[בתמונה: נשק שנגנב ממחנות צה"ל, ונתפס על ידי המשטרה. המקור: דוברות המשטרה]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

ניצב משנה יגאל חדד הוא קצין משטרה. פיקד בעבר על תחנות - רמלה, קרית שמונה ועפולה; הקים את מרחב כנרת ושימש כמפקדו הראשון. הוא בעל תואר ראשון בחוג למדעי בעלי חיים, בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטה העברית; ובעל תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן גוריון. חומרים אלה הם חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.

*  *  *

מקורות הנשק הבלתי חוקי: דו"ח מבקר המדינה מצביע על שלושה מקורות מרכזיים לנשק הבלתי חוקי שמוצא את דרכו לחברה הערבית: גניבות מצה"ל, הברחות מירדן וייצור בשטחי יהודה ושומרון (מבקר המדינה, 2018). תמונה דומה משתקפת גם בהערכת המודיעין השנתית של משטרת ישראל ובראיונות שנערכו במסגרת עבודה זו .

בנוסף לכך, ישנם מקורות נוספים כמו גנבות מבתים, ייצור בשטח ישראל והסבה של כלי נשק ספורטיביים (מסוג Airsoft) אך היקפם של מקורות אלה קטן יותר.

במאמר זה אתמקד בסוגיות הגנבות מבסיסי צה"ל

באופן טבעי, צה"ל מהווה מקור מרכזי ומשמעותי של כלי נשק ואמצעי לחימה הזולגים לעולם הפלילי. דו"ח מבקר המדינה מצביע על כך שכבר יותר מעשור, מסתמנת עלייה ניכרת בכמות אמצעי הלחימה וכלי הנשק הנגנבים מצה"ל. אחת הסיבות, המצוינת בדו"ח, הנה התחזקות הקשרים בין עבריינים וסוחרי אמצעי לחימה מהחברה הערבית עם חיילים בעלי גישה לנשק ואמצעי לחימה. גישה זו מנוצלת לביצוע הגנבות ולמכירת הנשק לעולם הפלילי (מבקר המדינה, 2018).

[בתמונה: הצד האחר של המטבע: יש גם מקורות נוספים. למאמר המלא של ארן רונדל בגלובס, לחצו כאן]

יש להדגיש כי המחיר הגבוה של כלי נשק תקניים ואמצעי לחימה כמו רימונים, מטעני חבלה ולבנות חבלה, בקרב עבריינים, מייצר פיתוי גדול עבור אותם חיילים. דו"ח המבקר מצביע על כך שהגידול בביקוש לנשק ואמצעי לחימה הביא לעליית מחירו; וכי לפי פרסומים שונים, רובה סער נמכר במחיר של כ- 70,000-50,000 ש"ח; אקדח נמכר במחיר של 10,000-8,000 ש"ח; רימון יד נמכר במחיר של 1,500-500 ש"ח; ולבנת חבלה במחיר של כ- 7,000 ש"ח. על פי ראש חטיבת המודיעין במשטרת ישראל, רובה סער מסוג M-16 יכול לעלות גם 80,000 ש"ח; ורימון רסס יכול לעלות בין 1000 ש"ח לאלפים בודדים; וכי מדובר בשאלה של היצע וביקוש (נחנסון, 2017).

כדי להמחיש כיצד פועל תהליך גניבת אמצעי לחימה מצה"ל וכדי להתרשם מחומרתה והיקפה של התופעה, יובא כאן (בקצרה) מקרה אחד לדוגמה, המתבסס על תיאורו מהכרעת הדין נגד מוחמד זועבי שהואשם, עם אחרים בגנבת נשק מבסיס צה"ל בדרום, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (הכרעת דין - מדינת ישראל נגד זועבי, 2017):

