[בתמונה: האם אנחנו שולטים במוחו; או מוחנו שולט בנו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן]

פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.

[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)

*  *  *

כשהייתי צעיר, נהגתי לקרוא כל הזמן, גם בזמן שאכלתי. הורי נהגו תמיד לצעוק עליי: "כשאתה אוכל, אכול. אל תקרא!". אז, לא הצלחתי להבין איפה הבעיה ומה לא בסדר.

שנים רבות לאחר מכן - כשעסקתי במדיטציה וביוגה - הכרתי את הגישה הקרויה "להיות נוכח" (“being present”); והתחלתי לתהות, מה משמעותה... היום, אני מבין את הורי... אם מוחנו איננו ממוקד במה שאנו אוכלים, לא נדע בכלל מה אנו אוכלים. לא ניתן ליהנות מהאוכל שלנו, כשמוחנו נמצא במקום אחר.

אם אנחנו עושים אהבה ודעתנו מוסחת בדבר אחר, האם נוכל ליהנות? עבור גבר, לא להיות נוכח פירושו לאבד זקפה. אם מוחה של אישה עסוק בדברים אחרים, היא לא תהנה, לא מהמפגש האינטימי ולא מאורגזמה.

להיות נוכח משמעו להיות מעורה עם הסביבה. להגיע למצב, שבו הנפש והגוף שלנו נמצאים באותו מקום, באותו זמן. חלק מהעוסקים ביוגה מקפידים אפילו לא לדבר בעת האכילה. להתמקד רק באקט האכילה: בלעיסה ובבליעת האוכל.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RyanMcGuire לאתר Pixabay]

הסביבה שלנו עתירה בפיתויים, שמסיחים את דעתנו מהאוכל:

• אחד הפיתויים הללו הוא הטלוויזיה - שממוקמת בכל מקום, גם במסעדות - ומושכת את תשומת ליבנו. משפחות אמריקניות רבות אף נוהגות למקם אותה בחדר האוכל שלהם, כדי שיוכלו לצפות בה בעת הארוחות.
• מסיח דעת אחר הוא 'הטלפון החכם' שלנו.

אנשים מחלקים את הקשב שלהם לעתים, בין האוכל שהם אוכלים, הטלוויזיה שבה הם צופים; והטלפון שלהם. לכן, אין פלא שאינם זוכרים מה אכלו, על מה ועם מי דברו ומה ראו בטלוויזיה.

מדוע ה'נוכחות' כה חשובה?

כי אנו חייבים להיות נוכחים כדי ליהנות ממה שאנחנו עושים. ככל שנהנה יותר, תשתפר איכות החיים שלנו. כאשר המוח שלנו רחוק מגופנו, אנחנו נהנים מחיינו פחות!

לאחר שהגעתי למסקנה זו, אני מנסה להכריח את עצמי להיות נוכח. למזלי, בורכתי במוח פורה מאוד; שבזכותו קודמה מאוד הקריירה שלי; אבל אין ארוחות חינם, והמוח הזה פגע מאוד בחיי האישיים. האם אני נהנה מהחיים? כנראה שלא; מכיוון שהמוח שלי אף פעם לא נמצא היכן שגופי נמצא. כאשר דעתנו נעדרת תמיד מגופנו, אנו מפסיקים לעקוב איזה יום היום, באיזו עונה אנו מצויים, ואיזו שנה זו. אנו מאבדים את עקבותינו ולעתים אף תוהים, מי אנחנו בעצם...

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

[בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כשמישהו שואל אותי, "איפה היית בקיץ האחרון?", לוקח לי זמן לחשוב ולהגיב. למה? כי אינני זוכר. כי גם כשהייתי שם,  לא הייתי  שם... המוח שלי היה במקום אחר.  

כשאני הולך במצוות הרופא שלי, המוח שלי עסוק כל העת בספרים שלי, בעבודה שלי, בלקוחות שלי, במשפחה שלי... עבורי, חציית הכביש עלולה להיות מסוכנת. אני שקוע במחשבות ואינני מבחין, לעתים, במכונית מתקרבת... אני מנסה להילחם בזה. איך? דרך הגישה של "להיות נוכח": אני מכריח את עצמי להתמקד במה שיש: לשים לב לצבעים, לצורות, לגדלים, לחלונות, לחנויות, לאדריכלות... לשים לב לאנשים ברחוב, לדמיין מה המקצוע שלהם, איך נראים חייהם... כשאני מתקשר  עם אנשים, אני מנסה לשמור על קשר עין, כדי שהמוח שלי לא יתפוגג...     

[בתמונה: האם אנחנו שולטים במוחו; או מוחנו שולט בנו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

האם אנחנו יכולים להיות נוכחים? האם אנו יכולים לעצור את דעתנו? מיהו הבוס של חיינו: אנחנו או דעתנו?

הם לא אותו דבר! ככל שאנחנו נוכחים יותר, כך אנחנו שולטים במוחו; ולא מוחנו שולט בנו... כך, איכות החיים שלנו תהיה טובה יותר!