[בתמונה: פיצוץ מטען חבלה בצומת מחנה 80, בקדמת רכבה של אם צעירה בת 28... מקרה מאפיין של הפשיעה המדממת במגזר הערבי. האם משטרות עירוניות הן הפתרון? התמונה באדיבות התיעוד המבצעי של מד"א]
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
מצב הפשיעה במגזר הערבי וחוסר האפקטיביות המופגן של משטרת ישראל להתמודד עימה, מעלה מה'בוידם' ויכוחים ישנים, כמו למשל, האם הפתרון הנכון הוא משטרות עירוניות...
כזכור, בשנת 2005 - בסוף עידן המפכ"ל שלמה אהרונישקי, בשל הביקורת הגוברת בציבור על יכולות המשטרה ותפקודה בתחום הפלילי - נוצר שינוי בעמדת המשרד לביטחון הפנים באשר למיסוד משטרות עירוניות בישראל.
התערערות מצבה הציבורי של המשטרה הוביל למינוי ועדה בראשות רב-ניצב בדימוס יעקב טרנר. מסקנות הועדה היו מהפכניות: הקמת פיילוט של משטרות עירוניות בישראל. המסקנות נדחו בבוז על ידי המשטרה, והמפכ"ל לשעבר, דודי כהן, הצליח בפיקחות רבה לסכלן...
אבל, האם משטרות עירוניות יכולות להיות פתרון לפשיעה במגזר הערבי? בשנת 2009 הגיש תת ניצב ניסים לוי עבודת גמר המכללה לביטחון צה"ל, תחת הכותרת, "משטרות עירוניות במגזר הערבי בישראל: סיכויים וסיכונים". העבודה יצאה כפרסום של מרכז המחקר, במכללה לביטחון לאומי, צה"ל; מסקנותיו פרוסות פה במאמר שלפניכם:
[להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן] [להורדת הפרסום לחצו: עיונים בביטחון לאומי 10 22.05]
תנ"ץ ניסים לוי פרס את היתרונות והחסרונות של משטרות עירוניות במגזר הערבי:
יתרונותיהן של משטרות עירוניות במגזר הערבי
חיזוק ראשי הרשויות במאבק על הנהגת המגזר הערבי:
מבין כל גורמי ההנהגה במגזר הערבי, הגורם שלו אינטרס מהותי בדו קיום וזה המתעניין קודם כל בסוגיות של איכות חיים ופחות בעניינים לאומיים ובנושאי חוץ הוא קבוצת ראשי הרשויות. הקניית יכולת אכיפה לקבוצה זו תחזק מאוד את מעמדה ברחוב הערבי ויתכן ובטווח הארוך אף תיצור מהפך בחלוקת העוצמה בהנהגת המגזר, באופן שיאפשר עשיית צעדים משמעותיים בדרך להשגת דו קיום נאות בין המיעוט הערבי ל"קבוצת הרוב" היהודית.
צריך גם להוסיף, שהלחץ העיקרי היום מבחינת משפחות הפשע הערביות ממוקד בראשי הרשויות, כי הם מהווים מפתח להשגת מטרות הארגונים הללו...
[לכתבה המלאה של חסן שעלאן ב- ynet, לחצו כאן]
חיזוק המשילות באמצעות צמצום הפער שבין אחריות לסמכות אצל ראשי הרשויות:
הקמתן של משטרות עירוניות במגזר הערבי כשלעצמו עשויה לשפר ולקדם את האופן בו תנוהלנה הרשויות על ידי ראשי הערים, אשר יחויבו באחריות אישית המכוונות לאינטרס הכלל ולקידום איכות החיים וצמצום היקפי הפשיעה המקומית. במהלך העבודה הוזכרה העובדה שגורמים שלטוניים התערבו כל העת בהחלטות ראשי הרשויות, וגימדו אותם. מתן סמכויות בנושא הגנת הסדר והרכוש לא תאפשר יותר לראש הרשות "לברוח" מאחריות לנעשה ביישובו, גם בעיני תושביו. ראשי ערים יבטיחו סדר וביטחון במצעי הבחירות שלהם לאחר מכן יהיו חייבים "לפרוע את השטר", אחרת יודחו על ידי התושבים. על כן, מתן סמכויות האכיפה למשטרה העירונית תעצים מאוד את ראשי הרשויות ותאפשר להם "לצמוח" לתוך התפקיד, ולהעלות עקב כך, בטווח הארוך, את רמת השלטון המקומי.
