תקציר: פרשת נח עוסקת בעיקר תוצאות של ההשחתה המוסרית של כלל היצורים עלי אדמות. בשל כך, מגיע המבול. לדעת מחבר ספר היובלים, מלבד החמס וההידרדרות המוסרית, עונש המבול בא גם בגלל אכילת דם. לאחר המבול, נח מקיים את ציפיות למך אביו והופך להיות חקלאי מצליח. הבחירה של נח בגידול גפנים וייצור יין מציינת גם את מעידתו האישית, ויחסם של בניו למעידה זו…

עודכן ב- 31 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

סיפור המבול ב'פרשת נח', מתפרס על שלושה פרקים בספר בראשית (פרקים ו' – ט'), ותופס מקום מרכזי בתחילת הסיפור על יצירת העולם והאדם. הסיפור בקוויו הכלליים ידוע: האל המקראי מחליט למחות את מין האדם ואת כל החי מעל פני האדמה בגלל חטאיהם.

רק אדם נבחר אחד, נח, שמצא חן בעיני האל אמור להינצל מהמבול הקרב ובא. נח בונה תיבה על פי מצוות האל, ונכנס לתוכה עם משפחתו ועם זוגות מכל בעלי החיים שהיו על פני האדמה. בזמן המבול היקום נמחה כליל, ורק מי שנמצא בתיבה נשאר בחיים. אחרי שהגשם פוסק, ומפלס המים מתחיל לרדת, התיבה נחה על הרי אררט.

או אז, שולח נח עופות מן התיבה, כמנהגם של ימאים בימי קדם, לראות האם קלו המים. לאחר ששלח עורב (פעם אחת) ויונה (שלוש פעמים) מבין נח שהמים יבשו מעל האדמה, והוא ובני ביתו יוצאים מן התיבה. בעקבות הצלתו, בונה נח מזבח ומקריב קורבנות לאל, וזה האחרון מבטיח כי מבול שכזה לא ישנה עוד בעתיד.

הסיפור אודות המבול אינו נחלת המקרא בלבד, והוא מסופר בתרבויות שונות ומגוונות, ביניהן: תרבויות שומר, אכד, בבל, יוון, תרבויות המזרח הרחוק, ובשבטי המאיה והאינקה. אך רק במסורות המסופוטמיות הקדומות ניכר דמיון ממשי אל הסיפור המקראי. סיפור המבול המסופוטמי הגיע לידנו במספר נוסחים ומקורות, אולם הסיפור המוכר והקרוב ביותר לנאמר במקרא מצוי באפוס הנקרא עלילות גילגמש[ 1], עליו דנו במקום אחר. הפעם ננסה להתחקות אחר סיפור המבול באמצעות מקור חוץ מקראי העונה לשם ספר היובלים [2].

בספר היובלים, פרקים ה' – ו', הינם עיבוד של הפרקים ו' -ט' בספר בראשית. בספר בראשית מסופר על בני האלוהים ובנות האדם, רעת האדם, השחתת הארץ, המבול ודבר האל לנח קודם המבול ולאחר צאתו מהתיבה. בניגוד לכך, ספר היובלים מקצר ודוחס את המאורעות הללו לשני פרקים. בפרק ה' הוא מספר על המאורעות קודם המבול ועל המבול עצמו, ואילו בפרק ו' מסופר על מה שהתרחש עם צאתו של נח מהתיבה.

החידוש של ספר היובלים הוא שעונש המבול בא גם על אכילת דם, בנוסף על ההשחתה המוסרית הגדולה של העולם כדלקמן: "וירב החמס בארץ וכול בשר השחית את דרכו, מאדם ועד בהמה ועד חיה ועד עוף ועד כול הרומש על הארץ, כולם השחיתו דרכם וחוקם ויחלו לאכול איש את רעהו. וירב החמס בארץ וכול מחשבת יצר כול בני האדם רע כזאת כל היום"[3],

כלומר, המבול בא על חטאם של כלל יצורי העולם, בדגש של חטאת האדם בגין מעשי רצח ואכילת דם. ההאשמה האחרונה אינה מופיע כאמור בפרשת נח. המחבר של ספר היובלים משקף לנו דרך הסיפור האמור כי לכל יצור קוד התנהגות מעשי ומוסרי למשך חייו. כל מי שסר מהדרך הזאת חייב להיענש. סיפור המבול הוא אפוא סיפור על החטא ועונשו, על פי העיקרון אותו קבע האל בבריאת העולם. מכן גם מובן מדוע ספר היובלים אינו מזכיר את חרטת האל המופיעה בפרשת נח, על בריאת העולם ואת העובדה כי הארץ נענשת, היות והמדובר בריטואל מחויב המציאות של חטא ועונש. לדעת מחבר ספר היובלים הרע הוא חלק אינטגרלי מהבריאה האלוהית, בשל העובדה כי יש בכוח האדם לסור מהדרך המוסרית והראויה. העונש האלוהי, במקרה הזה המבול, מראה לפי ספר היובלים את שליטתו של האל בעולם.

בפרק ו' בספר היובלים, שהוא עיבוד הסיפור של פרקים ח' – ט' של ספר בראשית, בו נח יוצא מן התיבה ומקריב קורבנות (ראו התמונה בראש המאמר), גורמים לאל להבטיח שלא להכות שוב את האדמה ולשבש את חוקי הטבע בגין חטאי האדם, כדלקמן:" וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.  עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ"[4].

