[בתמונה: המדינה של תומאס הובס נוצרת כאשר מגבילים את טבעו הזאבי של האדם. לעומת זאת, על פי לוינס תפקיד המדינה הוא להבטיח את שלום הצדק (המשפט).... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי raincarnation40 לאתר Pixabay]

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; ועמית הוראה, החוג לקרימינולוגיה, אקדמית גליל מערבי. מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

"האלוהי מתגלה, אם אפשר להתבטא כך, בצמתים שבהם נפגשים בני האדם."[1]

"אנו ניצבים על אדמת אירופה היציבה שלנו", פתח עמנואל לוינס הרצאה במסגרת הקונגרס היהודי העולמי. היה זה מאוד אירוני לומר זאת כעשרים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, על כל הזוועות הגלומות בה, במיוחד לעם היהודי.

כיצד ממשיכים לחיות על פני האדמה שבגדה בך, שהאשימה ורדפה אותך על לא עוול?

[בתמונה: אושוויץ... כיצד ממשיכים לחיות על פני האדמה שבגדה בך, שהאשימה ורדפה אותך על לא עוול? התמונה היא נחלת הכלל]

התשובה של לוינס מפתיעה ואקטואלית מתמיד בימים אלו, בהם נראה שבמדינות כגון גרמניה, צרפת ופולין האדמה שוב רועדת מתחת לרגליים של יהודים; "כולנו אחראים על הכל וכלפי כולם לפני כולם - ואני יותר מכל האחרים".

לוינס, אשר ראה את הנולד בשנות השלושים של המאה הקודמת, ופיתח היבט זה של הגותו לאחר המלחמה, מסביר; "להיות אחראי על הכול ועל כולם, פירושו להיות אחראי למרות עצמך" ('תשע קריאות תלמודיות', ע' 140; ראו תמונת כריכה משמאל). לוינס משליך זאת על תפקידה של היהדות: "רק הנרדף אחראי על כולם, לרבות על רודפיו" (שם).

הספר 'נתיב המחשבה של עמנואל לוינס', מאת ז'ורז' הנסל, הוא חלק ממפעל משפחתי להפצת הגותו של לוינס, אשר כפי שכתב ז'אן מישל סַלַנְסְקִיס ברשימה 'להקצות בשמים האידיאליסטיים שלנו מקום למשימת האמת', (הארץ תרבות וספרות) הינה; "קול משמעותי בסוגיות של צדק, פוליטיקה ומוסר", שנועד בין השאר, להזכיר לפילוסופים את תפקידם; "לסייע לכך שלא תתרחש שואה נוספת".

היבט פחות ידוע ולא פחות חשוב בהגותו האתית של לוינס, הודגש בכנס לציון עשרים שנה לפטירתו, "אמת משפט וצדק בישראל", שנערך ב- 2015 בסינמטק ת"א בהובלת כלתו של הנסל ז'ואל ובנו דוד, ואשר הוקדש למאבק למען הפחתת מעמד ההודאה במשפט הפלילי המתנהל כעת בארץ והנוגע ישירות לתביעה לצדק החברתי.

מתוך דברים שכתב הנסל עבור הכנס; "הבסיס לזהותה של ישראל מוצג במלוא בהירותו ופשטותו כאשר אלוהים עומד לבשר לאברהם שעליו להשחית את סדום: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט). ארגון החברה היהודית מושתת אפוא על שני יסודות: הצדקה והמשפט."

ב 1990, בגיל 84, אמר לוינס (ראו תמונה משמאל) בראיון לברנאר הנרי לוי, אשר קטע מתוכו הוקרן בכנס; "המדינה קיימת כדי לתמוך במוסד הזה (המשפט), בשם אחריותי לזולת אני מחויב למין האנושי. המדינה נתבעת על ידי יחידיותו של רעי, להגביל את החסד. בתפילה: "עשות משפט ואהבת חסד". (הנביא מיכה).

פירושו של החסד כאן, הוא אהבה, אהבת האהבה. האהבה הזו מוגבלת בשל קיומו של השלישי, ולכן לא השרירותיות של ההמון עומדת בבסיס הקמת המדינה, אלא החסד", כהד לדבריו בספרו "חירות קשה"; "הניגוד כאן הוא בין אלה השוחרים מדינה לצורך הצדק לבין אלה השוחרים צדק לשם הבטחת קיומה של המדינה."

[תמונתו של עימנואל לוינס משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bracha L. Ettinger. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

אם אני מבין אל נכון, לוינס מציע היפוך תפיסתי באשר ליחס בין המשפט והמדינה, ובמיוחד מדינת ישראל. כזכור, בתי משפט השלום כונו כך כדי להצביע על מטרתם; להבטיח את שלום המדינה (הממלכה הבריטית). המדינה של תומאס הובס נוצרת כאשר מגבילים את טבעו הזאבי של האדם. לעומת זאת, על פי לוינס תפקיד המדינה הוא להבטיח את שלום הצדק (המשפט).

לוינס אינו רואה את המדינה כתכלית בפני עצמה, אלא כאמצעי להשגת הצדק החברתי. כפי שהסביר הנסל: "הצדקה נועדה לספק לעניים את צורכיהם, דבר שמהלכה החופשי של הכלכלה אינו מאפשר להם להשיג לעולם. זוהי ההגדרה היהודית לצדק חברתי. לשון אחר, מטרת הצדקה היא ביעור העוני, לא פחות ולא יותר."

בספרו 'תשע קריאות תלמודיות' (ע' 83) לוינס כותב כנביא: "זו ארץ מיוחדת. היא דומה לרקיע. זו ארץ שמקיאה את תושביה, כשהם לא צדיקים. אין ארץ אחרת שדומה לה. הנכונות לקבל ארץ בתנאים אלה, היא הנותנת זכות על הארץ הזאת."

כלומר, לא המשפט שומר על המדינה. שמירת המדינה על "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" היא היא השומרת עליה.

 מקורות והעשרה

[1] עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות, תרגם דניאל אפשטיין (שוקן, 2001) בעמוד 38.