בחודש אפריל 2016, שרת בצה"ל קצין צעיר בדרגת סרן בשם שאדי בשיר. הקצין היה אחראי לשמירה בבסיס צה"ל בנגב שבו, בין היתר, אוחסנו אמצעי לחימה ותחמושת מסוגים שונים. חייל נוסף בשם עדי זועבי (בנו של הנאשם מוחמד זועבי) שימש באותה העת כנהגו של סרן שאדי בשיר שאף החזיק ברכב צבאי מסוג טנדר. בתאריך 29 באפריל 2016 הורה סרן שאדי לקצין אחר שתחת פיקודו להוריד ממשמרת את השומר שצפה על בונקר התחמושת; ולהחזירו למגורי החיילים. מיד לאחר עזיבת השומר, הגיע סרן שאדי בשיר, ביחד עם נהגו עדי זועבי, לבונקר התחמושת, שבר את המנעול של המחסן שהכיל תחמושת נפיצה והעמיס על רכבו את הפריטים הבאים:

77 רימוני רסס, 13 טילי "לאו" (טילים נגד רכב משוריין) וטיל מסוג "מטאדור" (טיל כבד יותר המסוגל לחדור שריון פלדה ובטון מזוין).

סרן שאדי ונהגו עדי הובילו את המטען הנפיץ לצומת בית קמה שבנגב ושם פגשו את אביו של עדי ואחרים שהיו רעולי פנים, והעבירו לידיהם את הרימונים והטילים תמורת סכום כסף לא ידוע שאותו חילקו ביניהם.

דבר הפריצה וגנבת התחמושת התגלה על ידי הגורם האחראי בבסיס רק חמישה ימים לאחר מכן, במהלך ספירת מלאי שגרתית. מהכרעת הדין ניתן ללמוד עוד כי בין ספירת המלאי האחרונה (שבה התגלתה הגניבה) לבין ספירת המלאי הקודמת חלפו למעלה משלושה שבועות.

המעורבים בגנבה נעצרו והובאו לדין בעקבות חקירתו של סרן שאדי ובה הודה בפרטים, אך טען שעשה זאת בעקבות איומים של עבריינים על חייו ועל משפחתו.

אמצעי הלחימה, שנגנבו בפריצה, התגלו כחצי שנה מאוחר יותר בכפרו של זועבי, טייבה בעמק, הנמצא בדרום מזרח רמת יששכר שבגליל התחתון. בחודש נובמבר 2016 הגיעו לכפר כוחות של כיבוי אש עקב שריפה במחסן חקלאי. מיד עם תחילת פעולות הכיבוי, החלו להישמע פיצוצים עזים ורימוני רסס הועפו לכל עבר. בין שרידי המחסן נמצאו חלק מהרימונים וטילי הלאו וכן טיל המטאדור שנגנבו על ידי שאדי ועדי.

כשנה מאוחר יותר, בסוף חודש מאי 2017, ארעה פריצה נוספת  לאותו בסיס צה"ל בנגב אז נגנבו מתוך הנשקיה, 33 כלי נשק (נחנסון, 2017). במקרה זה נעצרו שישה חשודים בעלי עבר פלילי (יהודים וערבים); שקשרו קשר לפרוץ לבסיס ולגנוב את כלי הנשק. 15 כלי נשק נתפסו במהלך החקירה ו- 18 נוספים מצאו ככל הנראה את דרכם לכפרים בצפון הארץ. בתאריך 15 בינואר 2019, נגזר דינם של המעורבים והוטלו עליהם עונשי מאסר שונים. השופט דניאל בן טולילה (בית המשפט המחוזי בבאר שבע) התייחס לקלות הבלתי נסבלת של גניבת כלי נשק מצה"ל (פרוסומושקין, 2019):

"לא בשולי הדברים, בית המשפט מוצא לנכון להעיר על הקלות הבלתי נסבלת שבה נשקיה בתוך בסיס צבאי, נפרצת כמעט באין מפריע ונגנבים מתוכה עשרות רובי 16 –M שמוצאים דרכם לגורמים עבריינים. כך גם יש לתהות הכיצד האחים הנאשמים, שהינם בעלי עבר פלילי לא מבוטל, נכנסים לתוך בסיס צבאי ומקבלים הלכה למעשה גישה נוחה למחסני תחמושת?... גם משך הזמן שלקח לגלות אותה התפרצות, מן הראוי שייבחן על ידי הגורמים הרלבנטיים בצבא שכן יכול וגילוי מהיר יותר היה מסכל את מכירת הנשקים בסמוך לאחר מכן.... אין זאת, אלא, דוגמה קיצונית לתופעה רחבה במסגרתה אמצעי לחימה רבים, בכללם מטעני חבלה, תחמושת ורובים נגנבים מתוך הצבא ומוצאים דרכם לגורמים פליליים. יש לקוות שבעקבות אירוע זה הופקו לקחים המתאימים, שונו הנהלים וחודדו הנחיות בבסיס שדה תימן, ולא רק בו."

