[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על עבודה מהבית והשלכותיה, לחצו כאן]

חגית שחף (ראו תמונה משמאל) עוסקת בליווי פיננסי ובפתרון קונפליקטים, תוך התמחות ביחסים בינאישיים.

*  *  *

השינויים הטכנולוגיים, הגלובליזציה והשינויים החברתיים יצרו מהפכה בשוק העבודה.

הפרדיגמה הניהולית - שגרסה כי עובד צריך לשהות במקום העבודה, תחת פיקוח ישיר וצמוד של מנהליו - השתנתה; ואנו עדים ליותר ויותר מקומות עבודה, המאפשרים לעובדיהם לעבוד מהבית ולא מ"אתר העבודה המרכזי".

היום ניתן הרי לבצע את כל העבודה מהממחשב הנייד ואפילו מהטלפון הנייד, ללא קשר למיקום העובד (למשל עובדים שטסים לחו"ל במסגרת העבודה ונשארים מחוברים און ליין למשרד בארץ). למעשה, עובד - שעובד מהבית - משמש מעין "סניף" של החברה בה הוא עובד; ואי הגעתו למשרד אינה פוגעת כלל בתפקוד החברה.

למעלה מ- 20 שנה נסעתי בכל בוקר מאשדוד (ובשנים האחרונות מגן יבנה) למשרד בת"א. עד לפני כ- 5 שנים נסעתי ברכב הפרטי ואז (כשהתייאשתי ממלחמת ההישרדות בכבישים) עברתי לרכבת. כך או כך, ביליתי יום יום כ- 4 שעות בדרכים ועבודתי במשרד הסתכמה בכ- 6 שעות עבודה, רובה מול מחשב.

כאמא ל-4 ילדים, יומי התחיל ב- 6:00 בבוקר, במירוץ שבין להתארגן בעצמי לעבודה - מקלחת / בחירת בגדים (אצל נשים זה לא עניין של מה בכך...) / איפור (לא, זה לא המראה הטבעי שלי...) ובין לארגן את הילדים למסגרות (להעיר, לוודא שקמו, להכין כריכים, ארוחת בוקר קלה ולוודא שייצאו בזמן - סיימתי משמרת ראשונה!).

[בתמונה: השתדלתי להגיע לרכבת של 8:30, למרות שלעתים נטרקו דלתותיה בפניי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

השתדלתי להגיע לרכבת של 8:30, למרות שלעתים נטרקו דלתותיה בפניי ונאלצתי להמתין 20 דקות נוספות לרכבת הבאה. כשהגעתי לת"א חיכתה לי הליכה של כרבע שעה עד למשרד (לפחות שכנעתי את עצמי שאני עושה ספורט). וכאשר סופסוף הגעתי למשרד, כבר הייתי מותשת.

עבדתי במרץ אבל עם מבט תמידי לעבר השעון, על מנת לא לפספס את הרכבת חזרה הביתה.

כשעתיים אחרי שיצאתי מהמשרד (הסתיימה לה משמרת שנייה) נכנסתי הביתה. עייפה, חסרת אנרגיה וכוחות. ואז מתחילה משמרת שלישית - לטפל בילדים, שיעורים, מבחנים, חוגים, הקפצות, כביסות, בישולים ועוד ועוד...

עברו השנים והילדים גדלו, והיום הם כבר חבורת מתבגרים. אז אמנם אין יותר דאגות טיפוליות טכניות (מי ישמור עליהם, מי יאסוף אותם מהמסגרות והם אפילו מבשלים לעצמם לפעמים), אבל כל הורה למתבגרים יודע שהמשפט "ילדים גדולים - דאגות גדולות" איננו רק סיסמה; והתחלתי להרגיש, שדווקא בשלב הזה הנוכחות שלי הופכת להיות הרבה יותר נדרשת ומשמעותית.

מצד שני, לא רק הילדים גדלו. גם אני גדלתי ובגרתי; וסימני הגיל נותנים את אותותיהם, כשגיל 50 נמצא בפתח.

אז לפני כמעט שנה, לאחר הרבה מאוד התלבטויות וחששות, פניתי אל הבוסים שלי וביקשתי להתחיל לעבוד מהבית. לאחר מסע שכנועים קצר (לזכותם, יש לומר) ולשמחתי הרבה, הם הסכימו וסיכמנו; שפעם בשבוע אגיע למשרד, ובשאר ימי השבוע אעבוד מהבית.

וואו, כמה משונה זה היה בימים הראשונים...

