף מלחמת העולם הראשונה; והפיכתם בהמשך למלכי הקרב של מלחמת העולם השנייה 1945-39; וכך גם במלחמות שהתרחשו מאז ועד היום.

בסוף מלחמת העולם השנייה הוכנס לשימוש הטיל הראשון הוא ה v2 הגרמני שהפציץ את לונדון (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: רקטת ה- V2 במוזיאון בפנומידה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי AElfwine. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

היה זה עדיין טיל סטטיסטי (עדיין מדויק בהרבה מהרקטה חסרת הראש), ובכמות קטנה; ולכן, השפעתו על המלחמה הייתה זניחה.

אחר כך הופיעו, בשנות ה- 70 ו ה 80 של המאה הקודמת, טילי אוויר קרקע מדויקים - עם מנוע וגם ללא מנוע (פצצות מדויקות גולשות) - והחליפו את כל פצצות הברזל בהם הפציצו המטוסים.

הטילים המדויקים, שמשוגרים מהמטוסים, הם הם שהפכו את חילות האוויר המודרניים לגורם החשוב והמרכזי בצבאות המתקדמים ובדרך הלחימה המודרנית. במהלך השנים, צבאות היבשה צומצמו, הוזנחו והפכו לגורם משני בחשיבותו.

נקבע כי: לא הם שמנצחים את המלחמה הגדולה ולא הם שתוקפים בעומק שיטחו של האויב בתקופה שבין המלחמות. לא עוד!

הכניסה לשימוש של הטילים המדויקים מחזירה את הכוח לכוחות היבשה. היא נותנת לכוחות היבשה עוצמות שהיו עד היום נחלתם של חילות האוויר המתקדמים ביותר: את היכולת לפגוע בכל עת שיידרש לכך באמצעות ראש נפץ כבד, לפגוע במטרות נקודה בעומק השטח של האויב ובכלל.

יכולת זו מצמצמת כעת ולעיתים גם מייתרת את הצורך בחיל אוויר גדול, יקר מאוד ומסובך להחזקה ולתפעול (ראה איראן העוצמתית, שמשתלטת על האזור ושאין לה חיל אוויר משמעותי).

לא רק שחיל האוויר מפסיק להיות הגורם החשוב היחיד בתחום הביטחון, קבלן הביצוע הראשי. חיל האוויר עצמו הופך להיות פגיע מאוד על הקרקע בבסיסיו.

[בתמונה: לא רק שחיל האוויר מפסיק להיות הגורם החשוב היחיד בתחום הביטחון, קבלן הביצוע הראשי. חיל האוויר עצמו הופך להיות פגיע מאוד על הקרקע בבסיסיו. התמונה באדיבות אתר צה"ל]

הסבר ליתרון הדיוק: אם כיום, רקטה שמשוגרת כנגד מטרה שנמצאת בטווח של 200 ק"מ מהמשגר נוחתת בתוך עיגול שקוטרו 10 ק"מ; ולכן יעילותה נמוכה ביותר, כי סביר מאוד שלא תפגע ישירות במטרה מוגדרת; הרי שאותה רקטה - ששודרגה לטיל מדויק, או טיל שנוצר מראש כטיל מדויק מונחה gps (כמו במכונית) - ינחת כעת בעיגול שקוטרו 100 מטר בלבד, זאת ללא קשר לטווח ממנו הטיל משוגר.

הטיל המדויק יפגע ישירות במבנה מטרה מוגדר, שמיקומו הוזן למחשב שלו טרם השיגור. הטילים החדישים יותר שהם גם מונחי תמונה וינחתו בעיגול שקוטרו 30 מטר בלבד. זה מצב חדש שמעניק עוצמה חסרת תקדים למי שמפעילים חיל טילים מדויק.

לצערי, המדינות הראשונות שמיישמות את היתרון הגדול הזה - וזאת תוך כדי התעצמות אדירה - הם רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה. זו הבעיה הגדולה של ארה"ב והעולם המערבי. איראן וארגוני המיליציה שלה הם בהחלט הבעיה הביטחונית מס' 1 שלנו.

הצבאות של מדינות המערב - ובראשם ארה"ב וישראל - שקעו במהלך השנים בסטגנציה; ו/או שהאינטרס הכלכלי של תעשיית המטוסים קדם לשיקול הדעת הלאומי וזה המחדל הגדול.

רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה פתחו כעת פער טכנולוגי וכמותי שיהיה קשה לסגור אותו במספר שנים מועט.

[בתמונה: הסומאר - טיל השיוט החדש של איראן. המקור: התקשורת האיראנית]

עד אז יאלצו מדינות וצבאות להיכנע לתכתיבי משטרים דיקטטורים; ולעיתים, גם לספוג תבוסות כואבות, בדיוק כפי המצב שמתרחש כעת בחצי האי ערב.

יש שיאמרו לכם: יש לנו ונרכוש עוד סוללות יקרות של טילים נגד טילים. זו ברכה לבטלה. טילים נגד טילים לא נועדו ולא יוכלו בהגדרה להדוף מתקפת טילים מדויקים נרחבת. סביר שסוללות הטילים נגד טילים, לא יצליחו גם להגן על עצמם.

עלות טיל תוקף נמוכה בסדר גודל מעלות טיל מיירט אז תהיה ומיד בעיה כמותית. יש לאויב פי כמה יותר טילים תוקפים מאשר לנו טילים מיירטים (לנו, זה גם לארה"ב)

בנוסף, שיעורי היירוט של הטיל המיירט בהגדרה אינם גבוהים במיוחד נגד טילים בליסטיים. את טילי השיוט, טילים מיירטים אינם מסוגלים ליירט. כך גם את הדור החדש של הטילים שמאופיין ביכולת תמרון במהלך הטיסה למטרה. לטילים נגד טילים אין, עקרונית, יכולת ליירט טילים מתמרנים.

[יש רק פתרון אחד: יירוט באמצעות קרני לייזר כימי רב עוצמה... מקור התמונה: באדיבות ה- Encyclopedia of safety]

מסקנה

אין ולא יהיו מספיק טילים מיירטים; ומספיק כסף כדי לרכוש אותם. סביר שהטילים נגד טילים יירטו אחוז נמוך מאוד של האיומים, בעת מתקפת טילים מדויקים נרחבת. סביר שאת הטילים החדישים לא ניתן כלל ליירט באמצעות טילים מיירטים.

אז מה הפתרון? חייבים לפתח ולהצטייד בחיל טילים מדויקים גדול. ובעיקר, חייבים פתרון אקטיבי הגנתי כדי להגן על מרכזי האוכלוסייה ומתקנים החיוניים וגם על כוחות הצבא.

יש רק פתרון אחד: יירוט באמצעות קרני לייזר כימי רב עוצמה.

זה אפשרי?

בהחלט. מערכת כזו פותחה והצליחה בניסויים בארה"ב לפני 13 שנים והיא הסקייגארד.

חייבים להפנים כי הזמן פועל לרעתנו האויב מתעצם בטילים מדויקים ורבי עוצמה נוספים כל יום.

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]