יתרונות כלכליים
משטרות עירוניות יכולות להעמיק את מגמת ההשתלבות של כוח העבודה הערבי – המהווה כ- 20% מכלל אוכלוסיית ישראל – במגזר הציבורי בישראל. אם כך יהיה תהיה זו תרומה חשובה לכלכלת ישראל. על כך ניתן ללמוד מתוך דברים שנשא מנהל הרשות לפתוח כלכלי בכנס ישראל שדרות לחברה ב- 2008, בו צוין כי המשק הישראלי מפסיד 40 מיליארד ₪ בשנה כתוצאה מאי שילובם של האזרחים הערבים במשק (אקונומיסט ,2008, עמ'1)
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]
יתרונות חברתיים
- סוגיית השירות האזרחי: הקמת משטרה עירונית ברשויות הערביות יכולה להאיץ תהליכים שיש להם חשיבות לביטחון הלאומי של ישראל כמו יישום שירות אזרחי חובה לצעירי המגזר, שיוכלו לבחור במשטרה המקומית כמקום שירותם – תהליך שבו נלחמת ההנהגה הערבית היום בעוז (אבוריא, 1995, ע' 230) הדבר יפתח בפני צעירי המגזר אפשרות לתרום תרומה של ממש לשיפור איכות החיים ביישוביהם. במצב כזה, שבו האוכלוסייה מזדהה עם המשטרה וההתנדבות אליה אינה מאיימת עליה, יש להניח כי סף ההתנגדות הקיים כיום בקרב הציבור הערבי להתנדבות לשרות לאומי (נויברג ובן עמי, 1996, ע' 502) יפחת. יצוין, כי חלק מהבנים הערבים אינם מתנדבים לשירות אזרחי משום שהם סבורים שהמקצועות המוצעים להם לשירות אזרחי אינם "גבריים" במהותם. נטען, שאם יפתחו אפשרויות עיסוק גבריות יותר, כגון: מכבי אש, משטרה אזרחית, ספורט וכדומה, תהיה עליה במספר הגברים המתנדבים (אגמון, 2009).
- העמקת תחושת השוויון וצמצום המתח והחיכוך עם רשויות המדינה: עצם הפעלתם של גורמי אכיפה ושיטור מקומיים, המזוהים והשייכים למגזר הערבי עצמו והפועלים בתוכו, תצמצם את המתח והחיכוך הקיימים עם כוחות השיטור הלאומיים, ותגביר את תחושת השוויוניות בקרב המגזר הערבי תגבר דבר אשר עשוי לשמש כמאיץ רב ערך להמשך השתלבותם של ערביי ישראל במדינה, בחברה ובכלכלה.
- עלית הנכונות של הציבור הערבי ל"שירות אזרחי" במסגרת המשטרה המקומית עשויה לתרום לתהליכי "ההסתגלות ההדדית" ולתהליכי השוויון, צמצום הפערים וצמצום האפליה של המיעוט הערבי בישראל ביחס לקבוצת הרוב.
- הגדלת פריסת המשטרה במגזר הערבי: הקמתן של משטרות עירוניות ברשויות הערביות תיצור רצון של כל ישוב גדול להקים משטרה משלו. על כן, סביר שפריסתן של תחנות המשטרה במגזר הערבי תגדל מאוד ותתרום לשלטון החוק, על היבטיו האזרחיים הרבים.
- בהקמת משטרה עירונית ערבית יש פוטנציאל טוב יותר לצמצום הפשיעה במיוחד במגזר הערבי. ניתן להניח כי ראש הרשות העירונית, השוטרים והפקחים העירוניים הערביים יטיבו להכיר את דפוסי ומאפייני הפשיעה, כך עשויה לגבור האפקטיביות של פעולותיהם למניעתה. הצלחה בהורדת הפשיעה יכולה להוות מחד גיסא לעליית הביטחון האישי ומידת האמון של האזרח במוסדות ובשלטון החוק.
