[בתמונה: איך אנחנו דוחים ככול שניתן את המלחמה שכבר נוקשת בדלת? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TeroVesalainen לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

רבותי המלחמה הגדולה כמעט כבר כאן. ואנחנו - וזו עובדה -  לא מוכנים כלל ועיקר להתמודדות הקשה הזו, הן בתחום העורף והן כצבא. אנחנו עדיין לא עוסקים ברצינות בפתרון הבעיות החשובות מכל.

הנושא החשוב מכל כעת הוא, איך אנחנו דוחים ככול שניתן את המלחמה שכבר נוקשת בדלת? אנחנו חייבים "לקנות" לנו עוד זמן. זאת, אולי ניתן לעשות באמצעות ממשלת חירום לאומית. ממשלה שאולי תרחיק לתקופה קצרה את המלחמה.

אולי? כן, זה לגמרי לא בטוח. זאת, מאחר והפערים - בין מה שצריך היה להיות ברשותנו היום, כדי להיות מוכנים למלחמה נרחבת, ובין מה שיש - גדולים מידי.

האויב - שהכין את עצמו היטב למלחמה, מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 - מזהה כעת את ההזדמנות שלו; ואנחנו חייבים להפנים: המלחמה הגדולה קרובה מאוד; ולצערי, בלתי נמנעת. ברור לכל בר דעת כי מצפון תפתח הרעה וברור שגם הדרום העזתי למרות "ההסדרות" יצטרף מיד ובמלא כוחו למלחמה.

אנחנו כמדינת ועם ישראל התעלמנו שנים רבות מידי מהמציאות. המציאות הזו היא התחזקות איראן ושלוחותיה באזור ככוח קונבנציונלי ובטכנולוגיה הנכונה, היא טכנולוגיה הפצצת העורף שלנו והמתקנים החיוניים, באמצעות רקטות וטילים. אנחנו עסקנו, ובהצלחה יחסית, רק בכוח הגרעיני האיראני. בדרך, למנוע מהם ככול שניתן להתחמש בפצצות גרעיניות. לא עסקנו ברצינות באיום חמור אף יותר על ביטחוננו; איום שניתן להפעיל נגד מדינת ישראל בכל עת שהם יחליטו; איום שתוצאות הפעלתו - במלא ההיקף נגדנו - כבדות מאוד, ושקולות להפעלת נשק גרעיני; וזאת ללא המשמעות הבינלאומית של הפעלת נשק גרעיני.

[הכרזה: ד"ר אלי מירון. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArtTower לאתר Pixabay]

האיראנים עסקו - בנחישות, בכישרון ובחריצות ראויים לציון - בבניית הכוח הרקטי סביב גבולותינו, וכוח זה נתון לשליטתם. הכוח הזה הוא בהיקף חסר תקדים, גם בהשוואה בינלאומית; והוא נבנה, הן סמוך לגבולותינו, בצפון ובדרום; והן הרחק מהן בעומק השטח הערבי. כוח זה מורכב מאלפים רבים של רקטות וטילים כבדים וארוכי טווח; ובהם גם טילים מדויקים, עד למטרת החרבת מבנה מוגדר מראש; וכן, גם מעשרות אלפי רקטות קלות, שיונחתו על כל המדינה שלנו, בהינתן הפקודה מטהרן.

שנים רבות מאוד התרשלנו - ועדיין אנחנו מתרשלים - במיגון נכון של העורף. בנינו מעט מאוד מקלטים ואזורים מוגנים. פטרנו את הקבלנים מחובת בנייה של מקלטים בבתים החדשים; הסתפקנו בממ"דים. יש לדעת, כי הממד לא יעמוד בפגיעה ישירה של טיל כבד. רק מיגון ברמת המקלט, הוא שיציל את חייהם של אנשים רבים; וגם יאפשר תפקוד טוב יותר תחת המתקפה של סופת הטילים.

ובמקביל, שנים רבות מידי התרשלנו - ועדיין אנחנו מתרשלים - בבנייה נכונה של הכוח היבשתי. כוח גדול מספיק כדי להלחם בשתי זירות, מצויד נכון ומאומן היטב, כך שיוכל - באמצעות כיבוש של שטחים נרחבים של האויב - לעצור חלק ניכר מברד הטילים שינחתו כאן; ובסופו של הליך - שחלקו מדיני - אף להפסיקו כליל.

ועוד: שנים רבות מאוד התרשלנו - ועדיין אנחנו מתרשלים - בבניה נכונה של מערך ההגנה האקטיבית; כך שיוכל לעמוד במתקפה נרחבת של רקטות וטילים. זאת לא ניתן לעשות כלל ועיקר באמצעות 'כיפת ברזל' היקרה שלנו ומערכות רקטיות אחרות. רק מערך לייזר כימי רב עוצמה יוכל להתמודד עם המשימה הכבדה הזו:

לכן אני חוזר שוב: כדי להצליח ולהתארגן נכון למלחמה הגדולה אנחנו חייבים "לקנות" לנו עוד זמן. זמן שנדרש, כדי למנוע ככול שניתן את האסון הכבד שיונחת על העורף האזרחי והמתקנים החיוניים. זמן שנדרש, כדי שנצליח ככול שניתן לצמצם את משך המלחמה הגדולה. מלחמה שלהערכתי, היום היא כבר בלתי נמנעת.

יש להעיר את הציבור הרחב ומנהיגיו, שלמרות האירועים האחרונים והמידע הגלוי והסמוי, עדיין נמצאים בתרדמת. הציבור חי את שגרת החיים הטובים; ועדיין, ולמרות הרמזים העבים והתכופים, לא מפנים את הסכנה.

המנהיגות מכל המפלגות, מערכת הביטחון וגם חלק מהתקשורת, "מרדימים" במכוון את הציבור; ולא מעלים את הבעיה הביטחונית שלנו לראש סדר היום. נראה לי שחלקם עושים זאת כדי שלא יאשימו אותם במחדלים, לא להסתבך עם ועדות חקירה.

[בתמונה: ועדת אגרנט בתום מלחמת יום כיפור. המערכות והמנהיגים מכינים עצמם לוועדת החקירה הבאה... צילום: יעקב סער, לע"מ]

בנוסף, הציבוריות הפוליטית שלנו - לרבות הממשלה, הכנסת ואמצעי התקשורת - משותקים ומורדמים מזה כשנתיים. זאת גם מחמת העיסוק היקר מאוד וחסר התוחלת בבחירות חוזרות ונשנות ובהליכים משפטיים שנמשכים שנים.

חייבים להתעשת: להקים מיד ממשלת חירום לאומית; ולגשת במלא הכוח לשיקום המערכת הביטחונית שלנו.

יש לדעת ולהפנים. אנחנו במזרח התיכון, כאן זו לא אירופה. כאן עדיין שולטים מושגים שהיו נפוצים במערב "המתורבת והמשכיל", לפני מלחמות העולם. אף אחד באזור הזה לא ימתין לנו כדי שנתעשת, ויעשה לנו הנחות במלחמה. אף אחד לא יחוס על האזרחים. העורף שלנו הוא החזית!

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]