[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
ד"ר אלי מירון (ראו תמונה משמאל) הוא מרצה לניהול ידע במחלקה להנדסת תעשייה וניהול, אוניברסיטת בן גוריון.
* * *
המאמר הוא המשך והסבר למאמרו של האלוף במיל' יצחק בריק, "נירון קיסר והפוליטיקאים הישראליים" מה- 26 באוקטובר 2019.
"סקייגארד" (Skyguard) הוא שמו של הדגם המבצעי של לייזר כימי רב עוצמה, שתוכנן על בסיס מערכת ההדגמה נאוטילוס.
מערכת נאוטילוס היא פרי פיתוח משותף אמריקאי-ישראלי, שהותנע בתיאום בין נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל.
בשנים 2000 עד 2004 נערכו מספר סדרות ניסויים ב 100% אחוז הצלחה. נאוטילוס השמידה במעופן קטיושות פצצות מרגמה, רקטות קאסם וגראד; ופעלה גם במזג אוויר מעונן. אפשר לצפות בתקציר הניסויים בסרטון למטה:
[למאמרו של האלוף במיל' יצחק בריק, 'נירון קיסר והפוליטיקאים הישראליים', לחצו כאן]
.
סקייגארד היא מערכת מבצעית שתוכננה על סמך הניסיון בנאוטילוס על ידי חברת Northrop Grumman - NG. הסקייגארד היא מערכת יבילה בעלת ממדים קטנים בהרבה מהנאוטילוס ובהספק גדול פי כמה. חברת NG שלחה לממשלת ישראל הצעה רשמית, חתומה על ידי סגן נשיא החברה, לאספקת שלוש מערכות סקייגארד תוך שנתיים; תוך התחייבות לעמידה במפרט הביצועים ובזמני האספקה.
המשך השתלשלות העניינים המתואר להלן מבוסס על דו"ח מבקר המדינה 59א' – מוכנות לשעת חירום 2008. הדו"ח עוסק בתהליך קבלת ההחלטות לפיתוח ולהצטיידות במערכות להגנה אקטיבית כנגד רקטות קרקע-קרקע (רק"ק) וטילי קרקע-קרקע (טק"ק) על ידי מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית ( אשר מרכז את כל תוכניות המחקר והפיתוח הביטחוני במדינת ישראל).
מפא"ת קידם שני פתרונות במקביל:
- "שרביט קסמים" לרקטות וטילים לטווח בינוני וארוך;
- ו"כיפת ברזל" לאיומים קצרי טווח.
כאשר עלתה אופציית הסקייגארד הקימה מפא"ת ועדה לבחינה של החלופות - וועדת נגל. חברי וועדת נגל ישבו על המדוכה, 'שקלו וטרו' והגיעו למסקנה, ברורה וחד משמעית: יש להעדיף את אופציית היירוט הקינטי על פני הלייזר. כותב מבקר המדינה: " הוועדה מצאה "שקיים יתרון מובהק לחלופות הקינטיות על פני חלופת הלייזר 'סקייגארד'", שעלותה גבוהה בסדר גודל מעלות החלופות הקינטיות ולביצועיה מגבלות רבות. ועדת נגל הדגישה בסיכום עבודתה את הפער ברמת הסמך של נתוני המערכות השונות, שנבע מלוח הזמנים הקצר שהוקצב לביצוע העבודה, ומכך שחלק מהמערכות נמצאו בתהליכי פיתוח זמן רב, וחלק אחר, כגון ה"סקייגארד", מבוסס על הצעות ברמת בשלות נמוכה." (ההדגשות שלי).
[בתמונה: הבחירה בכיפת ברזל. הבחירה בה היא החטא הקדמון שהוביל אותנו לכאן... התמונה באחריות אתר צה"ל]
ההתייחסות לעלות תמוהה ביותר, מאחר וחישובים פשוטים מובילים למסקנה הפוכה לגמרי. בדו"ח המבקר כתוב: "על פי הערכות מפא"ת מינואר 2007, המערכת מתוכננת לכלול מספר סוללות ואלפי טילי יירוט. בנובמבר 2007 אמד מפא"ת את עלות הפיתוח וההצטיידות ב"כיפת ברזל" במיליארדי ש"ח אחדים." החשבון פשוט – כל טיל כיפת ברזל עולה 100,000 דולר. אם נניח שאלפי טילים זה 5,000 אזי עלות הטילים לבדם חצי מיליארד דולר. יש לשים לב שהטילים הם ציוד מתכלה, דהיינו צריך למלא את המחסנים שוב אחרי ירי.