- קיומן של משטרות עירוניות במגזר הערבי תקטין בהכרח את החיכוך האלים של כוחות הביטחון (של השלטון המרכזי) עם אזרחי המגזר הערבי. תצומצם האפשרות להתנגשויות אלימות פוטנציאליות הקיימות בכל מפגש של המגזר עם משטרת ישראל כיום.
- קיימת אפשרות שכניסת ערבים מוסלמים לשירות במשטרות המקומיות תגביר את נכונותם לשרת בכוחות הארציים – משטרת ישראל, צה"ל, שב"ס וכוחות ואף הארגונים האחרים – שב"כ ומוסד.
[להורדת הפרסום לחצו: עיונים בביטחון לאומי 10 22.05]
יתרונות נוספים
- חיזוק הרשויות: העברת סמכויות מהותיות מהשלטון המרכזי למקומי תביא בטווח הארוך לחיזוק משמעותי של הרשויות הערביות שהן כיום חלשות ברובן (סייף, 2009, ע' 6).
- לגיטימציה רבה יותר מביאה לאפקטיביות רבה יותר: משטרה מקומית לא תעמוד בניגוד אינטרסים ובלחצים של השלטון ליישם מדיניות הפוגעת במרקם היחסים עם הקהילה. על כן, הלגיטימציה שלה תהיה רבה בהרבה, שיתוף הפעולה עם הציבור יהיה טוב בהרבה וסיכוייה להיות אפקטיבית יותר ממשטרת ישראל יגדלו בהתאמה.
- תעסוקה לציבור איכותי: משטרה הנהנית מלגיטימציה תמשוך אליה כוחות איכותיים בהרבה מאלה הפונים להתגייס למשטרת ישראל כיום. היא תשמש מקור מבוקש לתעסוקה לאנשי המגזר, ותצמצם את היקף המובטלים הגבוה הקיים בקרב ערביי המגזר.
- עליה ברמת השרות והזמינות: ניתן לצפות כי כוח השיטור אשר יופעל באופן יעודי למשימות תגובה ואיכות חיים, יהיה זמין יותר ומהיר יותר בתגובתו לקראות הציבור, ויעשה הכול לסייע להם בבעיותיהם. זאת, כיוון שיהיה פטור מעיסוק במשימות הכלליות והביטחוניות של משטרה ישראל כפי שהדבר קיים כיום, ובשל המעבר משיטור תגובתי לשיטור קהילתי אמיתי שינבע מעצם היווצרותו של שיטור מקומי, בוודאי במגזר הערבי.
- הגברת הנוכחות והבולטות המשטרתית במגזר: זוהי אחת הבעיות הבולטות היום במגזר, והיא אמורה להיפתר עם יצירת משטרות מקומיות. מצב זה ישפיע לחיוב על מכלול היחסים עם הקהילה, על יכולת מענה הולמת לאירועים, מעורבות בנעשה בקהילה, מעורבות והכרה של מימדי הפשיעה וגורמיה הספציפיים בכפרים ובישובים הערביים.
- יעילות בניצול המשאבים – חיבור מעשי של גורמי הרשות עם גורמי השיטור החדשים יהווה מכפיל כוח ויעצים את יכולתו של כוח זה לפעול במשותף ובעוצמה רבה יותר, תוך רתימת תקנות העזר העירוניות להתמודדות עם הבעיות שעימן מתמודדת המשטרה המקומית.
- יעילות בפיתוח משאבים ובהקצאתם: הקצאת משאבי הרשות בתחום הרשות העירונית עשויים להיות יעילים יותר תוך מכוונות רבה יותר ליעדים ולמשימות של השיטור העירוני, כיוון שכל בעיה יכולה להיות מטופלת בהיבט עירוני כולל: אכיפה, חינוך, רווחה, פנאי ועוד.
