[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[לקובץ המאמרים אודות 'אונס קבוצתי', לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
שוב אירוע של אונס קבוצתי; ושוב 'להקת הזאבים' (ראו הלינק למטה)... הוא התרחש באוקטובר 2016 במנרסה שבספרד: הנערה וחמשת הגברים בילו יחד במסיבת "בוטיון" במפעל נטוש בעיר מנרסה, צפונית לברצלונה. "בוטיון" הוא כינוי בספרד להתאספות ושתיית משקאות אלכוהוליים של בני נוער וצעירים במקומות ציבוריים, מנהג שצמח כמחאה על המחיר הגבוה של אלכוהול במקומות בילוי כמו מועדונים וברים.
[למאמרו של עו"ד יאיר רגב: 'יאיר רגב: בית המשפט בספרד הרשיע את חברי “להקת הזאבים” באונס', לחצו כאן]
לפי כתב האישום, כשהנערה איבדה את ההכרה, הגברים ביצעו בה את זממם אחד אחרי השני. אחד מהם, שזוהה בשם בריאן אנדרס מ', אמר לחבריו לפי כתב האישום: "זה התור שלכם. 15 דקות לכל אחד, ובלי עיכובים". הנערה העידה כי לא זכרה כמעט דבר מהאירוע...
...הרכב השופטים בקטלוניה, קבע כי אי-אפשר להרשיע אותם באונס, שכן הנערה איבדה את הכרתה – אחרי ששתתה והשתמשה בסמים – ולכן לא יכלה להסכים או להתנגד ליחסי המין.
הנאשמים, ציין בית המשפט הקטלוני, לא השתמשו באיום או באלימות כלשהי כדי לבצע בנערה את זממם, ולכן מעשיהם לא עומדים בתנאי הסף של אונס לפי החוק הספרדי.
[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]
הנערה, נכתב בפסק הדין, "לא ידעה מה היא עושה או לא, וכתוצאה מכך לא הייתה יכולה להסכים או להתנגד למרבית היחסים המיניים שהם קיימו עמה".
"החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה" – "כל החבר'ה" יהלי סובול, 1995, שרה להקת הרוק "מוניקה סקס" בביקורת על הפער בין קולו של המשפט לבין קולן של נפגעות עבירות המין.
"הסכמה" ו"התנגדות" הם מושגים מאוד חמקמקים ומורכבים, הקשורים בעבותות לשיח חברתי ותרבותי על אודות מיניות נשית וגברית, נשים, מין, מגדר ועל אודות מרחב האפשרויות העומד בפני אישה באינטראקציה המינית.
הכתיבה המשפטית בכלל, עוסקת עשורים אחדים באופן שבו על המשפט הפלילי להמשיג את עבירת האינוס בעידן העכשווי, ובפרט בגבולותיה של ההסכמה ובאופן שבו היא מפורשת על ידי בתי המשפט.
מבט אל מעבר לים - אל קנדה, אנגליה, אוסטרליה וארצות הברית - מראה כי סוגיית ההסכמה בעבירת האינוס מהווה נושא מרכזי בכתיבה האקדמית המשפטית.
אין ספק כי דרוש שינוי, השינוי אמור לספק הגנה טובה יותר על נפגעות ונפגעים של עבירות המין.
המסקנה: אם אישה לא אומרת במפורש 'כן', כל דבר אחר הוא 'לא' !!!. רק כך משתמרת האוטונומיה שלה, יחד עם חירותה והכבוד לגופה ולמיניות שלה...
הפרדיגמה הנוהגת כיום מניחה כי אישה שאינה מעוניינת ביחסי מין תביע אי הסכמה או אפילו תתנגד לכל ניסיון לכפות עליה מעשים מיניים.
למרות ההכרה המשפטית והחברתית על מגוון התגובות של נשים לפגיעה מינית, ההליך הפלילי, אינו מצליח להגן באופן מספק על נפגעות של עבירות מין אשר אינן מביעות את אי ההסכמה או שאינן עומדות בהנחות החברתיות בנוגע לאופן בו יש להביע חוסר הסכמה ברור.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
המודל שהתפתח בעולם המערבי ונכתב עליו ב"פרשת שומרת" (ע"פ 5612/92 בארי ואח') הוא הטלת נטל ראייתי על יוזם המעשה המיני להוכיח כי המתלוננת רצתה והסכימה למעשיו.
הטלת נטל בדמות דרישה לנקיטת צעדים סבירים לווידוא הסכמה מרצון לפני המעשה המיני אולי תיתן פתרון לקרבנות האומללים.
הצפייה היא שעל הגבר תחול חובה לשאול ולנקוט אמצעים סבירים; על מנת לבדוק אם האישה, באופן פוזיטיבי, מסכימה לקיים מגע מיני.
