תקציר: אברהם קובר את שרה לבדו. יצחק, שאותו עקד (וכמעט שחט), לא נמצא אתו. גם ישמעאל, שאותו גירש למדבר, לא איתו. אבי האומה קובר את אם האומה – לבדו. זהו קדיש ללא מניין…

[לקובץ המאמרים על פרשת חיי שרה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

עודכן ב- 5 בנובמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת חַיֵּי שָׂרָה היא פרשת השבוע החמישית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק כ"ג, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק י"ח (ויקיפדיה: פרשת חיי שרה).

 להלן הנושאים העיקריים בפרשה: 

- מערת המכפלה;

- מחפשים כלה ליצחק – האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו;

- קבורת אברהם.

בראשית, פרק כג - גר ותושב בארצו

שרה מתה. אברהם אבל על מותה, ובתום ימי האבל הוא מבקש להקים חלקת קבר לה ולעצמו. הוא פונה לשם כך לתושבי המקום, שנקראים "בני חת", ומבקש מהם לתת לו "אחוזת קבר": ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.

בני חת הכירו את אברהם. הוא היה "גר ותושב בעירם". התורה אינה מחמיצה הזדמנות להזכיר לכולנו כי גרים היינו בארץ מצרים. וכאן אברהם אבינו גר היה בארץ ישראל. לפי התורה כולנו גרים כל הזמן, בכל מקום.

הכיצד? כי הארץ איננה של איש. הארץ היא של אלוהים (או של הטבע), ודרך ארץ נכונה היא לחשוב שאתה גר ותושב, אינך "אדון הארץ".

אברהם מוכר בסביבה כאדם חזק מאוד. הוא ירד למצרים וחזר משם עשיר מאוד. הוא נלחם בחמשת מלכי הצפון ושחרר מידם את לוט ואת אנשי סדום. הוא התעמת עם אבימלך, וגם אחרי העימות הזה יצא עשיר ונערץ.

ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ. אברהם נחשב בעיני בני חת ל"נשיא אלוהים". מרגישים את הכבוד שהם רוחשים לו. הם נותנים לו את הרשות לבחור במקום שירצה ונעתרים לו בחפץ לב.

אברהם בוחר את מערת המכפלה: ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת.  ח וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר  אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר.  ט וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.

גם אברהם רוחש כבוד לבני חת. הם – "עם הארץ" והוא – גר ותושב. הוא משתחווה אליהם ומבקש את החלקה בקצה שדהו של עפרון בן צחר. מעניין איך התגלגל הביטוי "עם הארץ" – מיחס הכבוד שנותן אברהם ליחס מזלזל בעברית של חז"ל והעברית המודרנית – לאדם שהוא חסר ידע – "בור ועם הארץ". זה מה שקורה כשאדוני הארץ לא מכירים את אבי האומה ודרכו.

אברהם אינו מוכן לקבל את החלקה במתנה. הוא גם אינו לוקח אותה בכוח למרות ההבטחה האלוהית שהכול שלו. במקום זאת הוא מנהל משא ומתן הוגן ונדיב עם השכנים. והתוצאה: יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.  יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.  יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר  מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.

את המשא ומתן עם השכנים מנהל אברהם בלי להקים חברות קש שיקנו את השטח, במרמה ו/או למטרות אחרות, בלי לפעול בכוח, בלי לנשל אנשים מאדמתם, בלי לעקור להם עצי זית...

אז יש הבטחה אלוהית ויש מה שקורה בחיים האמתיים. זה ברור כל כך שאין אפילו צורך לפרש את המשמעות של מה שקורה בפרק הזה ולהשליך על חיינו כאן ועכשיו, כשאנחנו חזקים כמו אברהם, אבל לא חכמים והוגנים כמוהו.

דבר אחד הוא קנה בכסף - חלקת קבר. את החיים הוא לא קנה. הוא שיתף. עצובה מאוד היא קבורת שרה. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

אברהם קובר את שרה לבדו. יצחק, שאותו עקד (וכמעט שחט), לא נמצא אתו. גם ישמעאל, שאותו גירש למדבר, לא איתו. אבי האומה קובר את אם האומה – לבדו. זהו קדיש ללא מניין. 

בראשית, פרק כד – האדם אינו אלא...

אברהם זקן. יצחק, בנו יחידו, אינו מגלה עניין כלשהו בהקמת דור המשך. הוא כנראה עדיין בהלם מטראומת הכמעט-עקידה שלו, מהגירוש של אחיו וממות אמו, שכאמור נקברה בידי אביו ללא נוכחותו: ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.  ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.  ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.

במצב העניינים הזה מחליט אברהם לשלוח את אליעזר, עוזרו הבכיר, כדי למצוא שידוך הולם לבנו האהוב. לשם כך הוא מעמיד תנאי – שהאישה לא תהיה מבנות המקום (כנען), אלא מארץ מולדתו (חרן, שאליה הגיע עם אביו תרח, וזה מת שם). אברהם אינו דורש מאליעזר לחפש אישה בעלת תכונות מסוימות כמיועדת לבנו. רק מקום הולדתה ומגוריה של המיועדת הם החשובים ומוצבים כתנאי.