- היכרות טובה יותר של השטח: בהנחה שבכוח השיטור יופעלו לרוב שוטרים מקומיים ועובדי עירייה המתגוררים בתחום הרשות, היכרותם עם השטח המוניציפאלי תהא טובה מאד, דבר אשר יסייע הן בהגעה ובתנועה והן בצמצום זמני התגובה של הניידות.
- היכרות טובה יותר עם האוכלוסייה העבריינית: בדומה לסעיף הקודם גם כאן ניכר יתרונם של השוטרים העירוניים ועובדי הרשות בהכרת מחוללי הפשיעה, מנהגיהם, אופן התנהלותם, מפת הקשרים האישיים ביניהם וכל מידע רלוונטי חשוב נוסף. שייכות כוח השיטור להוויה המקומית, החמולתית, המשפחתית והחברתית, מאפשרת טיפול אפקטיבי ויעיל במגוון רחב של סוגיות, מעבירות רכוש: התפרצויות לבתים ולבתי עסק, גניבות כלי רכב, דרך עבירות שימוש בסמים, ועד תופעות כמו ירי בחתונות, הקשר עם מוסדות החינוך ועוד.
- עליה בהתנדבות למשמר האזרחי: יכולת הגיוס להתנדבות במסגרת המשמר האזרחי ביחידות התנועה והסיור, עשויה להיות רחבה יותר ולגיטימית יותר, ותשפיע לטובה גם על התבססות ערכים של התנדבות ועזרה לקהילה בחברה הערבית.
- הטיפול בהפרות סדר: טיפול בהפרות סדר ובהפגנות בישובי המגזר הערבי על ידי כוחות סדר מקומיים יכול להיעשות באפקטיביות רבה יותר כשכוח השיטור מזוהה עם האוכלוסייה המקומית והקרוב אליה מבחינה חברתית ומנטאלית. הפעלתו הנכונה עשויה לצמצם את הסיכוי להתדרדרות, לתופעות אלימות וונדליזם ופגיעה ברכוש הציבורי כי שקורה תכופות כיום.
[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Wolfgang לאתר flickr]
יתרונותיהן של משטרות עירוניות במגזר הערבי
בעיות של ביטחון לאומי
- התופעה של העמדת כוח חמוש ת"פ ההנהגה המקומית, בעוד שוטרי משטרת ישראל שהינה המשטרה הלאומית של מדינת ישראל, ידירו רגליהם כמעט כליל מתוך הערים הערביות, תעמיק מאוד את הניכור ההדדי בין המיעוט הערבי לרוב היהודי. היא עלולה להיות זרז להתגברות הפעולות האלימות כנגד המדינה ואזרחיה היהודים, להשתתפות בפיגועים (2001, ע' 20) ולמאבק ליצירת אוטונומיה, לא רק תרבותית אלא אף מנהלית, על מנת ליצור מדינה דו לאומית בישראל (סמוחה, 2004, ע' 77). המשטרות העירוניות עלולות להפוך למעין מליציות חמושות בידי ההנהגה של ערביי ישראל. מיליציות אלה הבנויות מגרעין מקבל שכר (שוטרים) וממתנדבים (המשמר האזרחי בישובים) יתגבשו ככוח מאורגן ומסודר על בסיס כוח השיטור העירוני החמוש, והן עלולות להיות בעלות אוריינטציה וזהות אוטונומית פוטנציאלית, בעיקר באזורים בעלי רוב ערבי מובהק, כמו בגליל. כוח זה עלול להתייחס לכוחות הביטחון הארציים בדומה ליחס של המשטרה הפלסטינית לכוחות הישראליים – שיתוף פעולה מוגבל למראית עין וחיפוי על עבריינים ביטחוניים ואחרים שעיקר פעילותם במגזר היהודי.
