[לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו, לחצו כאן]
[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'מקור ראשון'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
דינה זילבר המשנה ליועמ"ש קראה לאזרחים ולאנשי הרוח - בכנס העמותה למשפט ציבורי בסוף השבוע האחרון - לסייע במאבק להגנה על שלטון החוק: "תשמיעו קול... תשמרו עלינו כדי שנוכל להמשיך לשמור עליכם מפני השררה השלטונית."
אזרחים רבים ואני בתוכם לא יכולים להיענות לקריאתה זו וראוי להסביר למה. כמובן, איננו תומכי שחיתות, ולא אוהדי עבריינות. לא קל לנסח מהו בדיוק הדבר המקומם בקריאתה של זילבר, אבל בתת מודע משהו בדבריה מקומם.
[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'בין שלטון הנהלים לשלטון החוק', לחצו כאן]
העניין הוא שעל פניו, רעיון שלטון החוק לגמרי ראוי לתמיכה. אלא שבמבנה העומק שלו שוכן יסוד חתרני, המטיל איום על המפעל הציוני. מדינה שנבנתה בכיסופי דורות של יהודים הולכת ומתעצבת תחת דגלי שלטון החוק, ללא יותר מישות חוקית משפטית.
בעשור הראשון להקמת המדינה, חזר דוד בן גוריון והדגיש את מהותה של מדינת ישראל כנדרשת להתנהל בנאמנות לחזון נשגב, שמעבר לעוד מדינה מתוקנת; וכך הסביר: "ועם תקומת המדינה לא הוגשם חזון הגאולה. כי העם היהודי ברובו המכריע עודנו מפוזר בגויים, והמדינה היהודית עדין איננה ביצוע הגאולה היהודית, היא רק המכשיר והאמצעי העיקרי לגאולתו." (כוכבים ועפר, עמ' 92).
מדינה זקוקה, כמובן, לחוק. אבל כל מדינה - ובמיוחד מדינת ישראל - היא הרבה יותר מישות משפטית. החוק הוא רק הפיגום, הוא איננו הבית עצמו. השאלה היא, מהו הבית? האם רק החוק יכול לכונן את זהותו ואחדותו?
לא רק החוק מלכד אותנו לאומה. אלא שבכל הקשור ליחסי האדם עם מדינתו, נושאי דגל שלטון החוק מבקשים לטעת בנו סיפור אחר מבוסס השקפת עולם ליברלית. במרכז החברה הוצב האדם הפרטי, בחלומו הפרטי בשאיפותיו האישיות ואלמלא החוק אין לכאורה מה שיכול ללכד כאן "חברת מהגרים" לקיום משותף. זה כמובן סיפור אחר מסיפור גאולת ישראל, שיבת ציון וקיבוץ גלויות.
בן גוריון הבין כי מדינה כישות דינמית, בוודאי המדינה היהודית, תתנהל בדרישה מתמדת לסנכרון בין מתחים. ייחודה של מדינת ישראל, מציב אותה להבנתו, במתח המתמיד בין המדינה כמנגנון מוסדי סדור ומוגדר, לבין המדינה היהודית כאמצעי, בתהליך גאולה לאומי. בכך מוסבר מדוע לשיטתו גם לאחר הקמתה, מדינת ישראל כאמצעי למימוש חזון אין סופי, תמשיך להיות "מדינה שבדרך".
במושג "ממלכתיות" אותו יצר בן גוריון ואין לו מקבילה אוניברסלית במדע המדינה, ביקש להציב למשרתי הציבור אופק של חזון על, הצריך לכוון אותם מעל למסגרת החוק והנהלים. כך תבע ממשרתי הציבור נאמנות שאינה פורמלית גרידא: "עובדי המדינה יעצבו למעשה דמות המשטר. לא החוק אלא הביצוע הוא הקובע... הייעוד ההיסטורי המיוחד של מדינת ישראל, לא סגי לו בחוק מתוקן ובפקידות נאמנה." (כוכבים ועפר, עמ' 48). זו תמצית הדרישה לממלכתיות בתורת המדינה של בן גוריון, שאיננה מסתפקת רק בהכוונה לניהול המדינה בשלטון החוק, ללא ניגודי עניינים ובניקיון כפיים. הממלכתיות היא המצפן הלאומי, שלאורו נדרשים לפעול משרתי הציבור, גם במקום שבו הם ניצבים למול מתחים, כמו המתח המתמיד בין היותה של מדינת ישראל בית לאומי לעם היהודי, לבין היותה מדינה שוויונית לכל אזרחיה.
[להרחבת המושג: 'סנכרון', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]
להבהרה קונקרטית, נתבונן בסוגיית התיישבות הבודדים בנגב כדוגמה טיפוסית למתח היומי המתקיים במדינת ישראל בין התנהלות רק לאורו של החוק לבין התנהלות בהשראת חזון ההתיישבות הציוני. במשך שנים, פעלה פרקליטות מחוז הדרום נגד התיישבויות הבודדים בנגב. על פי הנוהל החוקי, האדמה אמורה הייתה להינתן למתיישב בחוות הבודדים במכרז שווה לכל אזרח. אולם המתיישבים קיבלו את הקצאת הקרקע מהרשויות הממונות ללא מכרז.
לפיכך, דרשה פרקליטות המדינה, לעקור את המתיישבים, להשיב את האדמה למנהל ולפרסם מכרז. החזקה בקרקע בה החזיקו המתיישבים מעל עשר שנים, לא הניחה דעתם של הפרקליטים. במפגש עם חניכי המכללה לביטחון לאומי, שאלתי בכירה בפרקליטות הדרום, מה יקרה אם הבדואים ייגשו מחר למכרז עם כסף סעודי ויזכו ברוב החוות, האם זה בסדר? היא ענתה: כן, זאת הפרוצדורה. שאלתי, אם כך, פרוצדורה לפני מהות? למפא"יניקים הייתה דרך יצירתית להתנהל במתחים כאלה באמצעות ה"פשרה המפא"יניקית" הידועה: למול אילוצי החוק והנוהל, הייתה להם תודעת חובה לסיפור העל של גאולת ישראל.
מדינה למול אזרחיה זקוקה לא רק למסגרת חוק מלכדת, אלא קודם כל ובעיקר לסיפור לאומי מאחד לאורו פועלים בתודעת שליחות ובכוחו אפשר לתבוע מאזרחים הקרבה עד כדי סיכון החיים. עם מתגייס למלחמה ולמאמצים לאומיים בשגרה ובחירום, לא רק מתוקף חובת החוק. כאן המפתח להבנת האיום הטמון בהנפת יתר של דגלי שלטון החוק.
בימים שלפני קום המדינה שרו בתנועות הנוער: "פנינו אל השמש העולה, דרכנו שוב פונה מזרחה... חוצבים אנו גורל ביד רמה, נושאים בלב תקוה יוקדת, אנו זוכרים כי יש לנו אומה, אנו יודעים כי יש לנו מולדת." (י. שנהר) מדינת ישראל מייצגת אומה ומולדת, לא רק ישות חוקית ומשפטית.
גרשי.
צר לי, אך מה שאתה כותב כאן מתאים למדריך בבנ י עקיבא.בפעולה לחניכי חבריא א'.