[בתמונה: בעשור האחרון הפכה מדינת ישראל למדינה המאוימת ביותר בעולם... התמונה מתוך התקשורת האיראנית]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.

*  *  *

האם אתם מפנימים? במלאת 72 שנה למדינת ישראל, אנחנו נמצאים שוב באיום קיומי, המסכן את עתידנו כאן...

מספר עובדות שאין חולק עליהן:

עובדה ראשונה: בעשור האחרון הפכה מדינת ישראל למדינה המאוימת ביותר בעולם, כאשר מאות אלפי טילים מכוונים אליה ממרחבי המזרח התיכון: איראן, עיראק, סוריה, חיזבאללה מלבנון, החמאס והג׳יהאד מעזה. לישראל אין פתרון ראוי להתגונן בפני איום קיומי זה, לא ברמה ההתקפית ולא ברמה ההגנתית.

עובדה שנייה: מדובר באיום קיומי, לא מהסוג שהכרנו עד כה, כפי שהתרחש במלחמת יום הכיפורים: החשש של כיבוש המדינה. האיום הקיומי מתבטא בהתקפה של עשרות אלפי טילים, גדולים וקטנים, והנחתה מכה קשה מאוד על במרכזי אוכלוסיה: גוש דן, מפרץ חיפה, ירושלים; בסיסי צה״ל; ותשתיות לאומיות, אשר יגרמו לאבדות כבדות מאוד בנפש, ולהרס התשתיות והכלכלה של מדינת ישראל. התקפית הטילים והרקטות יגרמו לאזורים מוכי אסון, שיביא לבריחה של כל מי שיוכל מישראל החוצה; ויעצור עלייה ותיירות לישראל. תיגרם פגיעה אנושה בכלכלת ישראל וברמת החיים... תיגרם טראומה שלא חווינו מעולם, אשר לא נצא ממנה עשרות שנים.

עובדה שלישית: המנהיגות הביטחונית והמדינית הייתה בעשר השנים האחרונות בהדחקה; והתעלמה ממפת האיומים שמתפתחת סבבינו... שבויה בקונספציה שאין יותר מלחמות גדולות; ושאנחנו, החזקים ביותר במזרח התיכון, נסתדר עם הטרור; ולכן, אין לנו ממה לדאוג. זה הביא להזנחת העורף הישראלי ולאי טיפול בהכנתו למלחמה. זה גם הביא לזניחת פרויקטים כמו פיתוח הלייזר, ואמצעים נוספים שהיו יכולים לתת מענה סביר.

[מקור התמונה: התקשורת האיראנית]

עובדה רביעית: אין לישראל יכולת להתמודד עם המצב שנוצר. חיל האוויר לא יוכל במקביל לתקוף את איראן, עיראק, סוריה, חזבאללה מלבנון והחמאס והג׳יהאד מעזה. גם במקומות שחיל האוויר יפגע קשה, זה לא יעצור את ירי הטילים והרקטות על ישראל (ראו דוגמה בסבבים מול עזה: החמאס והג׳יהאד מחליטים מתי להתחיל בירי של הרקטות ומתי לסיים. כל התקפות חיל האוויר אינן יכולות להפסיק את אש הטילים. אם זה מה שקורה מול עזה, וודאי שזה יהיה הרבה יותר חמור עד מצב בלתי אפשרי, במלחמה רב זירתית .

עובדה חמישית: אין לנו מערך טילי יירוט, שיוכל לעצור כ- 2000 טילים שיפלו ביום על העורף הישראלי. כיפת ברזל מוגבלת לאזור אחד; ומלאי הרקטות יגמר לאחר זמן לא רב. היא גם מיועדת לטילים קטנים בלבד. עלות טיל החץ - שמיועד לטילים הכבדים עם ראשי נפץ של מאות ק״ג -היא שלושה מליון דולר לטיל אחד, כך שהכמות שישנה במלאי מספיקה לזמן קצר; ובעיקר, להגנה על מטרות אסטרטגיות ולא על ריכוזי אוכלוסיה גדולים, תשתיות ובסיסי צה״ל.

