7 thoughts on “עמר דנק: פריימריז – מה זה קשור לדמוקרטיה?”

1. מאמר ברמה נמוכה.

   זה שקראת ספרים והתעמקת בהסטוריה עדיין לא נותן לך אותו נופך "נקי מפניות" בו אתה מתהדר, וגם לא את הרמה הנדרשת כאינטלקטואל לעסוק בכך בציבור באיצטלה של מטיף לאחרים, כמה הם שוגים בהבנת הדמוקרטיה.

   אתה קודם כל מדבר מהפוזיציה (הפוליטית, לא הנקיה מפניות). שנית הטיעון שלך כל כך חלש שזה לא ייאמן שהלכת וכתבת את זה וביקרת אחרים שהם הם שלא מבינים כלום ב"דמוקרטיה".

   ברור שברמה הארצית יש בחירות וכו'.
   אבל כדמוקרט, עליך לשאוף לכך שגם ברמה התוך-מפלגתית ההתנהלות תהיה דמוקרטית. שאיפה שהמפלגה לא תהיה מעין "מדינה טוטליטרית בלי בחירות", אלא כזו שמעניקה כוח לאנשים, לחבריה.
   אם אין דמוקרטיה פנימית, ההתנהלות כבר מושחתת – בהגדרה כוח משחית וכוח בלתי מוגבל משחית באופן קיצוני.
   הדמוקרטיה מתחילה מבפנים.

   בנוסף כתבת נכון על התנאי לדמוקרטיה ברמה הארצית:
   "היעדר קיומם של גורמים מחוץ למערכת השלטונית (רשויות המדינה) שמגבילים את יכולתם של נבחרים למשול (קציני צבא, מלכים, גופי דת למיניהם)."
   מפלגת הגנרלים (3 רמטכלים!) שאיננה דמוקרטית היא בעייתית, במיוחד לאור הקשר עם גורמים שמרכזים אנשי צבא לשעבר כמו המועצה לשלום ולבטחון.

   יותר מזה – פספסת עוד משהו קטן: גורמים שמגבילים את יכולתם של הנבחרים למשול זה כולל גם את הפקידים הממשלתיים (כמו היועמ"ש) וגם המערכת השיפוטית, שאיננו נבחרת נכון לעכשיו אצלנו. כוחם צריך להיות מוגבל, כי אחרת זה לא דמוקרטיה. צריך איזונים ובלמים בין הרשויות כאשר לא מסרסים את הדמוס-קרטיה = כלומר את מתן הכוח לעם למשול ע"י נציגי הציבור הנבחרים.
   זה בדיוק מה שכחול לבן מנסים לעשות – להסתייע במערכת המשפט הלא נבחרת, כדי למנוע ממי שהעם בוחר באמת למשול. זו פעילות אנטי דמוקרטית.

   ועכשיו – אחרי שקצת תוקנו דבריך – נשאיר לבוחר באמת להחליט, האם הוא בוחר במפלגה דמוקרטית שבאה לתת כוח לעם, או במפלגת הגנרלים שרוצה לקחת את הכוח מהעם.

   חבל שפספסת תובנה כל כך בסיסית…

   הגב

   • ועדיין, הוא צודק. אין בין פריימריז לדמוקרטיה מאומה…

     הגב

     • משטר דמוקרטי ניתן להחיל במדינה, במפלגה, ברשות מקומית, בוועד הורים, בארגון עובדים…
       או להחיל שם לחליפין משטר דיקטטורי, שאיננו דמוקרטי.

       אדם שיש לו ערכים דמוקרטיים, כלומר רואה עצמו דמוקרט אמיתי, ישאף להחלת עקרונות הדמוקרטיה (ובעיקר קיום יכולתם של החברים להצביע ולהשפיע) בכל מסגרת בה הוא מעורב ובוודאי במפלגה שהוא מנהיג.

       אם איננו דמוקרט בביתו מפלגתו, גם לא יהיה באמת דמוקרט בהגיעו לשלטון, גם אם הגיע לשלטון בבחירות כלליות.

       מפלגה שמנהיגיה גנרלים ושאיננה דמוקרטית בהתנהלותה, היא בעייתית.

       גם לפיד, שהיה לו מספיק זמן (שנים) להתארגן על מנגנונים דמוקרטיים במפלגתו, לא עשה זאת ומתנהל באופן דיקטטורי לחלוטין שם, בדיוק כמו ליברמן.

