[בתמונה: מנהיג הרפובליקה האסלאמית תורם את תג זולפיקאר, התג הצבאי הגבוה ביותר באיראן לקאסם סולימאני, התמונה מתוך התקשורת האיראנית]

[גרסה מקוצרת של המאמר ראתה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

 

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בתדרוך עיתונאים הציג שר הביטחון נפתלי בנט מטרה לפעילות צה"ל בסוריה: "לגרום לאיראן לוותר על הניסיון להתבסס בסוריה" (ראו הכתבה למטה).

בניגוד לנטייה הרווחת לעמימות בהגדרת המטרה האסטרטגית, העז השר בנט להגדיר מטרה ברורה ומדידה. השאלה המתעוררת היא, לא רק האם המטרה שהציב ניתנת למימוש, אלא גם האם נכון להציג כך מטרה אסטרטגית?

כתבים צבאיים דיווחו כי להערכת המטה הכללי, ספק אם הרחבת הפעילות ההתקפית - מוצלחת ככל שתהיה- תוכל לגרום לאיראן לוותר על חזונה ושאיפותיה בסוריה. אנשי המשטר האיראני ומשמרות המהפכה פועלים מכוח אמונה. אילוצי המציאות בהחלט מכתיבים להם שינוי והתאמה לנסיבות, אבל מדובר בשינויי  תכנית, בוודאי לא בוויתור על חזון.

[להרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה בערוץ 7, לחצו כאן]

מתבקש בסוגיה מבט היסטורי 

צה"ל - שאך סיים את מלחמת העצמאות ונתבע לקיצוץ מקיף בסדר הכוחות - התקשה בגיבוש מענה מתאים לבעיית טרור הפדאיון. עם הקמת יחידה 101 ואיחודה עם גדוד הצנחנים, בהנהגת הרמטכ"ל משה דיין, התפתחה בהדרגה תפיסת פעולות התגמול כמענה לבעיה; אלא שעד מהרה התברר, כי על אף רצף הצלחות מבצעיות, שיטת הפעולה לא הביאה לצמצום ממשי בפעילות הטרור.

ממשלת ישראל נקלעה למבוכה אסטרטגית והרמטכ"ל משה דיין לא התכחש לה. ביצירתיות האופיינית לו, פירש מחדש את ההיגיון לפעולות התגמול; והציב להן מטרה מערכתית אחרת, תואמת יותר לנסיבות שהתפתחו. באבחון מצביאותי, הוא זיהה את הפער בין הפעולה המבצעית בהקשרה הטקטי - בה כושר הלחימה של היחידות הפועלות, קובע באופן ברור ומוחלט את תוצאת הקרב - לבין משמעות הפעולה בהקשרה האסטרטגי, שבו מבחן התוצאה פתוח להתהוות, שקשה להבטיח מראש את מגמות התפתחותה.

מתוך כך, הסביר מדוע אין לצפות מהפעילות ההתקפית לכשעצמה לפתור באופן הישיר את איום הפדאיון. בנאום בקורס קצינים 1955, תיאר  את ההיגיון המוביל לפעולות התגמול בקביעה: "לניצחונותינו ולכישלונותינו בקרבות זעירים, לאורך הגבול ומעבר לו, נודעת חשיבות מרובה. לא בלבד בשל השפעתם הישירה על הביטחון השוטף, אלא אף בגלל משמעותם בהערכת הערבים את כוח ישראל ובאמונת ישראל בכוחה."  דיין הציב בנאומו מסגרת תפיסתית פורצת דרך, שהציעה רלבנטיות מחודשת למטרת פעולות התגמול. טרור הפדאיון המשיך להיות  העילה להפעלתן, אבל הן כוונו למטרה רחבה ומורכבת יותר: למיצוב מקומה של מדינת ישראל וכוחה הצבאי, במערכת האזורית והבינלאומית שהלכה והתגבשה.

[בתמונה: לוחמים מיחידה 101 נטמעים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר פעולת התגמול בכונתילה (28 באוקטובר 1955).  עומדים משמאל: סגן מאיר הר-ציון, סגן אלוף אריאל שרון, הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין, סרן דני מט, סגן משה עפרון, אלוף משנה אסף שמחוני. כורעים משמאל: סרן אהרן דוידי, סגן יעקב יעקב, סרן רפאל איתן. התמונה היא נחלת הכלל]

נוצרה בכך מסגרת אסטרטגית פתוחה להתפתחויות האזוריות בציפייה למשהו שיתהווה: או שרצף הפעולות יביא לדעיכה הדרגתית בטרור או שהוא יאיץ התדרדרות למלחמה וסדר חדש. בינתיים מתוך ההזדמנות לחיכוך מבצעי יזום עם הצבאות הסדירים של מצרים, ירדן וסוריה, צה"ל בנה את יכולתו וכונן את תודעת יכולתו בעיני האויב, ובעיני הזירה הבינלאומית. לאיכות הביצוע של צה"ל ברצף הפעולות, הייתה, ללא ספק, השפעה על התגבשות שיתוף הפעולה עם צרפת ובריטניה, לקראת מבצע סיני .

