[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]
[המאמר ראה אור לראשונה ב'חדשות מחלקה ראשונה' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן]
יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]
* * *
האייתולות, חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי מייצגים את הטרור האסלאמי המזעזע את המזרח התיכון מאז המאה ה-7. שלושה מארבעת הח'ליפים לאחר הנביא מוחמד נרצחו: עמר בן אלחטב, עות'מאן אבן עפאן ועלי אבן אבו טאליב. משטרים מוסלמים במזרח התיכון תופסים ומאבדים שלטון באמצעות טרור, כפי שמתרחש ב"צונאמי הערבי" המשתולל מאז 2010 ובמלחמות האזרחים בלוב, תימן, עיראק וסוריה.
הטרור האסלאמי מסתער על אירופה, אסיה, אפריקה, דרום, מרכז וצפון אמריקה; ורואה בארה"ב – מאז היווסדה ב-1776 – יעד מרכזי, כפי שתיעדו מנהיגי ארה"ב, שהיו מונחי-מציאות ולא שבויי התקינות-הפוליטית.
ב-1786 דיווחו ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון – לימים נשיאי ארה"ב – לקונגרס האמריקאי על הסיבה לטרור המוסלמי האנטי-אמריקאי מצפון אפריקה: "[האסלאם] מבוסס על חוקי הנביא כפי שנכתבו בקוראן. אומות המתכחשות לעליונות האסלאם הן כופרות. [למוסלמים] הזכות להילחם בהן ולשעבדן לעבדים. מוסלמי הנהרג במלחמה מבטיח מקומו בגן עדן. הטבות פיננסיות [מארה"ב] לשלטון מוסלמי יביאו להפסקה זמנית [במלחמה)…." עם כניסתו לבית הלבן פתח הנשיא ג'פרסון במלחמה, הכניע את הטרור המוסלמי בצפון אפריקה, ושחרר את השבויים האמריקאים.
[להרחבת המושג: 'תקינות פוליטית' – 'פוליטיקלי קורקט', לחצו כאן]
ב-1830 כתב הנשיא ג'והן קווינסי אדאמס (ראו תמונה משמאל) על מהדורה מוקדמת של "מלחמת התרבויות": "כלל-יסוד בקוראן הוא מלחמה מתמדת במתכחשים לנביא מוחמד…. המצווה להשליט את האסלאם באמצעות החרב היא מחייבת... את מצוות הנביא אפשר ליישם על ידי אלימות ו/או הונאה…."
[תמונתו של הנשיא אדמס משמאל היא נחלת הכלל]
ב-1916 כתב הנשיא רוזבלט: "הנצרות נעלמה בכל מקום בו הייתה יד המוסלמים על העליונה…. אילו אירופה לא הייתה מגלה עליונות צבאית על הפולשים המוסלמים ["קרב פואטייה" ב-732, גרנדה ב-1492, "קרב וינה" ב-1683], אירופה הייתה מאוסלמת והנצרות מושמדת…."
ב-2019 רואים האייתולות בארה"ב את "השטן הגדול" והמכשול המרכזי להגשמת חזונם להשתלטות על המפרץ הפרסי, המזרח התיכון והעולם כולו, למרות שהנשיא קרטר בגד בשאח הפרסי והעניק רוח גבית להשתלטותם על איראן ב-1979. הם ראו בכך ביטוי לרפיון ופתחו במסע טרור אנטי-אמריקאי הנמשך עד עתה.
ויתורים ומחוות למשטרים פורעי-חוק מלבים טרור, כפי שהתרחש עקב "הסכם אוסלו" וה"התנתקות" – ויתורים חסרי תקדים לטרור הפלסטיני שהציתו טרור חסר תקדים.
אמנם רוב המוסלמים אינם טרוריסטים (במזרח התיכון הרוב נרמס על ידי מיעוט אלים), אך רוב הטרוריסטים הם מוסלמים. הם אינם מונחים על ידי שדרוג רמת החיים, אלא על ידי ערכים מגלומנים בני 1,400 שנים (המככבים בספרי הלימוד באיראן וברש"פ) כגון:
- האסלאם נועד לשלוט בעולם;
- "הכופר" חייב להשתעבד לאסלאם מרצון או מכח החרב;
- הצטרפות לג'יהאד מעניקה ללוחם 70 בתולות בגן עדן;
- טרור נועד לקעקע את ביטחון "הכופר";
- הסכם עם "כופר" הוא זמני ומחייב הפרה עם שדרוג יכולות הלחימה;
- כפל-לשון והטעייה ראויים במאבק ב"כופר";
- הגירה לא נועדה להשתלב אלא להשתלט.
במאבק בטרור האסלאמי ראוי לבחון את ההערכות מונחות-המציאות של ג'פרסון, אדאמס ורוזבלט, שלא עמדו במבחן התקינות-הפוליטית, אך הבינו שנמר אינו משנה חברבורות, רק טקטיקות!