- במקרה של התפרצות מהומות נוסח אוקטובר 2000, תהיה התקוממות המזוינת שונה תכלית שינוי ממה שהתרחש אז והשלכותיה תהיינה הרסניות (אבידות רבות, נזק גדול, נזק מדיני לא מבוטל ואובדן תחושת היציבות בתוך המדינה ודימוי המדינה כיציבה כלפי חוץ). באופן כזה, תשמש הקמת המשטרה העירונית במגזר כ"חרב פיפיות" כלפי המדינה. תועצם יכולת הערבים לבטא את התנגדותם למדינה ואף להגביר ולהסלים את דפוסי מאבקם על ידי שימוש בנשק חם כלפי כוחות הביטחון. כך, ייווצר נזק בלתי ניתן לתיקון לסיכוי של מה שפרופסור סמי סמוחה (שם) מתאר בשם "הסתגלות הדדית" בין המיעוט הערבי לרוב היהודי, על ההשלכות שיש לכך על עתידה של מדינת ישראל.
[בתמונה: תזכורת מאירועי אוקטובר 2000: במקרה של התפרצות מהומות נוסח אוקטובר 2000, תהיה התקוממות המזוינת שונה תכלית שינוי ממה שהתרחש אז והשלכותיה תהיינה הרסניות...]
- נאמנותם של אותם כוחות חמושים למדינה, לסמליה ולערכיה יהיו מוטלים, בלשון המעטה, בספק. כיצד יתנהגו כוחות אלה במקרה של מהומות נוסח אוקטובר 2000, כאשר ב- 2007 20% מערביי ישראל שללו את זכות הקיום של מדינת ישראל ו- 64% שללו את מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית? האם השוטרים הללו יסייעו בהשכנת סדר, או ייעלמו מהשטח במקרה הטוב, ואולי אף יתערבו לצד המתפרעים, נגד הכוחות של השלטון המרכזי, בתרחיש הקיצוני והמאיים ביותר?
- מצב זה מחמיר אף יותר כשמבינים את השפעתה הגוברת של התנועה האסלאמית בקרב ערביי ישראל ואת השתלטותה על רשויות מקומיות רבות (סמוחה, 2004, ע' 77). החיבור האפשרי של כוח המשטרה העירוני הערבי עם יסודות או גורמים קיצוניים של התנועה המוסלמית, עלול להיות הרסני לביטחון הלאומי של ישראל. ראוי להדגיש, בין היתר, את תמיכתה של התנועה, או לפחות של הזרם הרדיקלי שלה בארגון החאמס, בהתנגדות לכל תהליך שלום ובתמיכה אידאולוגית בפעולות למען המאבק המזוין (רכס, 2000, ע' 282).
- הקשר הגובר של ערביי ישראל לערביי השטחים, הבא לידי ביטוי קשרי משפחה ובקשרים חברתיים, עלול ליצור פוטנציאל של יצירת עבירות הביטחוניות בקרב שוטרי המשטרות העירוניות ומתנדביהן. הוא עלול להוליד ולהגביר שותפויות והתארגנויות מלטנטיות קיצוניות בין ערביי ישראל המועסקים במשטרה העירונית כנציגי החוק, לבין גורמי פח"ע לטובת פגיעה בביטחון המדינה במובנים ובמישורים רבים, אקטיביים ורועשים או חתרניים ושקטים כאחד.
בעיות של קשרי חוץ
- מאבק נוסח אירועי אוקטובר 2000 אלים בין כוחות מזוינים יהיה הרסני מבחינת קשרי החוץ של ישראל. היא תיתפס כמדינה לא יציבה מבפנים, עובדה שתגדיל את הפיתוי לנסות ו"להקריס" אותה בעזרת מלחמה.
- הסדק המתרחב והולך ברמה הבינלאומית בלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים יועמק וילך, כשתוצאות המהומות יהוו הוכחה, שאין למדינה זכות קיום במתכונתה הנוכחית (מדינה יהודית).