[למאמר המלא של גדי גולן בישראל היום, לחצו כאן]

בספטמבר 2017, שידר ערוץ הטלוויזיה הציבורי "כאן 11" תחקיר אודות גנבות הנשק מצה"ל במסגרת התכנית "שטח הפקר". התחקיר התבסס, בין היתר על ראיונות עם ראש חטיבת המודיעין במשטרת ישראל וכן עם מפקדים בכירים לשעבר במשטרה הצבאית ומתאר חמש שיטות לגנבת נשק ואמצעי לחימה מצה"ל (נחנסון, 2017):

• פריצות לבסיסים שאינם מאובטחים כראוי, וגנבת נשק ואמצעי לחימה מנשקיות, ממחסנים, מכלי רכב קרביים וממגורי חיילים. התחקירנים הדגימו כיצד ניתן להיכנס לבסיסי צה"ל באור יום דרך פרצה בגדר ולהגיע לכל מקום בבסיס באין מפריע. אל"ם (במיל) ארז רבן - ששימש כמפקד מצ"ח - ציין כי בתקופתו נוהלו חקירות שבהן דובר בקלות הבלתי נסבלת של כניסה לבסיסים וגנבת כלי נשק, מקלעים, טילים, לבנות חבלה ואמצעי לחימה נוספים. לדבריו, קיים קושי ממשי במיוחד בהקשר של לבנות חבלה שלא ניתן לסמן אותן בדרך יעילה; ולכן, לא מתקיים פיקוח אפקטיבי על המלאי. תת-ניצב קובי זריהן, ראש חטיבת המודיעין במשטרת ישראל, ציין כי אותן לבנות חומר נפץ תקני, משמשות את ארגוני הפשיעה ומקורן בצה"ל.
• גנבות מיחידות צבאיות המתאמנות בשטחי האש, על ידי כנופיות של צעירים בדואים שמגיעים רכובים על גבי טרקטורונים וממתינים לשעת כושר שבה החיילים לא ערניים כדי לגנוב ציוד צבאי הכולל נשק ותחמושת. טענת צה"ל בנושא זה היא כי מדובר באחריות של משטרת ישראל למנוע את הגנבות.
• התחזות לחיילים לבושי מדים וכניסה לבסיסי צה"ל בדרך המלך, ללא בידוק. העיתונאי, גור מגידו, הדגים כיצד רכש מדי צה"ל בחנות אזרחית, התלבש כחייל מילואים ונכנס בחופשיות לבסיס צה"ל בדרום הארץ. הוא הסתובב בבסיס באין מפריע ואף נכנס לתוך טנק חמוש ויכול היה לצאת עם מגוון רחב של סוגי נשק ותחמושת.
• פיתוי של חיילים, המצויים במצוקה כלכלית, שיגנבו נשק מיחידתם וימכרו אותו בסכומים גבוהים לעבריינים. תא"ל (במיל') מיקי בראל (לשעבר, קצין משטרה צבאית ראשי) ציין שמרבית האנשים המעורבים בגנבות הנשק מצה"ל הם חיילי מנהלה, שמשרתים ביחידות שיש בהן נשק ולא לוחמים. בתחקיר הובא ראיון עם צעיר שכונה "ש" אשר הורשע בגנבת כלי נשק מצה"ל; ונשפט לעשר שנות מאסר. הוא סיפר כיצד עבריינים ניצלו, מחד גיסא, את המצוקה הכלכלית שלו ושל משפחתו; ומאידך גיסא, איימו על חייו על מנת שיגנוב כלי נשק בעבורם.
• מעקב אחר חיילים קרביים - שיוצאים לחופשה עם נשק מתחנות ההסעה או הרכבת עד לביתם - סימון הבית וביצוע פריצה, מאוחר יותר, כדי לגנוב את הנשק. לדבריו של אל"ם (מיל) ארז רבן, תופעה זו זוהתה על ידי מצ"ח כשיטת פעולה של העבריינים, בין היתר משום שלחיילים אין בדרך כלל כיצד לאבטח כראוי נשק צבאי בביתם.

