[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 27707 לאתר Pixabay]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.
* * *
לאחרונה הרבו גורמים שונים לפזר דיס אינפורמציה בנושא הסקייגארד. הנה מקבץ:
- זו מערכת שזמן הטעינה שלה נמדד בשעות, דבר שהופך את הפרויקט לבעייתי.
- המערכת לא עברה את הדרישות סף לא של צה"ל; ולא של הצבא האמריקאי.
- הסקייגארד לא היה אב טיפוס של המערכת, אלא 'מדגים טכנולוגיות' בלבד. המרחק בין 'מדגים טכנולוגיות' לאב טיפוס נמדד בשנים ובמיליארדי דולרים, ולא תמיד מגיעים מהאחד לשני...
- החברה הציעה להציב תותח בשדרות, אבל לא הציעה לשלם. לכן הוא לא הוצב...
אלה הם טיעוני סרק, שמטרתם להסיח הדעת מהאמת הפשוטה:
מערכת ההגנה - המבוססת על טילי יירוט יקרים, שבה הושקעו מיליארדים רבים - קרסה. זה היה ברור מראש; ואין כיום בר דעת במערכת הביטחון, שחולק על הקביעה, שהפתרון לאיומי הרקטות והטילים הוא לייזר. השאלה היא איזה לייזר.
הלייזר אותו מקדמת מערכת הביטחון - לייזר חשמלי (סיבים) - הגיע בארה"ב לעוצמה של עשרות ק"ו. זה לא מספיק להסרת האיומים כלפינו. לעומת זאת, הלייזר הכימי, הגיע לעוצמות מסדר גודל של מ"ו פלוס, עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת. אלה העוצמות הדרושות כדי להתמודד עם מבול האיומים הבליסטיים כלפינו. בשנות ה-80 פעלה בשדה הניסויים וייט סנדס בארה"ב מערכת בשם miracl, שיירטה במאות ניסויים, טילים מסוגים שונים.
כל המעשיות שהופצו על ניסויי הנאוטילוס הם עורבא פרח
"... בקשותיו האחרונות של משרד הביטחון, מאז חזרו הקסאמים לכותרות, לבחון מערכות יירוט עם טכנולוגיות נוספות מלבד הלייזר, נתקלות אצל בן ישראל בספקנות רבה... קיימות שתי בעיות עיקריות בכל אותם פתרונות שמוצגים כיום במשרד הביטחון:
[תמונתו של אלוף במיל יצחק בן ישראל היא נחלת הכלל]
- הראשונה נוגעת לזמן המעוף הקצר...
- הבעיה השנייה היא מחיר הירי...
שתי הסוגיות הללו מובילות בהכרח למסקנה כי אין מנוס משימוש בנשק הלייזר" מסביר בן ישראל: "מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו.
.
גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור – מחיר היירוט של רקטת הקסאם הוא מחיר האנרגיה שמושקעת ביצירת קרן הלייזר, משהו סביב אלף דולר...
בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו אתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן...
מדוע אם כן החליטו במשרד הביטחון לעצור את הפרויקט? התשובה טמונה בדרך ההתנהלות הישראלית. טווח הרקטות הקצר השפיע ככל הנראה גם על טווח החזון והחשיבה של אנשי משרד הביטחון... הפרויקט, מסביר פרופ' בן ישראל, מומן בתחילת דרכו מכספי משלם המסים האמריקאי, ללא שימוש בכספי הסיוע למדינת ישראל. האינטרס שלהם היה לפתח מערכת עתידנית שתסייע בראש ובראשונה לצבא האמריקאי, ולאפשר בכך, כתוצר נלווה, פתרון הגנתי יעיל למדינת ישראל...
המערכת הייתה כשירה לעבור לשלב השני, שבו על פי התכנון המקדים מדינת ישראל התבקשה להשתתף בשליש מעלות הייצור. התשלום יכול היה לבוא מתוך כספי הסיוע האמריקאי לישראל, אלא שמדינת ישראל של שנות הקיצוצים הביטחוניים, עם אשליית השקט בצפון וזמן רב לפני ההתנתקות שקירבה את טווח הקסאמים לדרום, החלה מתלבטת האם כדאי באמת להוציא סכום כה גדול על מערכת לא מוכרת...".
בן ישראל סותר כל הטיעונים נגד הלייזר בצורה בהירה וחד משמעית. הוא איננו יחידי.
חברת נורתרופ-גרומן - חברה אמריקאית מהימנה, שמחזור מכירותיה מגיע לעשרות מיליארדי דולרים לשנה, הציעה בתחילת 2007 לספק מערכות ראשונות בקו יצור של הסקייגארד תוך 18 חודש. היא גם הסכימה להעביר בהמשך את הייצור ארצה. באותם ימים, כיפת ברזל היתה רק בראשית תכנונה.
מעבר לזה. כל מה שידוע כיום, היה ידוע מראש:
- טילי יירוט אינם פתרון. לייזר כן.
- לייזר חשמלי (סיבים) אינו בשל. לייזר כימי כן.
לו היו משקיעים בלייזר רק חלק קטן מהמשאבים שהושקעו בטילי יירוט, כבר מזמן הלייזר היה פועל, והאיומים הבליסטיים כלפינו היו מוסרים.
הנושא הזה של הפקרת בטחונה של מדינת ישראל, הפקרת העורף, מרכזי האוכלוסייה הגדולים והמתקנים החיוניים הצבאיים והאזרחיים הוא להערכתי גדול המחדלים של ממשלות ישראל ומערכת הבטחון מאז הקמת המדינה.
המחדל הוא כזה גדול ומפחיד שהממשלות החלשות שלנו נמנעות מהתמודדות עם הבעיה למרות המחירים האדירים שהציבור משלם ושהם רק דוגמית למחירים שהציבור עוד עתיד לשלם במלחמה הבאה.
לכן ננקטים 2 דרכי פעולה.
1, "שב ואל תעשה" "מלטה יוק" "אל תעיר את הדובים מריבצם"
לאמור לא לדבר על הנושא להתעלם מהמציאות.
2, להמציא שקרים ו "סיפורי פוגי" על המערכת הטכנולוגית היחידה שיכולה למנוע את האסון המתקרב, מערכת שהייתה יכולה לנטרל את הסבבים עם עזה שהתרחשו בשנים האחרונות.