תקציר: לאחרונה נאמר הרבה על מערכת 'שלטון החוק' שלנו שהיא 'שרפה את גשריה' ביחסיה עם עמה. המושג הזה (burning your bridges), הוא אחד המושגים המרתקים בהליכי קבלת החלטות  - שרלוונטי לחיינו האישיים, כמו גם הארגוניים והמדיניים. הוא מוגדר כיצירת מצב בלתי הפיך; שמצמצם מאוד את מגוון אפשרויות הפעולה שלנו, כך שאין בו יותר אפשרויות בחירה; ואין ממנו דרך חזרה. מקור הביטוי בנוהג הרומי להרוס גשרים בגבו של האויב כדי למנוע ממנו לברוח ולכפות עליו הכרעה…

עודכן ב- 23 בנובמבר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחד הטיעונים הרווחים בנוגע לפעילות מערכת אכיפת החוק הוא, שבפעילותה נגד חיילי צה"ל ובפתיחת דלתו של בית המשפט העליון לאויבי ישראל בעיצומה של מלחמה, שרפה המערכת את גשריה עם הציבור לבלי תקנה.

מהמקום הזה - טען למשל איתמר פליישמן (ערוץ 14) - אין יותר דרך חזרה ליועמ"שית, לפרקליטות האזרחית והצבאית, ולבית המשפט העליון: התבוננו על הכרזה למטה. לטעמי היא מהקשות ומהמצערות שראיתי ברשתות החברתיות, אבל היא משקפת תחושות של רבים מידי בעם, לגבי מצבה של מערכת האכיפה. איתמר פליישמן הגדיר זאת היטב: אין אדם שעיניו בראשו שאיננו מבין שיש מפלצת מתחת למיטה (מפלצת כמטפורה כמובן), ולצערנו הרב, קרו כמה דברים שאין מהם דרך חזרה למערכת המשפט:

למשל, אין דרך חזרה מאירוע שדה תימן: אי אפשר לשכנע אף אחד בישראל שזה לגיטימי, שהלוחמים שלנו בשדה תימן - שעושים את העבודה הכי מזעזעת שיכולה להיות עם אנסים, רוצחים, גנבים... הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת - יהיו קרבן למעצר ראווה ולהדלפת סרטון לתקשורת הליבה, שרק ילד מטומטם לא יבין שזה סרטון 'מבושל'... מכל זה אין דרך חזרה!

אין דרך חזרה מאירוע מעצר של לוחמים, על זה שבשבעה באוקטובר הם רצחו מחבל נוח'בה. עם ישראל אינו מוכן לשאת מצב, שאדם - שיצא מהבית שלו מיוזמתו ב-7 באוקטובר, ולקח נשק של מישהו שמת כדי להילחם בנוח'בות - ייעצר בתמורה על רצח מחבל נוח'בה... מזה אין דרך חזרה!

יותם זימרי ב'פטריוטים' זיקק את התובנה הזו היטב: אין מקצוע כזה, 'משפט חוקתי', הוא אמר. זוהי פובליציסטיקה. גם 'בני אלים' - כמו האנשים שיושבים בגבעת רם בבית המשפט העליון - עשויים ללקות בהיבריס. אני חושב שהרבה מאוד אנשים רואים היום איך זה פוגע בלוחמים שלנו, באחים שלנו. שנלחמים ומסכנים את החיים בשבילנו, ומהמקום הזה, אין עוד דרך חזרה למערכת המשפט.

תארו לעצמכם מנהל משנה שקץ בעבודתו בארגון. הוא בוחר לו את אחת מישיבות ההנהלה כדי לקום ולהטיח בפניהם של המנכ"ל ומנהלי המשנה האחרים מה הוא חושב עליהם ועל הארגון; ואז מודיע על התפטרות ויוצא. בעצם המעשה, 'שורף למעשה אותו אדם את גשריו'. משמע, הוא חוסם בפני עצמו את האופציה לשוב לעבוד באותו ארגון ועם אותם אנשים...

המושג הזה, 'לשרוף את הגשרים' (burning your bridges), הוא אחד המושגים המרתקים בהליכי קבלת החלטות  - שרלוונטי לחיינו האישיים, כמו גם הארגוניים והמדיניים. הוא מוגדר כיצירת מצב בלתי הפיך; שמצמצם מאוד את מגוון אפשרויות הפעולה שלנו, כך שאין בו יותר אפשרויות בחירה; ואין ממנו דרך חזרה. מקור הביטוי בנוהג הרומי להרוס גשרים בגבו של האויב, כדי למנוע ממנו לברוח ולכפות עליו הכרעה.

