[בתמונה: טיל השיוט הרוסי קאליבר, המשוגר מצוללת. התמונה באדיבות היצרן]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
בשנים האחרות התחום המתפתח ביותר בעולם אמצעי הלחימה הוא תחום הטילאות ההתקפית. ההשקעות העולמיות והאזוריות בפיתוח ובהצטיידות בתחום הזה הן הגדולות ביותר. זאת מאחר שמסתבר כי התפוקה - שמתקבלת מההצטיידות בטילים תוקפים מתקדמים - היא הגדולה ביותר יחסית להשקעה הכלכלית.
למעשה הטילים התוקפים מחליפים במידה רבה את חילות האוויר היקרים מאוד להפעלה ולתחזוקה. כך איראן וצפון קוריאה הן מדינות שעוצמתן מבוססת בעיקר על טילים; בעוד חילות האוויר שלהם לא משמעותיים. מערך הטילים הגדול שלהם הוא זה שמאפשר למדינות הטרור הנ"ל להכפיף את סביבתן לרצונן.
בנוסף, השימוש בטילים מתקדמים חוסך לצד התוקף סיכונים גדולים ונפגעים רבים. מסתבר כי מערכות היירוט - שמבוססות על טילים נגד מטוסים וטילים - הם יקרות מאוד ולרוב לא יעילות נגד טילים תוקפים; וכי ההשקעה האדירה ברכש ובתחזוקה של המערכות הנ"ל, היא כמעט חסרת תועלת. אין בכוחם של מערכות ההגנה נגד טילים, באמצעות טילים, לבלום מתקפות טילים נרחבות!
[בתמונה: אם שם המשחק הוא טילים; ואם ניתן לשגר טילים מהקרקע, בשביל מה צריכים לסכן טייסים ופלטפורמות יקרות כמטוסי קרב? טיל השיוט JASSM נורה ממטוס. צילום: מתוך אתר לוקהיד מרטין]
למעשה, גם ברור כי סוללות טילי הנ"מ והטילים נגד טילים גם אינן מסוגלות גם להגן על עצמם. לכן הם יהיו מטרה מועדפת בזמן מלחמה.
להלן הדגשים נוספים בסוגיית אמצעי הלחימה החדשים שפותחו ושהצבאות מתעצמים בהם
לא מייצרים כבר רקטות "טפשות"
בגלל 'מהפיכת הדיוק' מופסק הייצור של הרקטות ה"טיפשות" שהם טילים חסרי הנחיה. הרקטות משמשות להרעשה; ומעשית, הם חסרות יכולת של פגיעה במטרה חשובה מוגדרת. במקביל מתבצע שדרוג של מערכי הרקטות הקיימות לטילים מדויקים. התהליך הזה מתבצע במהירות ובעלות נמוכה יחסית.
הרקטות הכבדות הישנות הופכות כעת לטילים מדויקים, שביכולתם לפגוע בוודאות במבנה מטרה מוגדר; וכך, הסיכון מהן גדל פי 10 עד 20, בהשוואה לזה של הרקטות ה"טיפשות". פרויקט הדיוק האיראני הגדול שמתבצע במערך הרקטות הכבד, והעצום בהיקפו, של החיזבאללה, הוא דוגמה מובהקת לתהליך הזה.
מהנחיה פנימית להנחיית לוויין
מערכת ההנחיה של מערכי הטילים הרגילים משודרגת עתה, מהנחיה פנימית אנרציאלית שמביאה את הטיל לפגיעה באזור המטרה; להנחיית לווין - היא הנחיית gps - שתביא את הטיל לפגיעה מדויקת במבנה מטרה מוגדר. לעיתים, גם מוסיפים לטילים יכולת של הנחיה משופרת באמצעות מנגנון של פגיעה במטרה ע"י השוואה של תמונת המטרה לתמונה שבמחשב שבראש הטיל. כל המערכות הנ"ל עובדות במקביל; וכך, הן לא מאפשרות את השיבוש של מערכת ההנחיה.
גם כאן הופסק בעולם יצור הטילים הרגילים, מייצרים רק טילים מדויקים. מערכי הטילים הגדולים משודרגים כעת - ובהשקעה נמוכה יחסית - להיות מערכי טילים מדויקים; וכך הם הופכים לטילים מסוכנים, בערך פי 5. כעת הטילים המדויקים יפגעו בוודאות במבנה מטרה מוגדר; ואם הטילים גם ישודרגו לפגיעה במטרה באמצעות השוואת תמונה, אזי הטילים יוכלו לפגוע גם בחלק מוגדר של מבנה המטרה.