בעיות חברתיות
- סכנה להתגברות השחיתות: הסכנה לשחיתות במשטרות העירוניות גדולה, וברשויות הערביות גדולה אף יותר בשל מאפייניהן החמולתיים והיעדר תרבות של אחריות (Accuntability). מעמד החמולה וחלוקת הכוח בכפר או בישוב (בן אליא, 1995, ע' 142) יוצרים סכנה ממשית של חוסר השוויוניות בפני החוק והתייחסות שונה לאנשים מרקע שונה. יהיה רחב טווח ויהפוך לאבן נגף משחיתה ברשות ובמשטרה העירונית הערבית. העובדה שראש הרשות הוא האחראי על המשטרה והוא המתקצב אותה, עלולה להיות פתח לתחושה שהוא מעל החוק, כשמפקד המשטרה המקומי מגבה אותו.
- עלית הנכונות של הציבור הערבי ל"שירות אזרחי" במסגרת המשטרה המקומית עלולה להוות זרז לתהליכי ההתבדלות של המגזר הערבי מאוכלוסיית הרוב היהודית.
- הגדלת פריסת המשטרה במגזר הערבי: אין מחלוקת, שהקמתן של משטרות עירוניות ברשויות הערביות תיצור רצון של כל ישוב גדול להקים משטרה משלו; ושפריסתן של תחנות המשטרה במגזר הערבי תגדל מאוד. השאלה הגדולה היא אם נוכחות שלטונית זו תחזק את הריבונות הישראלית, או שתהווה, כאמור, גרעין להתפתחות אוטונומיה בשטחים הללו.
- אם תצליח המשטרה העירונית להוריד באופן ממשי את הפשיעה במגזר הערבי, יכולה דווקא הצלחה זו לתרום להגברת תחושות הבדלנות, ולאמונה שכמו שהושג ביטחון אישי טוב יותר בעזרת ויתור על שירותי השלטון המרכזי והסתמכות על כוחות מקומיים (הצלחה דומה הושגה גם בתחום החינוך), כך ניתן להחיל זאת גם בתחומי עשייה אחרים.
- הפקדת המשטרה העירונית בידי ראשי הרשויות במגזר הערבי עלולה להעמיק עוד יותר את רמת השחיתות במינהלים הללו, שהיא קשה מאוד גם ככה, ולהקשות עוד יותר על הסיכוי להיחלץ מתופעה זו. הקושי הקיים בקרב הרשויות המוניציפאליות הערביות לחשוף מעשי שחיתות, "לפצח" את מחולליהם ולחקור אותם עלול לגדול עוד יותר.
חסרונות נוספים
- חוסר שוויוניות בהקצאת משאבי שיטור: רמת השיטור העירוני תיקבע במידה רבה על ידי ההשקעה הנוספת שתקמנה הרשויות למשטרות שבאחריותן. בשל העוני המאפיין את רוב הרשויות הערביות והחובות שבהם הן שקועות, יכולתן להשקיע בתחום זה תהיה מוגבלת מאוד, ועל כן, קיימת סכנה שתושביהן יקופחו ויאלצו להסתפק בשירותי משטרה ברמה נמוכה מאלה שבערים העשירות.
- נטייה להקל בעבירות על רקע תרבותי: קיימת סכנה שמפקדי המשטרה העירונית יתייחסו בסלחנות יתר לתופעות תלויות תרבות כמו פגיעה בנשים על רקע כבוד המשפחה, ביגמיה והונאת הביטוח הלאומי, קטטות וכדומה.
- יחס בעייתי למיעוטים שבתוך המיעוט: גם בעיה זו קשורה לשוויוניות שבאכיפה. בין האוכלוסייה הערבית מוסלמית לבין האוכלוסייה הנוצרית, למשל, קיימים מתחים קשים המביאים לא פעם להתפרצויות אלימות ולפגיעות קשות בנפש וברכוש. כיצד תטפל המשטרה העירונית בסוגיות אלה, אם תורכב מרוב מוסלמי ותונהג על ידי מוסלמים? או לחילופין, כיצד תנהג בחילונים בערים בעלות רוב דתי? (סדבון, אצל: אוהבי וגדעון, 2001, עמ' 170-165).
- סכנה להסטת המשאבים המוקצים לשיטור העירוני: בהיעדר יכולת פיקוח ובקרה טובה בזמן אמת, ונוכח הבעייתיות הקיימת ברשויות הערביות במיוחד, אפשר שתקציבי מדינה אשר יוקצו לטובת השיטור העירוני, יוסטו על ידי ראש הרשות לטובת מצוקות קיימות אחרות ברשויות הערביות.
