[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Redhead_Pueppi לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

*  *  *

ב- 10 באוקטובר 2019, פורסם סקר מעניין של מרכז המחקר PEW, על האופן בו תופסים המחנות הפוליטיים בארצות הברית את הצד השני. בישראל אין סקרים באיכות כזאת; וגם הרבה יותר מורכב לעשות אותם, בגלל ריבוי המפלגות ו"השבטים"; אבל בכל זאת, בעידן של "ימין" VS "שמאל" או בעד ונגד ביבי יש לי אינטואיציה שזה משקף במידת מה, גם את ישראל.

שני הצדדים רואים את האחר בצורה שלילית למדי: הרבה יותר רפובליקנים רואים את הדמוקרטים כ"לא פטריוטים", מאשר ההיפך (63% מול 23%), ו"עצלנים" (46% מול 23%).

[להגעה לסקר (באנגלית) לחצו כאן]

צרות אופקים זאת התכונה הבולטת שניתנת לאחר, עם יתרון קטן לדמוקרטים שרואים כך את הרפובליקנים (75% מול 64%). מחצית רואים את האחרים לא מוסריים ושליש רואים אותו לא חכם. חשבתי שיהיו יותר דמוקרטים שיראו כך את הרפובליקנים, אבל לא. מאז בחירתו של טראמפ עלתה התפיסה על הצד השני כלא מוסרי וצר אופקים ב-10% לערך.

3/4 מהאמריקאים סבורים שהם לא יכולים להסכים עם הצד השני אפילו על עובדות בסיסיות (שלא לדבר על מדיניות). 80% סבורים שהפערים בין הצדדים רק הולכים וגדלים.

מעט אמריקאים סבורים שלמפלגה היריבה יש רעיונות טובים. מאז בחירתו של טראמפ, יש עליה בתפיסה הזאת של כ-10%. חצי מהאמריקאים רואים את המפלגה השנייה כקיצונית מדי (כ-10% מכל צד סבורים את זה על המפלגה שלהם).

שני הצדדים רואים את הצד השני מושל בצורה לא מוסרית ואת הצד שלהם כן (85% רואים בחיוב את הצד שלהם ובאותו שיעור לשלילה את היריב). באותו אופן נתפס הייצוג של האינטרס הציבורי, הדאגה למעמד הביניים, והסובלנות כלפי אחרים.

ולסיום, בשלהי כהונת אובאמה כ-60% מהאמריקאים ראו את הצד השני ב"קרירות", בתקופת טראמפ נסק שיעור האמריקאים ל-80%.

מילה אחרונה על ישראל

בפיצול המטורף הזה בארה"ב קשה מאוד להישאר מחוץ למחלוקת. ישראל עשתה מאמץ גדול להיות חלק מהותי מהמחלוקת בכך שממשלת ישראל בחרה צד במפורש, ובלי היסוס.

מי הפך קיצוני יותר?

מה שטוב בסקרים כאלה, שהם מאפשרים פרופורציה, כי הטענה הרווחת כמובן היא שהדמוקרטים הפכו לפרוגרסיבים קיצונים.

אז אמנם זה נכון שהמפלגה הדמוקרטית זזה שמאלה בעמדותיה (ראו המחקר בהמשך), אבל היא עדיין רחוקה מהקצה הימני בו מצויה המפלגה הרפובליקנית. הפרופורציה מתקבלת כיוון שאפשר להיווכח היכן אתה מצוי פוליטית לפי מידת הרגישות של לקיצוניות הצד השני, ואז להבין כמה דעתך מוטה כאשר אתה בוחן "אובייקטיבית" את המצב.

גוף מחקר מעניין שמצאתי, שבודק את העמדות הפוליטיות של יותר מ-1000 מפלגות, ב-61 מדינות מאז 1945, על בסיס המצע או העמדות שלהן בבחירות שנערכו במדינות האלו.

מה שמעניין זה שהמפלגה הרפובליקנית נמצאת הרבה ימינה מהמקבילות באירופה וקנדה (הנוצרים קונסרבטיבים בגרמניה או השמרנים בבריטניה לדוגמה), באמצע הדרך בין המפלגות האלו לחלק ממפלגות הימין הקיצוני כמו אלטרנטיבה לגרמניה.

המפלגה הדמוקרטית, לעומת זאת, הייתה מימין לחציון (שזה כמובן לא אומר כלום) ואכן מאז בחירתו של אובאמה הלכה שמאלה בצורה משמעותית, אבל עדיין היא ממוקמת מימין לרוב מפלגות "העבודה" המקבילות לה.

מעניין אם כן, שהחיים הם עניין יחסי. אלו שמדברים על הטרלול הפרוגרסיבי של הדמוקרטים צודקים בכך שהמפלגה זזה שמאלה מאוד, אבל די טועים בראיה כוללת. החכמה במחקרים כאלו היא ההשוואה על בסיס קריטריונים קבועים ולאורך שנים רבות (קישור לאתר של מכון המחקר בתגובה הראשונה)