[לא נסוגנו. ויתרנו למען השלום. אנטומיה של נאיביות ישראלית צרופה... הצילום: אבנר שהין]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 6 ביוני 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בעת הדיונים בהנהגה האמריקנית, איך נחלצים מתסבוכת המלחמה בוייטנאם, הציע ראש המועצה לביטחון לאומי בזמנו, הנרי קיסינג'ר: "נגיד שניצחנו, ונברח"... (אבידר, ע' 62).

המשפט האומלל הזה מאפיין כמה מהטעויות הקשות ביותר שביצעה ישראל בשלושים השנים האחרונות של אבדן דרך אסטרטגית, שדרדרו את ההרתעה הישראלית לשפל שלא היה כמותו מאז היווסדה.

הרעיון הישראלי מבריק בטיפשותו, ומעיד על בורות: אין אנחנו מבקשים לנו כיבושים וטריטוריות נוספות. כל שאנו מבקשים הוא יחסי שלום טובים עם שכנינו. לצורך כך אנו מוכנים לוותר ברצון על שטחים; וכך האויב יאבד את המוטיבציה שלו להילחם בנו.

הגישה הנאיבית והמטופשת להפליא הזו באה לידי ביטוי בשלט שהעמידו אנשי חטיבה 500 בעת הנסיגה מסיני, במתנה למצרים: "לא נסוגנו. ויתרנו למען השלום"...  (רא את התמונה בראש המאמר). די להאזין לפרשנים ולפוליטיקאים המצרים - בתקופה שהיחסים האסטרטגיים בין המדינות בשיאם - כדי להבין את הפער בצורת החשיבה, הישראלית והערבית, בנושא זה כמו בנושאים אחרים. בחשיבה הערבית, אין ספק שישראל נאלצה לוותר על סיני מפני שהפסידה במלחמת יום הכיפורים.

אדרבה - מצאו פוליטיקאי/פרשן ערבי אחד שחושב אחרת!

 

[בתמונה: הרעיון הישראלי מבריק בטיפשותו, ומעיד על בורות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

פרדיגמת משיבה מזרחית מול מערבית

ברוכים הבאים להבדלים הקריטיים בין שתי פיסות עולם: פרדיגמת החשיבה המזרחית מול זו המערבית. התפיסה הישראלית הזו מתנגשת עם שני ערכים בעלי חשיבות עליונה בחשיבה הערבית, המחוברים יחד באמירה, "האדמה היא כבודי";

• הכבוד: מה לא נכתב על ה'כבוד' של איש המזרח? זהו אחד הנושאים המבלבלים ביותר בהבדלים בין מזרח ומערב. איש המזרח רגיש מאוד לכבודו, ואינו מכבד אחרים שאינם שומרים על כבודם. זאת, בניגוד לתרבות המערב, שבה אנשים לא אוהבים את עניין ה-כבוד, ובזים למי שרודף אחריו (גרוזבארד, 2013).
• ה'צומוד' - ההיצמדות לאדמה: אם הערבי מכבד כל כך את מי שנצמד לאדמה, מה הוא אמור לחשוב על מי שמוותר עליה? על מי שמוותר על כבודו?

[הכרזה: ייצור ידע]

אלי אבידר כותב על הוויתור על הקרקע

המזרחן ואיש משרד החוץ לשעבר, אלי אבידר, הקדיש מילים הרבה לסוגיה הזו בספרו החשוב: "התהום - מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי" (אלי אבידר משמש היום כחבר כנסת מטעם מפלגת 'ישראל ביתנו'); ובעיקר לטיפשות הצרופה של נטישת שטח ללא הסכמים ברורים:

[מקור תמונתו של ח"כ אלי אבידר משמאל: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

למרות שגורמים אינטרסנטים מציגים את הנסיגה מלבנון כהצלחה (כל כישלון ישראלי, אגב, הופך דרך פלא בידי אנשי השיווק ל'הצלחה'...), כינה אבידר, בצדק רה, את יציאת ישראל מלבנון בתחילת המילניום כ"אחת ההחלטות האומללות והנחפזות שקיבלה ישראל מאז הקמתה, אבל בהחלט לא האחרונה שבהן..., שבה הגרועים והקיצוניים באויבינו קיבלו מתנה משמיים... זה היה אקט חד צדדי וחפוז, שנראה כמנוסת לילה, תוך הפקרת בעלי בריתנו בלבנון... חיילי צד"ל ומשפחותיהם" (ראו תמונה למטה), שמהדהדת במזרח התיכון עד היום...". (אבידר, עמ' 61-60). 

אבידר מתמקד בסטארט אפ הישראלי של 'נסיגות חד צדדיות', שבהן ישראל מוותרת על נכסים המצויים בידה מטעמים שונים (בעיקר, טעמים פוליטיים פנימיים), ובו זמנית מנסה לשכנע את עצמה, שבצעדים אלה היא מפגינה עוצמה... אבידר גם מזכיר לכל מי שמחפש מטרות חדשות 'לייפות' את הנסיגה ההיא, שהרעיון שהוביל את הגישה הישראלית היה שנסיגה ישראלית מדרום לבנון תשמוט את הקרקע תחת רגלי החיזבאללה, והוא ייאלץ להניח את נשקו ואת דרך הטרור, מאחר שייאבד את הלגיטימציה להילחם באויב שאינו קיים... (אבידר, עמ' 62-61). 

[להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

[בתמונה: ביזיון הבריחה מלבנון - אנשי צד"ל צוברים על השערים הסגורים... משל לפער - העולה לרוב במלחמה - בין ההלכה הצבאית (תורה הקרב ועקרונות המלחמה), לאופני יישומה בפועל... הצילום: משה מילנר, לע"ם]

אבידר חותם את הפרשת בתיאור האופן שבו נתפס האירוע בצד הערבי: הצבא הישראלי נס על נפשו מפני החיזבאללה שהשיג עבורם את "יום הניצחון הגדול ביותר של העולם הערבי בתקופה המודרנית"! "די בבחינת תגובותיהן של ממשלות ערב המתונות, אשר קיימו איתנו דיאלוג, כדי לגלות שף לא אחת מהן הטילה ספק בכך, שישראל הונסה לאחור ולא נסוגה מתוך עמדת כוח. הנסיגה החפוזה תחת אש החיזבאללה נתפסה בעיני העולם הערבי כבריחה של ממש... ובן לילה נשמעו קריאות ותביעות מצד אישים מרכזיים בהנהגה הפלסטינית וברשות הפלסטינית, כמו גם מצד עיתונאים המזוהים עם אש"ף, לאמץ באופן גלוי את דרך פעולתו של חיזבאללה" (אבידר, עמ' 65-63). 

זה לא קשור לפוליטיקה. זה קשור לאסטרטגיה

ואי אפשר בלי מילה על השיח הפוליטי הרדוד שלנו, שבו מתויגים חומרים על פי התאמתם לקבוצה פוליטית כזו או אחרת. אין כוונתם של הדברים שהובאו להלן לתמוך בגישתה של קבוצה פוליטית כזו או אחרת.

ניתן באסטרטגיה נכונה להשיג מטרות משמאל ומטרות מימין. אבל לא ניתן לעבוד על עצמנו ולייצר מציאות מדומה, על מנת שתתאים לאסטרטגיה כושלת, בין מימין ובין משמאל!

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אלי אבידר (2011), התהום. מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי, צור יגאל: אגם.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.