- יכולת ניהול נמוכה: ברשויות הערביות יכולת הניהול המוניציפאלית בקרב ראשי הרשויות נמוכה ביותר (בן אליא, 1995, ע' 144). מי ערב לנו שראש רשות, אשר חסר כלי ניהול בסיסיים לניהול התחום המוניציפאלי שבאחריותו, יוכל לנהל את המשטרה העירונית שבתחומו, כנדרש ועל פי חוק?
- חמולתיות: הדומיננטיות של החמולתיות בחברה הערבית, תביא לכך שכפי הנראה מפקד המשטרה יבוא מאותה חמולה של ראש העיר האחראי עליו. מה עובדה זו יכולה ללמד לגבי היחס לחמולות אחרות, או לחילופין, לרמת הסובלנות שתפגין המשטרה כלפי בני החמולה ה"שלטת" בתחומים שונים של שיטור – מדוחות תנועה דרך סוגיות רישוי ועד עבירות פליליות? האם יוכלו מפקדי המשטרה להפעיל כוח כלפי החמולה שלהם בעת קטטה? כיצד יתפסו כאוכפי חוק "ניטראליים"? מה יהיה היחס לחוקי גאולת הדם אם מפקדי המשטרה יהיו שייכים למשל לחמולת הרוצח?
לסיכום
האם יש למשטרת ישראל היכולת ליהנות מלגיטימציה במגזר הערבי?
במדינה רבת קונפליקטים כישראל, ממלאת משטרת ישראל במגזר הערבי תפקיד שלטוני יותר מאשר את תפקידי המשטרה המסורתיים. התוצאה מכך היא, שהמשטרה משלמת מחיר על כך באבדן לגיטימציה בקרב חלקים נרחבים במגזר הערבי, ובהיעדר לגיטימציה, אין לה סיכוי לתפקד באפקטיביות במגזר זה (יחזקאלי, 2004, עמ' 69-61).
ואמנם, בחינת היתרונות של הקמת משטרות עירוניות במגזר הערבי והמגרעות הנובעות מכך מלמדת, בראש ובראשונה, כי משטרת ישראל אינה מספקת למגזר הערבי את שירותי המשטרה הדרושים לו, ואין לה את הלגיטימציה הדרושה להתמודד בהצלחה עם האתגרים במגזר. עובדה זו מחייבת חשיבה לעומק על משמעות הדברים והשלכותיהם.
קיימים נימוקים נכבדים, הן בעד המהלך והן נגדו. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהנימוקים נגד מרוכזים בעיקר בתחומי הביטחון וקשרי החוץ של ישראל.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
במילים אחרות, בהקמת שיטור עירוני במגזר הערבי בישראל יש אלמנט משמעותי של הימור בתחום הביטחון הלאומי של ישראל. היה ויצליח – יתרונותיו רבים. אולם אם ייכשל, והתרחישים שתוארו אכן יתממשו במציאות, אזי מחיר הכישלון גדול מיכולתה של המדינה לשאתו ולהתאושש ממנו.
בכל מקרה, גם אם הוחלט למסד משטרות עירוניות במגזר והסכנות לא תתממשנה, יש לגשת לתהליך זה בזהירות ובהדרגה המתחייבים.
[להורדת הפרסום לחצו: עיונים בביטחון לאומי 10 22.05] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
העשרה ומקורות
- ניסים לוי (2010), משטרות עירוניות במגזר הערבי ישראל, סיכויים וסיכונים, עיונים בביטחון לאומי, גיליון מס' 10, יוני 2010.
- חסן שעלאן (2019), ירי לעבר בית ראש העיר סכנין: "בסוף ירצחו ראש מועצה", 14/12/19, ynet.
- מערכת אקונומיסט (2008), המשק הישראלי מפסיד 40 מיליארד ₪ בשנה כתוצאה מאי-שילוב האזרחים הערבים במשק, אקונומיסט, 27/11/08.