בהשראת תפיסתו של דיין, ניתן להציג את הלחימה נגד כוחות איראניים בסוריה, במיוחד בגבול הגולן, כעילה להתנגשות יזומה עם כוחות איראניים מתוך אינטרס הגנתי, ולא מתוך אינטרס ישיר במלחמה כוללת נגד איראן. בעצם התעוזה להפעיל כוח - גם כשהדבר כרוך בהתנהלות על סף המלחמה - יש פוטנציאל התדרדרות; אבל, גם פוטנציאל למיצוב מקומה של ישראל במערכת האזורית המתעצבת מחדש למול איראן. מטרת ההתנגשות היא להציג עליונות מבצעית בהוכחת יכולת צבאית ותעוזה אסטרטגית, בהבהרה כי מדינת ישראל אינה חוששת מהתנגשות צבאית, בהגנתה על האינטרסים החיוניים לה.

[בתמונה - משה דיין כרמטכ"ל ואריאל שרון בעת הפשיטה לכונתילה (מבצע אגד). המקור: ארכיון צהל במשרד הביטחון. שם הצלם אינו מוזכר]

מטרה כזו, בהשראת ההמשגה של דיין - בניגוד לניסוח המטרה המוחלט והסגור שהגדיר השר בנט - פתוחה בהגיונה להתפתחויות בלתי צפויות ובלתי נשלטות; ובכך, טמונה סגולתה כמטרה אסטרטגית בת מימוש.

מבט היסטורי נוסף:

עם הקמת הפתח ב-1964, נדרשה מדינת ישראל להתמודד מחדש עם איום הטרור. בסיסי הפתח הוקמו בסוריה והשתמשו בסוריה כמדינת אכסניה לפעילות הטרור. בהשראת אסטרטגית פעולות התגמול שגיבש הרמטכ"ל משה דיין, ביקש הרמטכ"ל יצחק רבין, לנצל את תקריות הגבול בין סוריה לישראל, שפרצו מעת לעת בשטחים המפורזים, ולהביא לידי הסלמה, עד כדי מלחמה. בסיומה, קיוו לחסל את נוכחות הפתח בסוריה; אלא שההתפתחות - כפי שתיאר במחקרו עמנואל גלוסקא - הובילה למגמה שונה:

"סכסוך הגבול בין סוריה וישראל הלך אפוא והסתבך. לכאורה, מצאה ישראל מענה יעיל לבעיית ההטיה והסורים הסכימו ל"הפסקת אש ללא תנאי" באזורים המפורזים.  אולם סוריה לא הפסיקה כליל את עבודות ההטיה, וחקלאים ורועים סורים חדרו לאזורים המפורזים בחסות הפסקת האש, בעוד שצה"ל נמנע, על פי החלטת הדרג המדיני, מירי. נכונותה של סוריה להרגעת המצב באזורים המפורזים הייתה טקטית. האסטרטגיה הנבחרת הייתה ניהול "המלחמה העממית" נגד ישראל; ולכך ניתנה העדיפות. הגיבוי המדיני של ברית המועצות שיפר את מרחב התמרון של סוריה. רבין היה מוטרד ממהלכיה המחושבים של סוריה, ששילבו מדיניות גבול מתונה, עם תמיכה בלוחמה הזעירה נגד ישראל המבוצעת דרך "שתי כנפיים": לבנון וירדן (עמי גלוסקא, אשכול תן פקודה, ע' 124).

[בתמונה משמאל למעלה: כריכת ספרו של עמי גלוסקא" 'אשכול, תן פקודה!', שראה אור ב- 2004, בהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנחנו עושים בצילום שימוש הוגן]

ניתוח ההתפתחויות במאבק צה"ל כנגד סוריה וכנגד פעילות הטרור שהופעלה משטחה - בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים ועד לפריצתה ביוני 1967 - יכול ללמד על הפער המתקיים בין הגדרת  מטרה והיכולת להשיג אותה בפעולה צבאית בהקשרה הטקטי, לבין הגדרת מטרה והיכולת לשלוט בהשגתה בהקשרה האסטרטגי.

[להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'טקטיקה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.