       הגב

       • עצתי היא אף פעם לא להכפיף את התאוריה לצרכים פוליטיים. היא עומדת בפני עצמה.
         אין לנו בחירות אזוריות, וחברי הכנסת אינם נבחרים בזכותם ואינם מייצגים איש. הם אמורים לייצג עמדה מפלגתית, ומשמעת קואליציונית היא ביסוד הדמוקרטיה הממשלית. על כן, כל דרך שתבטיח שיצייתו לכללי המפלגה והעומד בראשה מתאימה.
         בבחירות הכלליות נבחרת מפלגה בגלל העומד בראשה ולא בגלל הרכבה.
         אם היינו בשיטה של בחירות אזוריות זה היה אחרת.
         אתה ילד גדול. פריימריז היא השחיתה שהשחיתה יותר מכל גורם אחר את הפוליטיקה הישראלית, מימין ומשמאל (קבלני קולות, ארגונים שמתפקדים למפלגה כגוש אחד וכדומה). פסטיבלים כאלה הם הכל חוץ מדמוקרטיה.
         ושוב, כל זה העיסוק במדע המדינה לבדו. ב]פוליטיקה, מותר לומר הכל…

         הגב

         • מפנה את תשומת ליבכם למאמר הבא:

           Here’s Why Primaries Are Good for Democracy

           https://foreignpolicy.com/2015/07/13/heres-why-primaries-are-good-for-democracy/
           ציטוט קצר:
           Internally democratic parties are often the crucial missing links in developing and transitioning democracies

           Party primaries are an enormous asset for American democracy

           בשעה שיש לפיירמריס חסרונות, בדומה לדמוקרטיה המדינתית, זה הפתרון *הדמוקרטי* הכי פחות גרוע.
           בחירה ע"י המנהיג של המפלגה או ועדה מסדרת קטנה אינם ממש דמוקרטיה. בחירה ע"י מרכז זה כבר שיפור, ויכול להחשב דמוקרטיה, אבל בימינו יש אפשרות וצורך לאפשר בחירה יותר ישירה ופחות עקיפה.

           בחירה ע"י הציבור של חברי המפלגה זהו הליך שקוף שמביא לידי ביטוי את הערכים הדמוקרטיים.
           שימו לב שהבחירה בישראל היא ברשימות של מועמדים לכנסת (רשימות מפלגתיות). אפילו את רוה"מ לא בוחרים בחירה ישירה שמית אצלנו, אלא הוא זקוק לרוב בכנסת. לכן יש חשיבות לרשימת המועמדים לכנסת ויש חשיבות לכך שתשאב את כוחה מהציבור ולא רק מהמנהיג.

         • "שתשאב את כוחה מהציבור": קבוצות לחץ אינן ציבור. קבוצות לחץ הן שחיתות לשמה! זה קרה וקורה במפלגת העבודה משמאל ובליכוד מימין.
           פריימריז דמוקרטיים הן כאלה שבהן כל הציבור מצביע. כל אזרח למפלגה אחת שברצונו. כל היתר, שחיתות לשמה (שאל את אנשי התעשייה האווירית שהתפקדו לליכוד ומצביעים למפלגות אחרות; שאל תושבי כפרים ערביים שהתפקדו לעבודה ומצביעים למשותפת…

2. כן אבל…
   נכון, זה לא פוגע בהיותה של המדינה דמוקרטיה או בחלק שלוקחת מפלגת יש עתיד בדמוקרטיה הישראלית. אבל המפלגה שלו, בתוך עצמה, אינה דמוקרטית. יש לכך חשיבות.
   נתניהו, יקטרגו עליו כמה שרוצים, נדרש:
   א. להיבחר בתוך מפלגתו.
   ב. להתמודד עם רשימת חברי הכנסת כפי שנבחרה על ידי רבבות חברי המפלגה.

   זה אומר שהתמיכה שלו מבית היא רחבה וגם שיש לו את שתי היכולות הפוליטיות החשובות ביותר – כריזמה ופשרה. עם זאת, כל הכריזמה לא היתה עוזרת לו לולא הצליח להביא לכדי ביצוע את רצון בוחרי המפלגה.

   יאיר לפיד לעומת זאת בכלל לא נדרש לעמוד במבחנים כאלו. המפלגה היא יצור חד ערכי שלו ושל אנשים שהם שכפול של תכונות האופי שלו לטוב ולרע. אין בה פלורליזם, אין בה חופש ביטוי, אין בה דיון ציבורי של ממש. במונחים יחסיים המפלגה של יאיר לפיד דומה יותר למפלגה של פוטין או למפלגת השלטון הסיני מאשר לליכוד.

   לכן כן, יש חשיבות לאופן בו מתנהלת המפלגה, כי דמוקרטיה היא לא רק פרוצדורה טכנית שנועדה להכניס את האדם שבראש המפלגה ועוד כמה סרחים עודפים שנותנים לו מנוף לחץ טוב יותר בקואליציה, אלא תפיסת חיים בה המנהיג וחברי הכנסת מוכנים לעמוד שוב ושוב למבחן הציבור.
   על ההלחם שנקרא כחול לבן בכלל אין מה לדבר.

   הגב