עלות יירוט בסקייגארד היא 1,000 - 2,000 דולר. נכון שסוללות סקייגארד אינן זולות אבל עלותן דומה לעלות סוללות כיפת ברזל. כיצד אפוא הגיעו חברי הוועדה הנכבדים שהצטיידות בסקייגארד ושימוש בו עולים פי עשרה מעלות כיפת ברזל – לאלוהי המתמטיקה פתרונים. אם לא די בכך כותב עוד המבקר: "פעילות מפא"ת וח"א שלא בהתאם להוראות משהב"ט וצה"ל, לרבות אי-כתיבת אופיין מבצעי, דרישה מבצעית ואופיין טכני העונה לדרישה זו, הביאה, בין היתר, להערכת חסר ולאומדן חלקי בסך מאות רבות של מיליוני ש"ח של עלויות "כיפת ברזל". בתוך כשמונה חודשים בלבד חל גידול של כ-40% באומדן". האם 'דוללו' האומדנים במתכוון כדי 'להחליק' את הבחירה, האומללה, ב'כיפת ברזל'?
ומה לגבי הביצועים?
כותב מבקר המדינה: "עד יולי 2008 טרם אישר אג"ת את טיוטת איום הייחוס וההישג המבצעי הנדרש למערך הגנה אקטיבית כנגד רק"ק לטווח בינוני וארוך, שבכתיבתה החל בסוף שנת 2005, וטרם החל לכתוב מסמך כזה המתייחס לרק"ק קצרות טווח. כל זאת כשהמערכות "שרביט קסמים" ו"כיפת ברזל" נמצאות כבר בשלב מתקדם של פיתוח". זאת אומרת, שהוועדה בחנה רק לכאורה יכולת יחסית של עמידה בדרישה מבצעית. מדוע לכאורה – כי דרישה מבצעית לא הייתה קיימת. הנימוק הנוסף של רמת בשלות נמוכה של הלייזר תלוש מהמציאות. הרי משווים מערכת בפיתוח (כיפת ברזל) למערכת שתוכננה על בסיס אב טיפוס עובד ושיש לגביה התחייבות של חברת ענק לעמידה במפרט הביצועים.
כיפת ברזל מסוגלת לפי המפרט ליירט רקטות שנורו מטווח שבין 5-70 ק"מ , דהיינו יש לה יכולת הגנה חלקית ביותר על שדרות ועוטף עזה שזו הייתה אחת המשימות המוגדרות של מערכת היירוט. 8 מערכות סקייגארד היו מונעות כל שיגור מרצועת עזה. אם אכן היו מוצבות מערכות כאלו, אזי לא היה כלל צורך במבצעי עופרת יצוקה וצוק איתן. מעניין מה אומרים על זה היום חברי וועדת נגל?
עוזי רובין כתב כבר ב 2007 מאמר בו דיווח על הימצאות של כ 4,000 רקטות ארוכות טווח בידי החיזבאללה. מי יירט רקטות אלו - שרביט קסמים? כל יירוט של שרביט קסמים (השם הנוכחי הוא קלע דוד) כבר עולה כ- 2 מיליון דולר. ברור שבמלחמה המיירטים היקרים מתכלים מהר ואז אנחנו נשארים ללא מגן כי אי אפשר לייצר את כל טילי היירוט הדרושים מהיום למחר. כיצד הוועדה הנכבדה לא הבינה ולא לקחה בחשבון שהלייזר יכול ליירט גם רקטות וטילים ארוכי טווח? ההשוואה האמיתית הן בעלות והן בביצועים הייתה צריכה להיות מול השילוב של שני המיירטים הקינטיים, כיפת ברזל ושרביט קסמים גם יחד לא רק מול הכיפה לבדה. השיקולים המבצעיים והכספיים היו צריכים לקחת בחשבון הגדלה משמעותית של ארסנל האיומים על המדינה, אך לא נראה שזה אכן נעשה.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tumisu לאתר Pixabay]
ד"ר ישראל סמילנסקי פרסם שני מאמרים העוסקים ב"נימוקים המופלאים" לפסילת הסקייגארד – מומלץ מאד לקרוא !! האינטרסנטים וגם האינטרסנטים 2.
מה קורה עכשיו?
אנשי מפא"ת הבינו בשלב כלשהו שצריך לשלב לייזר רב עוצמה במערך ההגנה. את הסקייגארד לא לוקחים – זה בלתי אפשרי, הרי פסלנו אותו. לכן מתחילים לפתח לייזרים מסוג אחר (לייזר מוצק מופעל על ידי חשמל). האם הלייזרים האלו מסוגלים לתת מענה לאיום הקיומי של הרקטות והטילים ארוכי הטווח – לא ולא.
מה צריכים קברניטי הביטחון לעשות?
לפנות לחברת Northrop Grumman, לרכוש מהר ככל האפשר מערכות סקייגארד; לשלב אותן במערך היירוט הקינטי הקיים היום; ובכך, להעמיד "מגן זהב" (ראו למטה) שישמור על מדינת ישראל.
.
האם ישנה התקדמות או קולות אחרים במערכת הביטחון שמנסים לקדם את קניית הסקאיגארד?
מה הסטטוס של המערכת היום? ניסיוני או מבצעי?
אם היא מבצעית ובעלת אחוזי הצלחה גבוהים מדוע מדינות מכל רחבי העולם מעדיפות יירוט קינטי שמבוסס על טילים וראשי נפץ סטטיסטיים מאשר מערכות ירוט מבוססות לייזר? תודה.