[בתמונה: "הרבה פצצות מונעות הרבה פצצות"... קריקטורה של ג'פרי לואיס (Jeffrey Lewis) מ- 2008]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 18 באוקטובר 2020

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

מאמר זה הוא השני בסדרה של שלושה מאמרים:

• למאמר הראשון, לחצו כאן;
• למאמר השלישי, לחצו כאן.

*  *  *

הפרק הנוכחי עוסק בשנים שבין מלחמת קדש למלחמת יום כיפור (זה לא ניתוח היסטורי מקיף, ונועד להדגים טענות ולגרות את המחשבה. לכן, ברור שניתן להתייחס לאירועים נוספים בשנים אלו). נחמד לראות את קווי הדמיון לתקופה הנוכחית.

מלחמת קדש העניקה לישראל ביטחון עצמי ביכולתה בשדה הקרב, אך ישראל למדה שאין ביכולתה לכפות שלום בכוח על מדינות ערב; ולכן העדיפה לבנות את כוחה הצבאי, שיאפשר ניצחון מכריע בשדה הקרב (ותעודת ביטוח גרעינית). לאחר מספר שנים של שקט יחסי, ישראל נאלצה שוב להתמודד עם טרור (בתקופה ההיא קראו לזה פעולות חבלנות או הטרדה).

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

ב-1964 נחנך המוביל הארצי, ובו היה הפיגוע הראשון של פתח ב-1 בינואר 1965. 120 פעולות טרור היו מראשית 1966 ועד פריצת מלחמת ששת הימים (אחת כל 5 ימים). מרבית האירועים הגיעו מירדן ולבנון; אבל בחלוף הזמן היה ברור, שהכוונת האירועים מתבצעת מדמשק, שם התמקם הפיקוד של הפתח.

[בתמונה: בן־גוריון ופרס מבקרים בעבודות התשתית למוביל הארצי. צילום: משה פרידמן, לע"מ. המוביל הארצי היווה את היעד הראשון לפעולות החבלה של הפתח]

פעולות אלו הובילו את ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, למשפט "הפנקס פתוח והיד רושמת", אבל כדי לשחרר קיטור ישראל ביצעה פעולות תגמול. המפורסמת בהם מבצע "מגרסה" הידועה יותר כפעולת סמוע. במקביל הגיע הרמטכ"ל דאז, יצחק רבין, בקיץ 1966, למסקנה, שהדרך לבלימת המלחמה העממית היא "להנחית מכה צבאית ניצחת על סוריה" (כדאי להזכיר שהעימות עם הסורים בשנים הללו התחולל גם סביב השליטה בשטחים המפורזים וניסיונות הטיית המים).

ממשלת אשכול דווקא העדיפה להתרכז בשיפור ההגנה אך הצבא התנגד - מצב המזכיר את התפיסה של צה"ל נגד "כיפת ברזל". בפועל, גובה הלהבות דווקא עלה, בדיוק כמו התוצאה של פעולות התגמול, עד לשיא בקרב האוויר הגדול באפריל 1967, שהיה ממאיצי המשבר שהוביל למלחמה. ההסלמה שישראל יזמה כדי לחזק את ההרתעה, הייתה מרכיב מרכזי בהידרדרות ולא בחיזוק ההרתעה.

[בתמונה: "הפנקס פתוח והיד רושמת...". תמונתו של ראש הממשלה, לוי אשכול, משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

ביום העצמאות ה-19, החל משבר ביטחוני שסיומו במלחמת ששת הימים. פעולתו של נאצר איימה על ישראל בשני מישורים:

• הממשי, סגירת מיצרי טיראן נתפסה בישראל "קו אדום" שמחייב מלחמה;
• התודעתי, "שבירת הדמות המרתיעה של ישראל" (אהרון יריב, ר' אמ"ן, 19 במאי).

כעבור ארבע ימים, עת הודיע נאצר על סגירת המיצרים אמר ר' אמ"ן: "אם ישראל לא תגיב על סגירת המיצרים היא תאבד את כושר ההרתעה שלה, וצפויה לה תקופה חדשה של פעילות חבלנית עוינת". מכאן ואילך, לצבא היה ברור שאין מנוס ממלחמה. שוב ניתן לראות שישראל רואה בהרתעה פתרון לכל בעיות הביטחון (קשר ישיר בין התדמית לפעולות טרור).

בדיון המפורסם עם המטכ"ל במהלך תקופת ההמתנה אמר אשכול לאלופים:

"…עצם המונח כוח הרתעה אומר שצריך אורך נשימה… ואם צריך סבלנות – אז צריך. זה מרגיז במיוחד את כל אלה שכל החיים מתחנכים על תקיפה, על מלחמה. אבל אנחנו דיברנו על הרתעה. הרתעה לא אומרת שצריך לפעול… אני טוען שכוח ההרתעה צריך להיות מסוגל להמתין ולאפשר מיצוי על הדרכים האחרות".

מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון גדול. הערכת המצב בישראל הייתה, שכל עוד נשמר הפער הצבאי-טכנולוגי של ישראל אין סיכוי לחידוש המלחמה, ואם תתחדש הניצחון הישראלי יהיה גדול יותר מזה שהיה. לכן, כיוון שישראל לא מעוניינת במלחמה ומדינות ערב לא מסוגלות, היא לא תפרוץ.

משה דיין, שנמנע מניתוח המציאות דרך משקפי ההרתעה, היה מהבודדים שהעריך אחרת. לכן, הוא הצליח לנתח במדויק את האינטרסים, ולכן להעריך בצורה מדויקת את המצב, ואת הצפוי לבוא (אפשר גם לטעון שדיין היה כל כך הפכפך, כך שניתן למצוא ציטוט שלו שמעריך נכונה כל תרחיש עתידי):

"מצרים ושאר מדינות ערב לא ישלימו עם קווי הפסקת האש. הם ינסו לסלק את ישראל בדרכים דיפלומטיות ואם ייכשלו, יחפשו דרכים אחרות. המלחמה תפרוץ לא בגלל שמדינות ערב רוצות להשמיד את ישראל, אלא מפני שהן רואות בסילוקה מהשטחים צורך חיוני לקיומן. המשך ישיבתנו על התעלה פירושו מאבק, ואולי סיבוב נוסף במלחמה".

מלחמת ההתשה נפתחה כיוון שהחשיבות של סיני והתעלה למצרים הייתה גבוהה מכל מחיר צבאי שישראל יכלה לגבות ממנה לאורך זמן. מדיניות ההרתעה, שהתבססה על "קווים אדומים" נתקלה בבעיה, לישראל לא היה מענה מה יגרום לה לצאת למלחמה, כאשר היא נמצאת בגבולות כה נוחים; ולפיכך, מה המענה שיש לה למצבי הביניים. דווקא אחרי מלחמה שבסופה הישג חסר תקדים, התחדשה הלחימה תוך זמן קצר.

[בתמונה: מעוז בודפשט, שהיה ממוקם בצפון קו בר לב. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי סא"ל מיל יוסף אלדר הרצליה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הפתרון שישראל נתנה למלחמת ההתשה היה דומה לזה של פעולות התגמול. עליה הדרגתית במחיר שהיא גובה מהאחראים בצד השני, כדי להרתיע אותם מלהמשיך לפעול. בפועל בדיוק כמו בשנות ה-50 של המאה הקודמת ולפני ששת הימים, הלחימה רק גברה. להפסקת האש בסופה, הגיעו שני הצדדים מותשים.

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

אורי בר יוסף בספרו, הצופה שנרדם, טוען כי באותם שנים התגבשה בישראל תמונת מצב אלטרנטיבית לתפיסה השלטת, לפיה (בר יוסף, 2001, ע' 107):

1. מצרים מוכנה להסכם שלום מלא עם ישראל על בסיס תכנית רוג'רס;
2. ארה"ב חזרה והצהירה באזני המצרים על דבקותה בתכנית רוג'רס;
3. אם תסרב ארה"ב להפעיל לחצים על ישראל אין למצרים מנוס אלא לצאת למלחמה;
4. הדגש של סאדאת אינו על גורל הפלסטינים אלא על שחרור טריטוריה מצרית.

שנת 1971 הוגדרה ע"י מצרים כשנת ההכרעה, וישראל אכן חששה מפניה, אך מרבית הממסד העריך שמצרים לא תפתח במלחמה כיוון שהיא לא מוכנה צבאית. למעשה עד המלחמה ישראל עסקה בשאלה, האם מצרים מוכנה, מבלי לנתח את המשמעות, שבפעם היחידה (פרט למלחמת העצמאות) מדינה ערבית לא הייתה מורתעת ממלחמה, אלא חיכתה לתזמון הרצוי לה.

מה למדנו:

• שפעולות תגמול הן תחליף להוצאת קיטור, כאשר דנים רק על חלופות צבאיות ולא רוצים לעשות ניתוח אסטרטגי.
• שהרתעה משקפת לפעמים את תחושת הביטחון העצמי שאנחנו מרגישים, ולא קשורה לצד השני.
• השיחה על הרתעה מונעת מאיתנו לדבר על האינטרסים של הצד השני.
• שדינמיקת הסלמה של פעולות תגמול לא הצליחה – לא בשנות ה-50 של המאה הקודמת, לא בשנות ה-60, ולא במלחמת ההתשה.

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), התרעה, ייצור ידע, 20/10/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מלחמת יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.