עובדה שישית: חיל היבשה הדרדר קשות בשנים האחרונות; והוא אינו מוכן למלחמה ובוודאי חסר יכולת התקפית לעומק מערכי האויב.

עובדה שביעית: בסבב האחרון מול הג׳יהאד בעזה (ללא כניסת החמאס - המהווה את האיום המרכזי מעזה - ללחימה), רוב המדינה הייתה משותקת, ללא יכולת הכרעה ע"י המטוסים שלנו. כך זה היה גם בסבבים הקודמים.

עובדה שמינית: תגידו לי אתם, אזרחיי ישראל היקרים: איך ישראל תעמוד מול אלפי טילים שייפלו על מרכזי האוכלוסייה שלה, כל יום, מבלי שיש לה שום יכולת לעצור את ירי הטילים? נעמוד חסרי אונים לחלוטין, וכל מה שנותר לנו, יהיה לצעוק 'הצילו' מול 'גשם הטילים' שייפול על ראשינו ללא הפוגה...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

עובדה תשיעית: האם בחרנו בהתאבדות לאומית; או שהגיעה השעה להפוך את הקערה על פיה? רק ציבור שמודע לחומרת האיום הקיומי שמעלינו, יוכל להזיז את מקבלי ההחלטות לשינוי מהיסוד של דרך התנהלותם ושל תפיסת הביטחון שלנו, באופן שיובן מעבר לכל ספק, שהעורף הישראלי הופך לחזית המרכזית במלחמה הבאה; ויש להיערך לכך באופן מידי ע"י תוכנית חירום לפיתוח אמצעיים להגנת העורף (אמצעי הגנה ואמצעי התקפה כאחד). הכפתור, להתחלת ההפצצות על ישראל באלפי טילים, נמצא בידיים איראניות. אי אפשר להסתמך על ההיגיון האיראני. מול הפוטנציאל הקיים בידיהם, יש סבירות גבוהה לכך, שהאיראנים יפעילו את יכולותיהם מולנו. זו רק שאלה של עיתוי וקונסטלציה מתאימה מבחינתם. לכן, הציבור לא יכול לעמוד מהצד; במיוחד לאחר שהמנהיגים 'נרדמו בשמירה', בעשר שנים האחרונות.

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

הציבור חייב לדרוש ומיד:

• ממשלת חירום לאומית;
• מועצה לביטחון לאומי, שתאויש במיטב המומחים; ושתגבש תפיסת ביטחון ארוכת טווח, שעל פיה, צה״ל ייבנה במהירות אל מול האיומים, בהיבטים של טכנולוגיה, כוח אדם, אימונים, גודל הסד״כ והתקציב הרב שנתי.
• תחילת יישום מידי של תכנית הרמטכ״ל, אביב כוכבי, "תנופה".
• 'שומר סף' חיצוני לצבא עם שיניים, שיפקח על פעולות הצבא וכשרותו. ועדת חוץ ובטחון - ללא שיניים בחוק - איננה יכולה לבקר את פעולות הצבא וכשרותו; וניזונה רק ממה שהצבא מציג לה.
• ביצוע טיפול יסודי בתרבות הארגונית של צה״ל.
• ביצוע פרויקט לאומי לפיתוח תותח לייזר ואמצעי לחימה נוספים, שיכולים לתת מענה סביר לירי טילי האויב.
• הסדרה בחוק, מי האחראי על העורף. כיום, אין אחריות בחוק לאף אחד; וזה נוח לכולם, כי כולם בורחים מועדת החקירה שתוקם לבטח אחרי המלחמה. הדברים 'נופלים כיום בין הכיסאות' של רשות החירום הלאומית (רח״ל), פיקוד העורף ומשטרת ישראל; ולא קיימת הסדרה חוקית ביניהם.

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.