.

ארז רבן, ציין כי במצ"ח נפתחים כמאה תיקי חקירה בשנה בגין גנבות נשק ואמצעי לחימה (נחנסון, 2017); וכפי שהוצג בדוגמאות הקודמות, בחלק מתיקי החקירה לא מדובר בפריט אחד, אלא בפריטים רבים שנגנבו באותו אירוע. בדו"ח מבקר המדינה, מצוין כי מסקירות של אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל עולה כי רוב אמצעי הלחימה שנגנבים מצה"ל אינו מדווח כלל למצ"ח וכי במקרים רבים, הבסיסים שמהם נגנבו אמצעי הלחימה, אינם מודעים כלל לגנבה. עקב כך, למצ"ח יש נתונים חלקיים בלבד על היקף הגנבות. עוד נטען כי היעדר מאמץ של צה"ל לאבטח את אמצעי הלחימה פוגע במאמצי המשטרה להילחם בתופעה (מבקר המדינה, 2018).

מתגובת צה"ל לדו"ח מבקר המדינה ניתן ללמוד, כי במטרה לצמצם את גניבות הנשק ואמצעי הלחימה, ננקטו על ידו פעולות הכוללות מעורבות הפיקוד הבכיר בתחקירי גנבות נשק ואמצעי לחימה, צמצום מספר הבונקרים והנשקיות, קביעת תקני אבטחה בשילוב טכנולוגיה מתקדמת לנשקיות ומחסני תחמושת, סימון תחמושת ופעולות הסברה למפקדים ולחיילים בנושא חשיבות שמירת הנשק. הרמטכ"ל אף הורה למצ"ח להעמיד את העיסוק המודיעיני בגנבת אמצעי לחימה בראש סדר העדיפויות שלו (מבקר המדינה, 2018).

בפברואר 2017 התקבלה החלטה משותפת על ידי השר לביטחון הפנים ושר הביטחון, על הקמת יחידה משותפת למשטרת ישראל ולצה"ל כדי להתמודד עם התופעה. היחידה אמורה לפעול בתחום האבטחה, הטכנולוגיה, התקשורת והתקציב לצד ניהול חקירות ואיסוף מודיעין במשותף. עבודת המטה להקמת היחידה טרם הסתיימה והיא טרם הוקמה.

דו"ח המבקר מסכם את ההתייחסות לגניבות הנשק מצה"ל:

"אין להשלים עם מציאות שבה אמצעי לחימה צבאיים שנרכשו למטרת הגנה על אזרחי ישראל ותושביה, מגיעים לידי גורמים פליליים ומביאים להגברת האלימות ולסיכון חייהם של חפים מפשע. על צה"ל לוודא שהפעולות שצוינו בתשובתו  יוטמעו ללא דיחוי. כמו כן, על צה"ל לבחון אם פעולות אלה מביאות למיגור תופעת גניבת הנשק והתחמושת ואם נדרשות פעולות נוספות" (מבקר המדינה, 2018).

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• מבקר המדינה (2018). התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים. ירושלים: מבקר המדינה.
• ארן רונדל (2019), מי אמר שכמעט כל הנשק שמסתובב בחברה הערבית נגנב מתוך בסיסי צה"ל, גלובס, 31/5/19.
• גדי גולן (2019), משרד הביטחון תובע 760 אלף שקל מתושב הדרום שגנב נשק מצה"ל, ישראל היום, 26/3/19.
• דניאל נחנסון (במאי). (2017). כאן 11 - שטח הפקר: גניבות נשק מצה"ל [סרט].
• הכרעת דין - מדינת ישראל נגד זועבי, ת"פ 29984-08-16 (בית המשפט המחוזי באר שבע 2017 אוגוסט 2017).
• מיכאל פרוסומושקין. (15 ינואר 2019). בימ"ש על הקלות הבלתי נסבלת שבה כלי נשק מגיעים מצה"ל לעבריינים. אוחזר ב- 25 פברואר 2019, מתוך פוסטה: http://www.posta.co.il/article/23235.