לקום שעה מאוחר יותר, מקלחת וטרנינג (חסכתי שעה של התארגנות), לארגן ולשלוח את הילדים (הם כבר גדולים, עצמאיים והכל הולך הרבה יותר מהר), להכין לי קפה, להדליק מחשב ולהתחיל את היום (כשמזג האוויר נעים, אז אני יוצאת לגינה ואז אני בכלל מחויכת).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalWay לאתר Pixabay]

בשביל שזה יעבוד, גם לי וגם לבוסים שלי, החלתי כמה כללים לעצמי:

1. אני מקציבה לפחות 6 שעות של עבודה. כך שאם התחלתי לעבוד מאוחר יותר, אני מסיימת מאוחר יותר.
2. בשעות העבודה אני לא מתעסקת ב: סדר וניקיון הבית, כביסות, בישולים וכד'. והכי חשוב, החברות שלי יודעות שאני עובדת ולא "קופצות לקפה" בשעות הבוקר.
3. אני מתעדת כמעט כל דבר שאני עושה לצורך העבודה ביומן, על מנת שיהיה לי מעקב מסודר אל מול המשרד והבוסים.
4. אני רושמת כל יום ביומן את שעות העבודה שלי, על מנת שבסוף החודש אוכל לדווח בצורה מסודרת וגם על מנת שאדע שלא התרשלתי.
5. כשהילדים חוזרים מבית הספר ורואים שאני מול המחשב, הם יודעים שאני כרגע עובדת. אבל מצד שני אם הם צריכים אותי, אני אעזוב את העבודה, אתפנה אליהם ואשלים את השעות בהמשך.
6. אני לא קובעת סידורים ותורים (לרופא/לספר/לבנק/לקוסמטיקאית וכד') בשעות הבוקר.
7. בשנתיים האחרונות אני לומדת לתואר אקדמאי. את כל המחויבויות הקשורות ללימודים אני מבצעת רק לאחר שעות העבודה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

אז מה היתרונות?

1. היתרון הראשון והמשמעותי ביותר הוא שאני הרבה פחות עייפה. וזה אומר שאני הרבה יותר יעילה בעבודה והרבה יותר ממוקדת. בשל כך אני גם הרבה יותר נהנית מהכל.
2. פיתחתי משמעת עצמית יותר גבוהה, על מנת שלא להגיע למצב שהשינוי יתגלה כלא יעיל ואאלץ לחזור לנסיעות לת"א. מכאן התפתחה גם מחוייבות יותר גבוהה להוכיח שהאמון שניתן בי מוצדק.
3. גם את עבודות הבית אני מספיקה יותר, מאחר ובסוף יום העבודה, אני עדיין מלאת אנרגיה (נוספו לי 4 שעות ביממה שקודם בוזבזו על נסיעות).
4. הנוכחות שלי בבית עושה כל כך טוב לילדים. הידיעה שהם מגיעים הביתה מביה"ס ואני שם, נוסכת בהם בטחון. הם באים לפעמים "עם בטן מלאה" והעובדה שיש מי שיקשיב להם מיד עם בואם, היא בונוס מצויין למערכת היחסים בינינו, במיוחד בשנים האלה של החטיבה והתיכון.
5. לעיתים, אם הבוס שלי זקוק למענה דחוף בשעות אחה"צ המאוחרות ואפילו בערב, אין לי שום בעיה להתפנות אליו, להדליק מחשב ולפתור את הבעיה. זהו יתרון אדיר שכל החומר והמסמכים נמצאים מולי באופן תמידי. כלומר הגמישות בעבודה גדלה, הן מבחינת לוח הזמנים והן מבחינת הפניות שלי.

ומה החסרונות?

אני לא מצאתי כאלה....

יש שיאמרו שתחסר להם האינטראקציה עם האנשים, אבל אצלנו במשרד נמצאים כל יום 4-2 אנשים, ולכן זהו לא שינוי משמעותי מבחינתי.

למי זה לא מתאים? (בדגש על נשים שהן אמהות):

• למי שאין לה משמעת עצמית לעשות הפרדה מלאה בין עבודת המשרד לעבודות הבית.
• אני מניחה שכשהילדים קטנים, הרבה יותר קשה להתנתק לצורך עבודה בבית ולכן אולי זה יהיה קשה יותר.
• וכמובן למי שעבודתה דורשת נוכחות משרדית.

[בתמונה: לעבוד מהבית... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי deldevries לאתר flickr]

לסיכום

אין ספק שהבסיס לעבודה מהבית הוא אמון מלא של הבוסים בך, ושלך בעצמך. אני מאושרת על הצעד שעשיתי ושמאפשר לי לעשות כל כך הרבה דברים מעבר וממליצה בחום לכל מי שעבודתה מאפשרת לה, לחשוב ברצינות על שינוי שכזה!

[לאוסף המאמרים על עבודה מהבית והשלכותיה, לחצו כאן]