[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי skeeze לאתר Pixabay]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

מעת לעת אני מזכיר לחברי את הכלל הדמוקרטי, המחייב את אלה שבעברם שרתו בקבע. להתייצב בשפיץ הבקרה והביקורת הציבורית, בכל שקשור: לבניין הכוח הצבאי, לשיטות הכשרתו ולניהול הגייסות בעת פקודה. כל שכן, לבקר את תחקור המלחמה, ואת אופני הפקת לקחיה.

אכן כסיסמה, חובתו של יוצא הקבע מרשימה, במיוחד במדינה במצור כשלנו. על אף זאת לא תמצא יוצא צבא בכיר בדימוס, במיל' ובשרות פעיל, שידבר צבא. דהיינו, זה שמלבד "רכילות" - סיפורי מלחמה ללא לקח, בבחינת מי אמר למי למה וכמה - יתייחס "לשלשת אבני היסוד" - בנין הכוח, הכשרתו וטיב ניהלו - כפי שהשתקפו במלחמות!

אלא שדווקא על רקע "שאון הלייקים" - שמתנגדי בנימין נתניהו משבחים זה את זה - מובלטת הדממה, אם תרצו ההתעלמות המוזרה, של חברי לשרות הקבע, מהדו"ח שפרסם האלוף יצחק/איציק בריק, על חוסר מוכנותו של הצבא למלחמה; שהרי, לא מדובר במשרבט מילים לרוח, אלא בנציב קבילות החיילים לשעבר, זה שמתוקף פעילותו קשור ישירות לשטח. בעצמו לוחם מעוטר, ישר כמו סרגל, מוסמך הטכניון, וככזה שבתפקידו היה כפוף אך ורק לכנסת ישראל.

כבר דיברנו בפתיח על חובתם הדמוקרטית של יוצאי שרות הקבע, שהתהפכה (בחסות הדמוקרטיה) להתעלק על הביבי על הטיבי וגם על הטראמפ!!!.

אך מה ערך לביקורתם (אפילו נכונה), לעומת עדותו של בריק. בהקשר ל"אין פיקוח", של הגופים האחראים על הצבא, כמו הקבינט וּועדת חוץ וביטחון, "הניזונים ממה שהצבא מספר על עצמו; והצבא מספר על עצמו בלי קשר למציאות. ברוב המקרים גם בגלל שהוא לא יודע מה המציאות; ובחלק הוא מייפה את התמונה.

הפיקוד הבכיר רץ לקבינט ולוועדת חוץ וביטחון עם מצגות מנותקות. הדוברות של צה"ל הפכה לדעתו של בריק ל"יחצנית" ומספרת, שיש לנו את הצבא הכי טוב בעולם...

אבל, האמת היא שאנחנו בנסיגה תהומית. "הצבא כבר לא יודע לנהל אפילו שגרה. יחידות שלמות מתנהלות ללא מסדרים. לא בודקים נשק. מסיימים תרגילים, ולא מנקים את הנשק. אין בעולם צבא שנראה כך...".

לא הייתי נדרש לכל אלה, אלמלא הדמיון בין ההשפעה הפוליטית - כפי שהייתה ערב בחירות אוקטובר - שם הוסחה דעת הקהל, בסיסמה, כי "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר". הסחה זו זו שווה בנזקיה להסחת דעת הציבור היום לתחום האתיקה הציבורית; תחום חשוב מאין כמוהו אמנם, אלא שחשיבותו "בטלה בשישים" לעומת הערך האדיר לקיומינו; בסיכול הליקויים הרבים שאותם הציף האלוף בדימוס איציק בריק.

המסקנה:

בהעדר מערכת בקרה יעילה, שילמה ישראל, לפני 46 שנים, מחירי עתק של דמים ודם. לפיכך, ראוי שמשרתי הקבע בעברם, והיום בדימוס, במקום להתעסק בביבי ובטיבי. יממשו את חובתם הדמוקרטית, להוביל את הבקרה והביקורת הציבורית בסוגיות הביטחון - מאחר ואין אחרת במקומה!