'שריפת גשרים' עלולה להתבצע ברגע של חולשה ללא כוונה מוקדמת, או כחלק מאסטרטגיית פעולה, כדי להשיג מטרה מסוימת.

ל'שריפת גשרים' יש, הקשרים חיוביים ו- שליליות (ראו פירוט בהמשך).

נתחיל בהקשרים החיוביים

'שריפת גשרים' היא חיובית, בשני מצבים עיקריים:

המצב האחד הוא כאשר אנחנו מנתקים באופן סופי קשר רעיל עם אדם/מקום עבודה בעייתיים (בהקשר זה קראו את מאמרו של Steve Eakin, בשם: "It’s OK To Burn Bridges. Sometimes");

המצב השני הוא שאנחנו מבקשים ליצור הרתעה אפקטיבית באופן שהצד השני לא יוכל לשגות בהערכת כוונותינו; והדילמה תעבור מאיתנו אליו.

כך למשל: כותב תומס שלינג בספרו חימוש והשפעה: "אם אתה ניצב בפני אויב, הסבור כי תימלט אם הוא ימשיך להתקדם, ואם הגשר שבו אפשר להימלט קיים, הוא עלול להמשיך להתקדם עד לנקודה שבה תהיה התנגשות אוטומטית אם לא תימלט. אם אתה שוקל מה עדיף מבחינתך לטווח הארוך, אתה עשוי לפנות לאחור ולעבור את הגשר; לפחות, כך הוא עשוי לחשוב... אבל, אם אתה שורף את הגשר ואינך יכול לסגת, ומתוך ייאוש מוחלט אינך יכול אלא להתגונן, עליו לעשות הערכה מחודשת של המצב. אין הוא יכול לסמוך עוד על מה שאתה תעדיף לעשות, כאשר הוא ימשיך להתקדם ללא מעצור", וברור לו שיצטרך להילחם בך (שלינג, 1976, עמ' 60-59).

כך למשל, בתקופת 'המלחמה הקרה', כאשר ביקש הממשל האמריקני מהקונגרס סמכות להציב דיוויזיות של הצבא האמריקני באירופה, היה הנימוק המפורש לכך, לא שהכוחות נועדים להגן על האירופים מפני צבא סובייטי עדיף; אלא כדי שלא להשאיר לברית המועצות שום ספק, שארצות הברית תהיה מעורבת אוטומטית בכל מקרה של התקפה על אירופה; שכן, פגיעה בכוחות אמריקנים במהלך התקדמות הצבא הסובייטי תביא אוטומטית לכניסת ארצות הברית למלחמה.

7000 חיילים אמריקנים בברלין לא יכולים היו לעצור את הצבא האדום; אבל הם הבהירו היטב לרוסים את מחיר החלטתם לכבוש את כל ברלין (שחולקה בין בעלות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה) ו/או לפלוש למערב אירופה (שלינג, 1976, עמ' 64-63).

דוגמה נוספת שמביא שלינג היא של הנחיתה של כוחות אמריקנים בלבנון במהלך משבר 1958: מרגע שנחתו האמריקנים בלבנון, הם 'שרפו את גשריהם'. כוחם של 10000-12000 החיילים שנחתו לא היה גדול, אבל הם הבהירו לסובייטים שכל הרפתקה שלהם בגזרה זו תסבך אותם בלחימה עם כוחות אמריקנים. ה'כדור' - והדילמה - הועברו אליהם (שלינג, 1976, ע' 65).

שריפת גשרים בהקשר השלילי

רוב הפעמים בהם אנו עוסקים ב'שריפת גשרים', הם בהקשר השלילי. 'שריפת גשרים' נוטלת מאיתנו את יכולת הגמישות שלנו. היא כופה עלינו ויתור על אלטרנטיבות והיצמדות לאופציה אחת בלבד.

ביטויים מוכרים בהקשר זה הם, למשל: "אל תשרוף גשרים שאולי תצטרך לחצות אחר כך" (Don’t burn bridges you may have to cross later.”); ו- "אל תשרפו את הגשר ותצפו שהם ישלחו סירה" (“Don’t burn a bridge and expect them to send a boat”).

