[בתמונה: מדדים... התמונה עובדה במערכת לאבחון ולניתוח רשתות ארגוניות dna-7, חברת TECI]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

יש קשר בעברית בין המילה ׳ניצחון׳ לבין המילה ׳נצח׳. אני כמובן, לא מסתכל על זה במבט בלשני.

גם המושג ׳התנצחות׳ משתלשל באשכול המשמעויות של השאיפה הטבעית לנצח. כל האשכול הזה נמצא במילות הפתיחה לפרקי תהילים: ״למנצח מזמור לדוד״.

במציאות החיים - שמחוץ לעולם המשחקים, שמוגדר בכללים שקובעים קריטריון ברור לניצחון - אין קריטריון אובייקטיבי לשאלה, מי מנצח.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

בתרבות השאיפה להצטיינות - שאני יוצא כנגדה בשיטתיות כבר כמה שנים - ההצטיינות נראית כמו ניצחון במשחק - היא נמדדת בהישגים כמותיים.

כאן מצויה עבודת האלילים של בוגרי בתי ספר לניהול: מה שלא ניתן למדידה כמותית לא נחשב בעיניהם. ככה הם הורסים בשיטתיות את תופעת האדם, המקיפה הרבה יותר מאשר תחומים ניתנים למדידה. גם את מערכת החינוך הורסים כך, בהעמדתה על אמות מידה של מדדים, בשאיפה להצטיינות המתכנסת בעצם, לשאיפה אלילית לניצחון.

[בתמונה: המדידה כעבודת אלילים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Daderot. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

זו אחת הסיבות שצה״ל מתקשה לנצח. מתוך תפיסת עולם - שמבקשת לראות גם את המלחמה כתופעה המתכנסת במהותה למדדים כמותיים, הניתנים לניהול כמותי - אבדה ההבנה, שתופעות אנושיות כמו מלחמה, הן תופעות כוללניות, ובהן דווקא מה שניתן למדידה, ממש לא מתחיל לייצג את שורש התופעה.

זה מסביר כיצד האמריקאים בוייטנאם הרגו כמיליון וחצי מבני הצד השני, מול חמישים אלף חללים אמריקניים בלבד; הם ניצחו ברוב הקרבות; ובכל זאת הפסידו את המלחמה. 

.

בהיבט זה, הניצחון והשאיפה לניצחון - כשהם מנוהלים בתור משחק עם נקודות - הם עבודת האלילים של המצטיינים, בוגרי מנהל עסקים בהרווארד ודומיהם.

עד כדי כך שיעבדו את מושג הניצחון למתודות כמותיות, שמוטב כיום לעקוף אותו; ואז, אפשר לבנות אותו מחדש בתוך מסגרת התייחסות רחבה, לא כמותית, במסגרת ההבנה שהסמוי מן העין - זה שאינו נספר משמעותי - מן הגלוי לעין.

ראוי לסייג ולהדגיש: יש תחומים בהם המדידה הכמותית נכונה. לדוגמה: ניהול משק המים בישראל; שעוד בימים שקדמו להקמת מדינת ישראל, הוביל בתחום זה מאמץ מרוכז לניהול משאב חיוני במחסור. אבל מכאן עדין רחוקה הדרך למסקנה שכל משימת ניהול משאבים מתכנסת ברובה למדדים!

כדאי לשים לב, כי בניגוד לנוסח הרווח בתפילת השחר: "לעולם יהיה אדם ירא שמים בגלוי ובסתר...", בנוסח האר"י כתוב: "לעולם יהיה אדם ירא שמים בסתר...". המשמעות הגדולה של הקיום היא בממשות הסמויה מן העין.

בין טקטיקה לאסטרטגיה

בתחום הצבאי- הפער בין הניהול מוכוון ההישג המוגדר הניתן למדידה פיזית לבין ההישג הסמוי החומק מהגדרה על פי מדדים, הוא הפער בין הטקטיקה לאסטרטגיה.

קרבות לטרון בתש״ח הסתכמו ברמה הטקטית בשלוש התקפות שהיו כישלון ברור. דוד בן גוריון טען כנגד האלופים שלו, כי המערכה הסתיימה בניצחון. ההישג המערכתי התגלה כמובן בכך שירושלים העברית ניצלה אבל לא פחות חשוב מזה, המערכה בלטרון קיבעה את כוחות הלגיון הירדני למגננה, ולמעשה יצאו ממעגל ההשתתפות במאמץ המתקפה הכלל ערבי. הדבר התבטא גם בתהליך התגבשות הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן.

