[בתמונה: כריכת ספרו של ג'רי מולר: 'האינטלקטואלים והשוק', שראה אור בהוצאת סלע מאיר ב- 2019. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של אודי מנור]

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. חבר מפלגת העבודה.

[לבלוג של אודי מנור, לחצו כאן]

*  *  *

'ביקורתיות זה לומר את ההפך' - קטע מתוך ספרו המעולה של ג'רי מולר, האינטלקטואלים והשוק (הפרק על הרברט מרקוזה; ראו תמונת כריכה למעלה), ממנו ניתן ללמוד על שורשי האיוולת הזו.

נקדים ונעתיק את הקטע בו מסכם מולר את דעתו על מורשת מרקוזה, הנביא הגדול של 'השמאל החדש', אותו זרם רעיוני שהחליף את ההתמקדות במתחים המעמדיים בפטפוט אינסופי על 'הדיכוי התרבותי' שיש במודרנה, 'הניכור', 'החד מימדיות' וכל ה'חבילה' המוכרת, עד היום.

"מרקוזה" כתב מולר (עמ' 412), "ניסח את אי הנחת המעורפלת שפעפעה בלב האנשים, ששגשגו מבחינה כלכלית במדינת הרווח הקפיטליסטית; אך כתביו, להבדיל מאלה של קיינס, היו חסרי תועלת, ופחות מכך, למי שחיפש פתרונות מוסדיים מוחשיים. ביסודו, מרקוזה לא התעניין כלל במוסדות, אם כלכליים או פוליטיים. למעשה, כפי שמציין אלסטר מקינטייר, אחד ממבקריו החריפים ביותר, היום, הביקורת של מרקוזה התייחסה לניסיון רק כמגבלה על היכולת לדמיין אפשרויות עתידיות".

ובארבע מלים עדכניות שהפכו בחוגים מסוימים למנטרה ולנייר לקמוס (הלנו אתה או לצרנו): 'כניעה להגיון הניאו ליברלי'.

במלים אחרות, מרקוזה - והדברים נכונים גם לרבים מממשיכיו המודעים והפחות מודעים - התייחס למציאות כאל מטרד.

ולהלן מורשתו כפי שתאר אותה מולר: זו, המורשת, "האריכה ימיו אחריו, וביקורתו פעפעה אל תוך החברות הקפיטליסטיות המתקדמות בדרכים שונות. מרקוזה ... שימש דגם לאינטלטקטואלים צעירים יותר שטיפסו במעלה ההיררכיה האקדמית ומיסדו את התפיסה, לפיה למדנות אינה עניין אובייקטיבי; ועוד פחות מזה, האמונה ש'משימתו העיקרית של מורה מועיל היא ללמד את תלמידיו לזהות עובדות לא נוחות'; כלומר, עובדות שאינן נוחות לדעות המפלגה שלהם'.

"חוקרים רבים בתחום מדעי הרוח והחברה פנו במקום זאת לאמונה, ש'כל הבחירות הן בחירות פוליטיות, שכל עניין אינטלקטואלי משרת מטרה חברתית כלשהי'... הדגם של הפרופסור כאינטלקטואל ביקורתי, המשחרר את קהלו מסוג כזה או אחר של תודעה כוזבת, מוסד בתוך כמה מגמות אקדמיות, ובראש ובראשונה בלימודי ספרות וסוציולוגיה".

כך הפכה "התמחות בתיאוריה ביקורתית דרישה במשרות אקדמיות בתחום הספרות, הסוציולוגיה והשדה המשגשג של 'לימודי תרבות'". או בקיצור: זהו תקציר תולדות הגאונות, לפיה ביקורתיות היא לומר את ההפך, לצאת נגד 'הממסד', ולנקוט רטוריקה רדיקלית.

מקורות והעשרה

• ג'רי מולר: 'האינטלקטואלים והשוק', שראה אור בהוצאת סלע מאיר