[בתמונה: טילי באדר 3 שבידי הג'יהאד האיסלאמי. המקור: התקשורת הפלסטינית]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
שוב בעיה בדרום ושוב אנחנו חוטפים וחוטפים ולא מעזים להגיב... זה מחיר המחדל הביטחוני הגדול וזו רק ההתחלה.
הציבור שואל את עצמו שוב ושוב ולא מבין "מה מתרחש כאן?" מדוע אנחנו כציבור מופצצים - מזה שנים - בתדירות של אחת לכמה ימים? מדוע אנחנו מופצצים מעזה, באמצעות רקטות, מרגמות ועוד; ולא מגיבים? היכן התגובה המוחצת? היכן צה"ל הגדול והנורא?
אנחנו כציבור משקיעים 70 מליארד ש"ח לשנה בביטחון ואין כל ביטחון.
התשובה לכל השאלות הללו ידועה לשרי הקבינט ולמטה הכללי; ומוסתרת ע"י התקשורת המגויסת; והיא שאנחנו מפחדים!
מדוע וממה אנחנו מפחדים?
אנחנו מפחדים לגרום למצב שבו האויבים שלנו - מצפון ומדרום - יפתחו נגדנו במתקפת רקטות וטילים נרחבת. זו האמת המרה. ואגב, אויבינו יודעים זאת היטב. שימו לב להתבטאותו של מנהיג חמאס יחיא סינואר מהיום:
"יש לנו ברצועה כוח צבאי שהאויב עושה לו חשבון גדול. יש לנו מאות קילומטרים של מנהרות, מאות חדרי שליטה ובקרה מעל האדמה ומתחתיה, אלפי טילי נ"ט ואלפי פצמ"רים... אנחנו יכולים להפוך את ערי האויב לערי רפאים אם הוא יחליט לתקוף אותנו".
[למאמר המלא של יאסר עוקבי ב'מעריב', לחצו כאן]
בדרך הקלוקלת שבה אנו צועדים, אין לנו עכשיו - וגם לא תהיה לנו - הגנה טובה נגד מתקפה נרחבת של עשרות אלפי רקטות וטילים חלקם כבדים מאוד וארוכי טווח חלקם כבר מדויקים, עד לרמת הפגיעה הוודאית במבנה מטרה, חשוב ומוגדר מראש.
אנשים אומרים לי: "אבל יש לנו את כיפת ברזל". ובכן, ה'כיפה' הנחמדה הזו לא נועדה להתמודד עם מערך איומים בגודל ובאיכות הזו. כך גם לא מערכות היירוט הרקטיות האחרות, כשרביט הקסמים והחץ לסוגיו. אין בעולם מערכות מבוססות על טילי יירוט יקרים, שיוכלו לעמוד במתקפה רבת ימים של 2000 רקטות וטילים ביום, חוששני שגם לא בחלק קטן מהכמות הזו. אפילו במצבים נקודתיים פעילותם הוכחה כבינונית!
כל העובדות האלה ידועות לפחות 12 שנה!
המופקדים על ביטחוננו התרשלנו קשות בתפקידם; ולא פיתחו את המענה היחיד שהיה יכול לשפר מידית ומשמעותית את מצבנו הביטחוני: לפתח ולהצטייד ביירוט באמצעות תותחי לייזר כימי רב עוצמה הוא הסקייגארד. זה זול, זה יעיל; ואלה המערכות היחידות שנועדו להתמודד עם כמויות אסטרונומיות של איומים.
עדיין לא מאוחר להתעשת. זה הזמן אחרי שהקונספציה המטופשת של קברניטינו - שאסד יפסיד; והסונים ישתלטו על סוריה ויחסלו, בהמשך, את החיזבאללה - קרסה.
כעת יש לצאת, ומיד, מהסטגנציה, ומהשיתוק המחשבתי שאחז במופקדים על ביטחוננו.
אתם חייבים להפנים:
כאשר האויב ישלים את הצטיידותו בכמות גדולה של טילים מדויקים - שהם הסיכון הגבוה ביותר - המלחמה הנוראית תפרוץ בוודאות.
האויב ישאף לנצל את יתרונו הטכנולוגי
הסיכוי שלא תהיה מלחמה כזו הוא רק באמצעות מענה של הגנת לייזר רב עוצמה.
כעת צריך לחלק את התגובה שלנו למציאות לשני חלקים:
-מענה לטווח הזמן המיידי:
א. אם יש מערכת נשק מבצעיות הגנתיות בעולם (ארה"ב) שאפקטיביות נגד האיום (כנראה לייזר), להשיג אותן. לנסות להשיג מימון סעודי עבור מערכות שיגנו על תשתיות צבאיות.
ב. תכנון אסטרטגיה לעצירת התממשות האיום מיידית בדרך התקפית, למקרה שיש פגיעה רחבה בעורף (מלחמה) ולמקרה שיש מכות נקודתיות שעלולות להתפתח להתשה קשה.
ג. שינוי הלך המחשבה והתפישה של הערכות העורף. להפיל את האסימון בציבור (אך ללא פניקה), ולהערך בתפישה הרבה יותר מבוזרת שמחזקת את העמידות.
– מענה לטווח הבינוני ומעלה:
א. השלמת פיתוח, הצטיידות והטמעה של המענה ההגנתי לאיום – סוג של לייזר כנראה, וייתכן גם של העמקת התחפרות צה"ל במנהרות שייחפרו לתפקוד ללא הפרעת האוייב
ב. המענה ההתקפי לאיום – חיזוק גדול של צבא היבשה קודם כל, אבל לא רק. בנוסף – הקמת יכולת פגיעה קשה באיראן מאזור גבולותיה תוך הסתייעות בכורדים ומדינות המפרץ. בדומה למה שהאיראנים עושים לנו בלבנון, בסוריה ובעיראק.
בשביל כל הנ"ל חייבים שר בטחון לא שגרתי, שחושב אחרת, שיש לו תעוזה ודמיון. לדעתי בנט הוא האיש המתאים, בממשלת אחדות שתקום אני מקווה. צריך לתת לו את הסמכויות והגיבוי ולא להצר את צעדיו. כמובן תוך דיון בפורומים המתאימים ובלי שליפות ביצועיות שאינן לאחר מחשבה מעמיקה.
בשום אופן לא ביבי / גנץ / יעלון / אשכנזי, שלכולם יש חלק ענקי במחדל הדרמטי שהגענו אליו.
צהל של פעם היה התקפי . יש להחזיר את העוצמה לצבא היבשה 1000 טנקים ו1000 נגמשים תוספת כן את המחיר יש מאין לגבות מבני הברית שלנו הסעודים וארצות המפרץ .הם זקוקים לנו . ככה יוצרים בריתות באזור . לנו העוצמה הצבאית להם הכסף .
רק אם איראן תבין שתוך מספר שבועותאוגדות טנקים ישראלים ישעטו בתוך טהרן אז יבוא השקט למרחב כולו .