פיתוח והצטיידות בהיקף נרחב של טילי שיוט מדויקים שהם גם מנמיכי טוס בקרבת המטרה
טילי השיוט הם למעשה מטוסי סילון ללא טייס שמתנפצים בדיוק של מטרים בודדים על המטרה שהוגדרה להם. מסלולם של הטילים, אל המטרה הנבחרת שלהם, מפותל ומתחשב בטופוגרפיה של השטח. ומאחר והם גם מנמיכי טוס; אזי, מערכות המכ"מ מתקשות לאתר אותם והטילים נגד טילים שמוכוונים ליירוט בגובה רב לא מסוגלים ליירט אותם. טילי השיוט החדישים גם מגבירים את מהירותם באזור המטרה ולעיתים גם מתמרנים בקרבת המטרה וכך קשה מאוד ליירטם.
מאחר וכאמור, טילי השיוט הם למעשה מטוסי סילון ללא טייס, הם משתמשים בכנפיים לצורך הפקת כוח עילוי; ובשונה מהטילים הבליסטיים, גם משתמשים בחמצן שבאוויר, לצורך הפקת הכוח הנדרש לטיסה. כך טווח הפגיעה של טילי השיוט יכול להיות גדול מאוד, פי כמה מזה של טילים בליסטיים במשקל זהה, לעיתים 2000 ק"מ וגם יותר. טיל השיוט הרוסי קאליבר הוא דוגמה טובה לטיל כזה.
בסרטון למטה: שיגור טילי שיוט לעבר מטרות בסוריה ע"י הצוללת הרוסית צילום: משרד ההגנה של רוסיה, רויטרס:
הקניית יכולת של תמרון לטילים התוקפים; וכך, הקניית חסינות כמעט מוחלטת מיירוט
זאת במהלך מעוף הטיל באטמוספרה כאשר הטיל יורד לכיוון המטרה. כעיקרון הטילים המיירטים מכוונים למפגש עם הטילים התוקפים בנקודה מסוימת במסלולם, בקרבת המטרה. נקודה זו מחושבת מראש, לאחר שמנוע הטיל התוקף כבה; והוא נע במסלול, שניתן לצפות מראש היכן הטיל יהיה, בכל שבריר של שנייה. מעשית לא ניתן ליירט טיל שמשנה את מיקומו במרחב לאחר שהטיל המיירט התביית עליו.
הקניית מהירות גבוהה מאוד, לעיתים היפרסונית לטילים התוקפים.
ככול שהטיל התוקף מהיר יותר כך קשה יותר ליירט אותו. מרבית הטילים המיירטים - גם כאלה שעלותם מליוני דולרים ליירוט טיל תוקף אחד - לא מסוגלים ליירט טילים תוקפים, שמהירותם באזור המטרה עולה על 1300מ/ש.
כך לדוגמה לטילי האסקנדר הרוסיים, טילים שנמכרים גם למדינות אחרות, מהירות גבוהה של כ 2,100 מ/ש, יכולת תמרון גבוהה וביות ע"פ השוואת תמונות והם נחשבים לטילים שלא ניתן ליירטם (ראו בסרטון למטה).
הדור החדש של טילי האוויר קרקע מאופיין במהירות גבוה מאוד 1000 עד 3000מ/ש ויכולת תמרון. לא ניתן ליירט טילים להם אפיון כזה.
טילים מדויקים קצרי טווח, שמשוגרים במטחים כבדים כנגד מטרה איכותית; וכך, משמידים את המטרה
החידוש כאן אינו בטיל המדויק, אלא בדרך ההפעלה, באמצעות משגר משוכלל מתאים, שמאפשר שיגור של מטח טילים מדויקים רבים כנגד מטרה אחת. מערכת הרומח של צה"ל היא דוגמה למערכת כזו.
סיכומים:
- טילים נגד טילים מתקשים מאוד ליירט את הטילים החדישים.
- בשונה מהרקטות, הטילים המדויקים יפגעו במבנה מטרה מוגדר ויחריבו אותו.
- בשונה מהרקטות, נהיה חייבים לנסות וליירט כל טיל. זאת, מאחר ולא יהיו "שטחים פתוחים". כל טיל פוגע...
- כל טיל שלא ייורט צפוי שיפגע במטרה ויחריבה.
- האפשרות היחידה ליירוט אמצעי הלחימה הזה - שהפך לאמצעי המסוכן ביותר לביטחוננו - היא שימוש בלייזר כימי רב עוצמה הוא הסקייגארד. מערכת כזו נועדה להתמודד עם טילים מתמרנים, מהירים, מנמיכי טוס וכד'; כל זאת, בעלות זניחה בהשוואה שעלויות האדירות של הטילים נגד טילים.
וחשוב להטמיע: ההתעצמות האדירה של איראן והמליציות שלה בטילים מדויקים היא הסיכון הבטחוני מס' 1 לקיומה של מדינת ישראל.
