הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
קראתי את המכתב ששלח היועץ המשפט לממשלה, מר מנדלבליט, לשר המשפטים, מר אוחנה בעניין מינוייה של עורכת הדין בן ארי כמשנה זמנית לפרקליט המדינה, ולא השתכנעתי!
מצטער, אבל לא מצאתי במכתב נימוק כלשהו, הסותר את סמכויותיו של השר ואת החלטתו למנות את עורכת הדין בן ארי לתפקיד. ראוי לשים לב בעיקר למשפט האחרון במכתב, בו יש ניסיון להלביש נימוק משפטי על נימוקים כלליים של היועץ המשפטי.
שמעתי את השר אוחנה בתקשורת, עת הצדיק את החלטתו; ועת דיבר על עמדתו, אם תוגש עתירה לבג"ץ נגד המינוי. ברור כי היועמ"ש לא יוכל לייצג את השר, כך שהוא יופיע בעצמו בדיון.
אני הייתי נוהג אחרת
בניגוד לשר אוחנה, אשר הבטיח "לעמוד על רגליו האחריות" ולהלחם בחרוף נפש על המינוי, אני הייתי נוהג אחרת!
[בתמונה: השר אוחנה: אני הייתי נוהג אחרת... מקור התמונה: פייסבוק]
לדעתי, על השר לטעון שתי טענות קצרות לדחיית העתירה,הכל בעמוד אחד בלבד:
- חוסר סמכות עניינית של בג"ץ להתערב בהחלטה חוקית וכשרה.
- לבית המשפט אין כלים טובים יותר מאלה של השר, לבדוק את כישוריה המשפטיים של עורכת דין בן ארי.
בינינו, אני מנחש כי ההחלטה של בית משפט תתבסס על מבחני סבירות ומידתיות... ימים יגידו!
ועוד תמיהות
תמיהה ראשונה: מה פירוש הביטוי "שומר סף", שבו משתמש היועץ מספר פעמים במכתבו?
האם אני, המבקש כי החוק יופעל על פי לשונו הברורה, אינני שומר סף? האם קיימים מספר ספים או שעסקינן במהות אחת? חוק הוא חוק הוא חוק...
תמיהה שנייה: היועץ מבקש ללמוד על חובת ההתייעצות של שר המפשטים אתו על דרך ההיקש...
הבה נשתמש בטעון זה כדלהלן: הנשיא לשעבר, אהרן ברק הוציא מתחת ידיו את פסק דין אפרופים, הפסול והבלתי חוקי. הכנסת הבינה את הסיכון בהשארת פסק הדין על כנו; ולכן, תיקנה את חוק החוזים כך שנאמר בו במפורש, כי חוזה יפורש כפי שהוא משתמע מלשון החוזה. היינו, אין מקום לפרשנויות חיצוניות. אם האמור בחוזה ברור - כך יש לפרשו.
הבה נחיל את הנימוק של היועץ המשפטי "על דרך ההיקש" לעניין המינוי הזמני המדובר: כאשר החוק ברור, יש לפרשו על פי המשתמע ממנו במפורש ללא פרשנויות חיצוניות [סעיף 25 לחוק החוזים].
במקרה הנוכחי, החוק קובע במפורש כי המינוי של מ"מ פרקליט המדינה ייעשה על ידי השר. ולכן, על פי טיעונו של היועץ ו"על דרך ההיקש" מפרשנות חוזים, אין ליועץ כל מעמד בנדון.
[בתמונה משמאל: אהרן ברק. שם הצלם אינו מוזכר. מקור התמונה: טוויטר]
תמיהה שלישית:
אם זיכרוני אינו מטעני - [ואתנצל אם הוא לקוי] - בעת מלחמת יום הכיפורים, מינו את חיים בר לב שהיה כבר מחוץ לצבא כמפקד-על מעל אריק שרון. איני זוכר [שוב בכפוף לזכות ההתנצלות] כי קמה מהומה על כך, שממנים אדם מבחוץ מעל למפקד הנמצא במהלך לחימה.
על דרך ההיקש, מהו הפסול במינוי זמני בעת שלום?
תמיהה רביעית:
הנשיא לשעבר ברק, והנוהים אחריו, נוהגים להפנות אל המשפט בארצות הברית כתנא דמסייע לטיעוניהם. האם הוא והנוהים אחריו זוכרים כי כאשר מתפנה תפקידו של נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית, לא ממנים נשיא חדש על דרך הרוטציה מבין השופטים המכהנים [כמו בישראל] , אלא נבחר אדם מבחוץ ללא זעקות הקוזק הנגזל?
ניתן להבין את הוויכוח על מידת ההתאמה של הבחירה בה לתפקיד, וגם יכול להיות שנגוע בשיקולים פוליטיים בדומה לדחייתה של רות גביסון לשופטת בעליון כפי שנימק השופט ברק שהיא "אינה מאנשינו" (משהו כזה) היינו שהאגנדה שלה אינה תואמת את רוח המפקד (שלו כמובן). טיעון שצריך היה לעורר סערה אך עבר בשקט יחסית עי "הכבשים" באותה עת.
הבעיה היא שהיועץ המשפטי טען שאי הסבירות לדעתו במינוי זה , אינה חוקתית, ובכך טבע היקשר בעייתי בין סבירות (נתון סובייקטיבי) ובין החוק (נתון אוביקטיבי) שזו הלכה חדשה לבית המשפט העליון המתווספת ל "הכל שפיט" הנתון גם הוא לוויכוח ציבורי נוקב