[בתמונה: העם מוכן אולי לשלם את מחיר המלחמה, אבל הוא מבקש בירור והסכמה בשאלת היסוד: בשביל מה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי qimono לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל, גיליון דצמבר 2019. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

"בעידן נתניהו" קבע רותם דנון, ב'ליברל' האחרון,  "אנחנו לא מסוגלים לצאת למלחמה אמיתית בעזה. להנהגה אין דרך למכור לציבור את מחירה."  הרתיעה מההחלטה לפתוח במלחמה, אולי קשורה בדפוסי קבלת ההחלטות האישיים של בנימין נתניהו, אולם ההיסוס של נתניהו בסוגיית המלחמה, מגלם במידה רבה, תופעה גלובלית. משהו בסיסי השתנה בתופעת המלחמה, בעיקר בהפעלת כוחות היבשה, ומטריד את כלל הצבאות. אפילו רוסיה - בדוגמת התנהלותה בסוריה - מגלה ריסון זהיר בהפעלת כוחותיה הקרקעיים  בלחימה.

השינוי מתמצה בעיקרו, בשני ממדים:

• בממד הראשון הטקטי, הלחימה ביבשה נעשתה מורכבת ומסובכת. היא הולכת ומתמקדת במרחבים בנויים רוויי אוכלוסייה ומציבה למול הכוח התוקף מערכת איומים חדשה: טילי נ"ט מתקדמים, זירות מטענים ממולכדות ומרחבי תת קרקע מבוצרים.
• בממד השני, השינוי מתבטא בקושי הולך וגדל להפעלת הכוח היבשתי לאור תכלית אסטרטגית מוגדרת ובת הישג.

שני ממדי הקושי שזורים זה בזה וגורמים להעצמת ההיסוס בגיבוש ההחלטה ליציאה למלחמה. מנהיגים יודעים אולי כיצד מתחילים; אבל, מתקשים לדעת כיצד תתפתח המלחמה וכיצד תסתיים. הם הכירו בכך כבר במלחמות העולם העתיק; אבל בעת החדשה, עם השתנות המלחמה, המצוקה הלכה והתעצמה. בתפוצתם של אמצעי לחימה מתקדמים גם לארגונים סמי-צבאיים לא מדינתיים - כמו טילי שיוט בידי החות'ים בתימן - גם למעצמות המחזיקות כוחות צבא בעלי עליונות מובהקת, הניצחון במלחמה והשגת התכלית למלחמה, מובטחים פחות מבעבר.

[בתמונה: צבא היבשה... שני ממדי הקושי שזורים זה בזה וגורמים להעצמת ההיסוס בגיבוש ההחלטה ליציאה למלחמה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Lior34. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

לא רק מלחמות יכולות לצאת משליטה. אבל בעשורים האחרונים, סיכוני איבוד השליטה - כמו התרופפות הזיקה בין הפעולות המתבצעות בשדה המערכה, לבין התוצאה האסטרטגית המיוחלת - הולכים וגוברים. במלחמת לבנון הראשונה ב- 1982, לדוגמה, עם כיבוש דרום לבנון והגעת צה"ל לביירות, מדינת ישראל הצליחה לממש את דרישתה להוצאת כוחות אש"פ מלבנון. אלא שזה, מה שחולל את התנאים להתהוותו של ארגון חיזבאללה, שצמח מאז לכוח המשפיע בלבנון. גם האמריקאים באפגניסטן ובעיראק מצאו עצמם מתמודדים עם התהוות מורכבת שיצאה משליטה.

[להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

בתוך כך, גיבוש תכלית רלבנטית לפעולת הכוח היבשתי המתמרן, נעשה לאתגר מרכזי. ניתן להיווכח עד כמה השתנו הנסיבות, מתוך קריאה ביקורתית של הגדרת היסוד למתקפה בתורת הלחימה הבסיסית של צה"ל: "המתקפה חותרת לשינוי בכפייה של המציאות הפוליטית-אסטרטגית הקיימת, באמצעות החלת הריבונות, של המדינה הכובשת על השטח הנכבש..,"

החתירה לכיבוש שטח על מנת לספחו, היא תכלית פשוטה. במלחמת בריטניה בפוקלנד -1982- במערכה להשבת האיים לשליטת הממלכה הבריטית, הקשר בין ההישג הצבאי לבין התכלית המדינית היה ברור ומוחשי. כך נתפסה עבור רוב הישראלים המלחמה בירושלים ביוני 1967.  אולם, כאשר כיבוש השטח מוגדר זמני, שלא על מנת להישאר, מתעוררות השאלות בשביל מה?  ומה השגנו?  

את הקושי הזה זיהה נשיא סוריה באשר אל אסד שהסביר:  "מדינת ישראל הופכת לחזקה יותר מבחינה צבאית, ככל שעובר הזמן... יש לה יותר יכולת הרס, אך פחות יכולת לבצע את המטרות הצבאיות. וכנגזרת מכך, פחות יכולת לבצע את המטרות המדיניות. לכן היא עוברת מכישלון לכישלון...היום כבר אין מערכה של ישראל באדמות האחרים... היום המערכה של ישראל היא בפנים" (ראיון ל"אלאספיר", 25 מרץ 2009).

[תמונתו של בשאר אסד נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

עם המורכבות המתפתחת במימוש תכלית בת הישג למתקפה קרקעית, ההחלטה להפעיל אותה קשה שבעתיים. העם מוכן אולי לשלם את מחיר המלחמה, אבל הוא מבקש בירור והסכמה בשאלת היסוד: בשביל מה?

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.