טשרניחובסקי כתב: "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ". הכוונה אינה למטען הגנטי של האדם אלא למה שספג מהסביבה שבה נולד וחי בשנותיו הראשונות. ובהמשך השיר:

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה, רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה...

אברהם הכיר הן את המשפחה שהשאיר בחרן והן את בני המקום בכנען. על סמך ההיכרות הזו הוא חיפש עבור בנו אישה שתבנית נוף מולדתה תהיה זהה או דומה לתבנית נוף מולדתו של ילדו, שלו ושל שרה אשתו. המשימה שמעמיד אברהם בפני הדורות הבאים היא להפוך את ארץ כנען לתבנית ארץ מולדתם כדי שלא יחפשו תבניות בגולה.

אליעזר יוצא לדרך ומתלבט בינו לבין עצמו כיצד ידע מי היא האישה שתתאים ליצחק. המבחן שהוא מעמיד בפני המיועדת הוא הכנסת האורחים. אליעזר הכיר היטב את אברהם, לכן בחר את הכנסת אורחים, התכונה המופלאה של אברהם, בתור מדד לחיפוש. אליעזר וקבע שאם ימצא תכונה כזו אצל אישה מחרן, סימן שהיא עומדת במבחן "תבנית נוף המולדת" שהעמיד אברהם.

רבקה עומדת במבחן. היא נענית לבקשתו של אליעזר, שהגיע עם שיירת גמלים בדרך הארוכה לחרן וחיכה ליד הבאר, להשקות אותו במים ששאבה מהבאר. היא אף מגדילה לעשות ומבקשת להשקות בעבורו גם את גמליו עד אשר ירוו – הוא והם.

אליעזר מבקש מבתואל (אבי רבקה, שהוא בעצם אחיינו של אברהם), ומלבן, אחיה של רבקה, את ידה עבור יצחק.  נז וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת-פִּיהָ.  נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ. השניים מסכימים שרבקה תינשא ליצחק אך משאירים את ההחלטה בידיה הנערה – רבקה. רבקה הולכת עם אליעזר.

על פגישתה עם יצחק נשפכו נהרות של דיו. רבקה רואה את יצחק מרחוק, ומבלי שתדע שהוא המיועד היא נופלת מגב הגמל מרוב התרגשות.

ויצחק? סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. מרגע שהוצגה רבקה בפניו, הוא מסכים מיד ולוקח אותה לאוהלו ללא שאלות מיותרות. ההתאמה המושלמת ביניהם מביאה לו נחמה על מות אמו.

 ואברהם? בשלב זה כבר אין מזכירים אותו. הוא מותיר לתבנית נוף מולדתו לעשות את עבודתה. אני חושב על אברהם משקיף ממרחק אלפי שנים על ארץ ישראל של ימינו אלה ובוחן אותנו:

- האם החברה שלנו מתאימה ל"תבנית נוף מולדתו"?

- האם אנחנו חברה מכניסת אורחים? האם אנחנו חברה שיש בה חסד, נאמנות, שותפות גורל?

- האם יש כבר כלה מתאימה ליצחק בארץ כנען?

בראשית, פרק כה – יצחק וישמעאל יחדיו בחברון

כמה עניינים מרתקים מקובצים בפרק אחד: מצד אחד – האיחוד שבין יצחק וישמעאל, מצד אחר – הפירוד שבין יעקב לעשיו. הראשון – בפרשה שלנו. השני – בפרשה הבאה.

לאחר מות שרה, לוקח לו אברהם אישה נוספת ושמה קטורה. נולדים לו ממנה כמה ילדים. לאחר שהם מתבגרים, הוא נותן להם מתנות ושולח אותם לכל הרוחות, כדי שכל ירושתו תישאר בידי יצחק.

ואז אברהם מת: ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ לְיִצְחָק. ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם.  ז וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים.  ח וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.  ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא.  י הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר-קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי-חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ.

תראו מי מביא אותו לקבורה. אברהם נתן את כל אשר לו ליצחק. הוא שלח מעליו את ישמעאל, בנו מפילגשו הגר, כפי שנהג גם עם ילדיו האחרים שנולדו מקטורה. אבל, לטקס הקבורה שלו יצחק וישמעאל מגיעים ביחד. שניהם חולקים לו כבוד יחדיו.

מתי נדע, אנחנו והפלסטינים, לחלוק כבוד לארצו של אברהם, אביהם של יצחק וישמעאל, ולמצוא דרך לחיות יחד? מתי נדע אנחנו לחלוק ולהתפשר עם הערבים על אף הכתוב "נתן את כל אשר לו ליצחק"? אני מנחש שאילו אברהם היה יודע כיצד מתעמתים צאצאיו, בני יצחק ובני ישמעאל, בכל הקשור למערת המכפלה הוא היה מוותר על כל העניין ובוחר לעצמו חלקת קבר לצד משה (שאיש אינו יודע היכן נקבר).

[לקובץ המאמרים על פרשת חיי שרה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת חיי שרה;
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: פרשת חיי שרה.
• פנחס יחזקאלי (2018), על אברהם מייסד האומה, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 11/11/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), רשת חיי שרה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/11/19.