דוגמאות יש למכביר:

• בהכרזת המלחמה של אדולף היטלר (ראו תמונה למטה) וגרמניה הנאצית על ארצות הברית, ב- 11 בדצמבר 1941, שרפה גרמניה את גשריה והצליחה לאחד מולה את קואליציית המלחמה האדירה ביותר שידע העולם.

• בתקיפת פרל הארבור ע"י היפנים, הם שרפו - מבלי דעת (הכוונה הייתה לשפר עמדות למשא ומתן...) את גשריהם, והסתבכו במלחמה לחיים ולמוות עם האדירה במעצמות תבל.
• בפרסום חוקי הגזע באיטליה, בסתיו 1938, שרף הרודן האיטלקי, בניטו מוסוליני את גשריו, בחר צד באופן סופי והתחייב כליל ל'ציר רומא-ברלין'.
• בסגירת מיצרי טיראן ע"י מצרים, ב־23 במאי 1967, שרף נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, את גשריו, והפך את סכנת המלחמה עם ישראל לוודאית.

ועוד, ועוד.

וגם דוגמה משלנו: נטען למשל, כי בנימין נתניהו 'שורף את גשריו' עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב...

ב-3 במרץ 2015 - סמוך מאוד לבחירות הכלליות בישראל - נאם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס של ארצות הברית, בנושא ההסכם המתגבש בין איראן למעצמות בנוגע לתכנית הגרעין האיראנית. נתניהו סקר את ההיסטוריה של הסתרת הפיתוח הגרעיני על ידי האיראנים והציג את הסכנה ממירוץ חימוש גרעיני שעתיד להתרחש בקרב מדינות ערב בעקבות הצטיידותה של איראן בנשק גרעיני.

את ההזמנה לנאום שלח יושב ראש בית הנבחרים דאז הרפובליקני, ג'ון ביינר, שהודה בפומבי כי ההזמנה נעשתה ללא התייעצות עם הבית הלבן (במטרה ברורה לנגח את הנשיא דאז, ברק אובמה). אובמה עצמו, הביע התנגדות לנושא הנאום ולעיתויו ולא נכח בקונגרס בעת נשיאתו.

לאירוע הזה הצטרפה התבטאותו של נתניהו במערכת הבחירות של 2015: "הערבים נוהרים לקלפי ומצביעים בהמוניהם" - שהתפרשה בקרב הדמוקרטים בארצות הברית כגזענית. 

אחת הטיעונים הדומיננטיים בדברי הביקורת שספג בנימין נתניהו בעקבות שני האירועים הללו, היה העובדה ש"שרף את גשריו" עם הממשל ועם המפלגה הדמוקרטית. זהו מושג מוכר בתחום היחסים הבינלאומיים, שאנו עושים בו שימוש, לעתים, גם בחיינו האישיים...

נספח: אז המחאה מבינה, שהבעיה שלה היא העם ולא נתניהו?

ירד האסימון? רזי ברקאי בפודקאסט אצל משה רדמן: "גם לאחר שביבי ילך, נישאר עם הבעיה של הביביסטים..."

רק שברקאי חי (כרגיל) בלה לה לנד. זה העם שיש לו בעיה לפתור ולא האליטה. אם הפרופסורים לסוציולוגיה של המחאה היו עוזבים לרגע את הסוציולוגיה הביקורתית וחוזרים לעיין קצת ב'תורת האליטות', הם היו נזכרים, ששום אליטה לא הצליחה עד היום להחליף את העם!

וצריך לומר: יחסי העם עם האליטה כבר לא ניתנים לאיחוי. היא נתפסת כגורם שהעדיף את האינטרסים של אויבינו על עמם במהלך מלחמה קיומית, ואחרי שה'גשרים נשרפו', אין דרך חזרה (אם כי אני בטוח, שיהיו עמים טובים ברבה מאיתנו, שישמחו לקבל משלוח של יהודים עשירים ומיוחסים, שחוזרים אל הגולה)!

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה*

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• העמקה בנושא ה'מגוון'.
• הרחבת המושג: 'הכרעה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'הרתעה'.
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 21/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מגוון, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• תומאס שלינג (1976), חימוש והשפעה, תל אביב: מערכות.
• Steve Eakin (2016), It’s OK To Burn Bridges. Sometimes, huffpost, 7/10/16.