בהשלכה למלחמת וייטנאם, במבט אסטרטגי, תחום לעשר השנים הראשונות, ארה״ב מצאה עצמה מופסדת. הניצחון של צפון וייטנאם על מדינת הדרום, בת החסות האמריקאית, היה ניצחון מובהק. וייטנאם אוחדה מחדש תחת שלטון האנוי הקומוניסטית. אבל בטווח הארוך יותר במבט למגמות המתרחשות בויטנאם בעשרים השנים האחרונות, מסתמנת מסקנה אחרת: עם תהליכי הגלובלזיציה, וייטנאם הקומוניסטית הלכה ונמוגה, והצטרפה במידה רבה לבשורת העולם החופשי.

הדבר אומר שניצחון ברמה האסטרטגית מטבעו אינו מוגדר בקריטריון אחד קבוע. השאלה ברמה האסטרטגית ארוכת הטווח פתוחה ליותר מנקודת מבט אחת.

ומה בצה"ל?

גם צה״ל נפגע מבשורת הניהול, המקדשת התמקדות במדדים כמותיים. שני מקורות השפעה חוללו בצה"ל את התמורה:

• הראשון הגיע מהשפעת בתי הספר לניהול באוניברסיטאות בארה"ב, שלהשפעתן נחשפו קציני צה"ל שנשלחו ללימודים במכללות הצבאיות בצבא ארה"ב ובלימודים בתכניות וקסנר בהרווארד.
• מקור ההשפעה השני הגיע מחיל האוויר, שמיצב את עצמו בתודעה הישראלית כמופת להצטיינות.

טבען של משימות חיל האוויר - במאפייני האתגר המבצעי - מעניק באופן יוצא דופן, שדה פעולה המוכוון מיסודו לניהול מוכוון מדדים כמותיים.

בהנהגת הרמטכ״ל רא"ל אהוד ברק, נעשתה בצה״ל עבודה מקיפה לאימוץ גישת חיל האוויר לגיבוש מדדי כשירות מבצעית לכוחות היבשה. זכיתי להוביל עבודה זו בתפקיד ראש מחלקת תורת לחימה ביבשה, והתרעתי על הנזק העלול להיגרם לכוחות היבשה מניהול המוכוון, יתר על המידה, למדדים כמותיים. הצגתי את השאלה הפשוטה: יש לי בחטיבה עליה אני מפקד גדוד אחד שעולה על כל היתר בכל מבחן כשירות, בכל אמת מידה ניתנת למדידה ובכל זאת במלחמה אעדיף את הגדוד השני שבכל המדדים נראה פחות טוב.

[תמונתו של רא"ל אהוד ברק משמאל: דובר צה"ל]

במבחן המדדים, לדוגמה, גדוד שאיבד מעל 50% מכלי הלחימה והאנשים יצא מכשירות מבצעית. היו לצה״ל במלחמת יום כיפור גדודים רבים, שהמשיכו להלחם ולבצע את משימותיהם בהצלחה, גם עם פגיעה במעל 60% מהכוח.

מטוס באוויר ללא תחמושת סיים את משימתו לחלוטין. בקרב עמק הבכה, בשלבים קשים, אביגדור קהלני פקד על מפקדיו להמשיך ולהחזיק בעמדות, גם כשאזלה התחמושת.

בהיבט זה, הניהול על פי מדדים כמותיים - המתגלה בחיל האוויר כמרכיב קריטי בהצטיינות הארגונית - באמת יעיל; כי מתקיימת בארגון הזה הלימה בין טבע המבחן המבצעי, המבוסס ביסודו על בצועי המכונות והטכנולוגיה, לבין מבחן התוצאה המבצעי. המרכיבים הסמויים מן העין הפחות ניתנים למדידה פחות דומיננטיים בתפקודו של ארגון זה.

אבל, ראוי להדגיש, מדובר במקרה חריג; ולכן, מסוכן לאמצו כמות שהוא לסביבת פעילויות אחרות, שבהן המרכיבים הסמויים מן העין - שבאופן קטגורי אינם ניתנים למדידה - נושאים במבחן התוצאה התפקודי תפקיד מכריע פי כמה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון - להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.