אחר כך מברך האל את נח שירבה בארץ, ואוסר עליו ועל בניו את אכילת הדם ומזהיר מפני מעשי רצח.  לפי ספר היובלים, לאחר שהאל הריח את ריח הקרבן של נח, הוא גומר אומר שלא להביא מבול על העולם פעם נוספת, אולם החלטה זו של האל אינה כוללת את האפשרות להכות את כל החי על פני האדמה. לשון אחר – גורל המין האנושי לא נקבע עם סיומו של המבול. ההחלטה לא להכות כל חי תלויה ועומדת במילוי תנאי הברית שנכרתה עם נח. היות ודור המבול לפי ספר היובלים חטא באכילת דם, על נח ויוצאי חלציו נאסר לאכול דם. אם המין האנושי יחזור לסורו ויאכל דם, הרי לא מן הנמנע כי האל עלול להעניש שוב בעונש כבד את האדם החוטא. ההבדל הוא בהיקף, בעוד שעונש המבול פגע בסדרי הטבע בכלל ובאדם בפרט, הרי שעתה, רק האנושות תפגע ולא הטבע בכללותו, כדלקמן:" ונכתבה התעודה הזאת לשומרה כול הימים כי לא תאכלו כול הימים כול דם חיה ועוף כול ימי הארץ. והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף בכול ימי הארץ יכרת הוא וזרעו מן הארץ"[5].

יוצא מכן, שלפי ספר היובלים, איסור אכילת דם שווה בחומרתו לרצח, ופועל יוצא מכך הינו איסור שחיטת בהמת חולין, ללא הקרבתה בחלקה על המזבח: "ויהיו מרצים עליהם בדם לפני המזבח בכול יום ושעה"[6]. אין ספק שהחומרה הגדולה שבה תופס מחבר ספר היובלים את איסור אכילת הדם וכיסויו, שייך למחלוקת עם ההלכה הפרושית, המתירה שחיטת חולין, ומחייבת כיסוי דם רק של חיה ועוף ולא דם של בהמה.

סיום הסיפור אודות נח במקרא הוא קיום הציפיות של אביו של נח למך, עם הולדתו : "זה ינחמנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' "[7]. נח מצליח בתור חקלאי לגדל גפנים, ובכך הוא מסיר במקצת את קללת האדמה שבאה בעטיו של חטא אדם הראשון. אולם בסיפור הצלחה זה, מצוי סיפור משנה, בו נח משתכר ומתערטל מבגדיו. שם ויפת בניו מכסים את ערוות אביהם בעוד חם מביט במבושי אביו, כדלקמן: "וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה. ויהי ערב ויבוא אל אוהלו וישכב שיכור וישן ויתגל באוהלו בשנתו. וירא חם את נח אביו ערום ויצא ויאמר לשני אחיו בחוץ. ויקח שם שמלה ויקום הוא ויפת וישימו את השמלה על שכמם ופניהם אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית"[8]:

בסיום הסיפור האמור, מחבר ספר היובלים, מדגיש את אזהרתו של נח להישמר מזנות וטומאה, כלומר איסורי עריות, תוך דגש על איסור רצח ואכילת דם. כזכור בשל עבירות אלה, בא המבול על הארץ. המכנה המשותף של איסורי זנות, רצח ואכילת הדם לפי ספר היובלים, הוא ארץ ישראל. ארץ זו תקיא את עמי כנען בגלל עבירות אלה, ותקיא כל אחד אחר שיחטא בהם. ייחודה של ארץ ישראל לפי ספר היובלים נובע מנוכחות האל בה, ולכן אין היא סבלנית לחטאים הדוחקים את האל ממנה.

אחרית דבר

פרשת נח עוסקת בעיקר תוצאות של ההשחתה המוסרית של כלל היצורים עלי אדמות. בשל כך, מגיע המבול. לדעת מחבר ספר היובלים, מלבד החמס וההידרדרות המוסרית, עונש המבול בא גם בגלל אכילת דם. לאחר המבול, נח מקיים את ציפיות למך אביו והופך להיות חקלאי מצליח. הבחירה של נח בגידול גפנים וייצור יין מציינת גם את מעידתו האישית, ויחסם של בניו למעידה זו.

בסוף הסיפור אודות נח, שם מחבר ספר היובלים בפיו של נח אזהרה מפורשת אודות איסורי זנות, רצח ואכילת דם. היות ולפי תפיסתו האל נוכח בארץ ישראל בפועל, וכל אדם או עם שיעבור על איסורים אלה אחת דתו לגלות מחוץ לגבולותיה. כך קרה לעמי כנען, וכך יקרה הלאה באם תושבי הארץ לא יציתו לדבר האל בשלושת האיסורים הללו.

[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח.
• אוסף המאמרים על 'ספר היובלים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), ספר היובלים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/10/22.

[1] אבי הראל, בין סיפור המבול לעלילות גילגמש, ייצור ידע, אוקטובר, 2017.

[2] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, מהמאה השנייה לפני הספירה, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות.

[3] ספר היובלים, מהדורת כנה ורמון, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2015, עמוד 210. (להלן יובלים, ורמון).

[4] בראשית, פרק ח', פסוקים: כ' – כ"ב.

[5] יובלים, כרמון, פרק ו', פסוק 12.

[6] שם, פסוק 14.

[7] בראשית, פרק ה', פסוק כ"ט.

[8] יובלים, כרמון, פרק ז', פסוקים: 6 – 9.