[בתמונה למעלה: כריכת הספר "קללת הכלים השבורים לעמנואל ולד, שראה אור ב- 1987 בהוצאת שוקן. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
בהיותי סגן צעיר בסיירת "שקד", נסעתי כטרמפיסט בסיטרואן צבאי בלוויית שני סגני אלופים. השניים - בשנות ה- 45 לחייהם - לא פסקו לנתח את אישיותו ותורתו של לידל הארט (תיאורטיקן צבאי מהמעלה הראשונה); מה שהעלה בעיני את יוקרתו של צה"ל, כצבא מקצועי מהמעלה הראשונה.
למרות שהאירוע התרחש לפני כשישים שנה, שימרתי אותו במוחי. לא בגלל טיבו של השיח. אלא בגין הפער המקצועי, שאותו ייחסתי לצה"ל ולמפקדיו, לעומת השתקפות ה- תת מקצוענות שחוויתי כלוחם וכמפקד במלחמות.
[למאמר, 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים', לחצו כאן]
לפני זמן הודיע דובר צה"ל, כי הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי, החליט שמפקדי צה"ל יחויבו בקריאת ספרות מקצועית. שתחל בקריאת ספרו של קולונל דגלס מקגרגור - "השתנות תחת אש" (ראו תמונה משמאל).
מנקודת מבט מקצועית מדובר ללא ספק, בהחלטה שכמוה כמשב רוח מרענן ביום חמסין. אלא שהנימוק לחובת "קריאתו של הספר בפקודה", מעוררת חשש ואף יותר; שמא לפנינו הוכחה נוספת, לחוסר ההבנה השורה בצה"ל. בזיהוי נקודות התורפה, וממלא לאופן השקעת זמן ומשאבים בפתרון, המתבהר ביום פקודה כאשליה.
על כך, ראוי לקרוא באתר "סימניה", את חוות דעתו המלומדת של גל פרנקל, כדי לתהות. מה לספר שעליו אמר הרמטכ"ל / ואו דו"צ, כי תוכנו מהווה "דוגמה מעשית ומעוררת מחשבה לתהליך ההשתנות של צבא ארצות הברית, דווקא נוכח הצלחותיו בשדה הקרב".
כל אם עבריה יכולה לדעת, שמזה 37 שנים מתנהל צה"ל ללא ניצחון. חמור מזה, על פי "אסטרטגית ההכלה" מחזיק האויב ביוזמה, בעוד ש"החזק בצבאות המזה"ת", בחר לפעול על פי מורשת אבותיו בגלות. דהיינו, לשמר את הרכוש והנפש.
אגב: אילו אותו קולונל, היה משתתף בתרגיל "שקע" 1 (שדה קרב עתידי) במאי 1966, כזה שהווה תרגיל סיכום במכללה לביטחון לאומי (מב"ל), בעבור חמש-שש שנים היה עומד נפעם, כיצד שני 'משוגעים' במובן הטוב של המלה (אל"מ שמוליק גורדון והח"מ). בנו תרגיל, שמהלכיו תאמו ב- 87% למהלכי בנות הברית ב"מלחמת המפרץ הראשונה", ותאמו - תאימות מושלמת - למהלכי הצבאות ב"מלחמת המפרץ השנייה".
ללא ספק בגין העומק ההיסטורי, ומהיגיון האמירה "כי מכל מלמדי השכלתי", ראוי, אפילו חובה להיעזר מניסיונם של אחרים. אלא שאלה יהיו מרשימים ומדויקים להפליא, אינם בגדר תחליף לחקר מלחמות ישראל.
אומנם נכון שבכל ספרי המלחמות, לא תמצא ולו הצבעה על לקח בר הפקה. למעט ספר אחד, המכיל ומכוון את הקורא אל עיקרי הלקחים, ממלחמת יום הכיפורים וממלחמת שלום הגליל. כתב אותו (על פי הזמנת המטכ"ל) אל"מ ד"ר עמנואל ולד ז"ל (ראו תמונה משמאל), ובו ניתוח מדויק של מהלכי צה"ל ב"מלחמת שלום הגליל".
[תמונתו של אל"ם ד"ר עמנואל ולד משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]
זריקתו לפח האשפה, בפקודת רא"ל לוי ז"ל, חייבה תשלום מיותר של דמים ודם, במלחמת לבנון השנייה, ובמבצעי הסרק בעזה. מאחר והמחיר שולם במלואו, הגיע הזמן לתמורה. דהיינו, להפיץ את הדו"ח ומיד!
* גלוי נאות: הדו"ח נכתב במשרדי, במכללה לביטחון לאומי.
טוב שהעלית הבעיה של אנטי אנטלקטואליות. זה אחד מסמני הכוחנות וחבר קרוב של "אל תאמינו למה שאתם רואים, האמינו לי". עבודה קשה יש לרמטכ"ל כוכבי במציאות הנוכחת. אולי צריך לעזור ולהקים פורום עושים חושבים? פרופ' יוסף אגסי יודע להנחות דיונים חכמים (פילוסופיים סליחה על המילה הגסה) רבי משתתפים ויכול להוביל פורום כזה.