[בתמונה: נראה שהשטן ניצח את אלוהים בהתערבות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanBrodacz לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן] 

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

לאחר כל האסונות שקרו לאיוב, ולאחר שבוע של שתיקה מהולה בסבל גופו המצורע, עת שלושת חבריו שותקים ובוכים לצדו, פותח איוב את פיו ומקלל את יום היוולדו: א אַחֲרֵי־כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת־פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת־יוֹמֽוֹ.

אפשר לסכם את הקללות של איוב – היום שבו נולדתי, עדיף שהוא עצמו לא היה נולד (אותו יום), ובכך הייתי מראש נולד מת ופטור מכל הצרות שקרו לי.

לכאורה איוב נשאר בצדיקותו משום שאינו בא בטענות לאלוהים, אלא בדרך עקיפה של קללה על היום שבו נולד. אולם יש כאן סתירה חמורה לדבריו בפרק הקודם, עת הוא נוזף באשתו ואומר לה שיש לקבל את הטוב והרע באותה מידה.

 ועוד מוסיף איוב ואומר, שכל הזמן חשש שיבוא יום ויקרה לו כל הרע: כה כִּ֤י פַ֣חַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָגֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי ׃ כו לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז. נראה שדרך הסדק באמונה ובצדיקות של אויב, אותו זיהיתי במאמר בפרק הקודם, פרץ החוצה כעסו של איוב על הרוגז (הרעה) שהגיע עליו.

נראה שהשטן ניצח את אלוהים בהתערבות. ואם נכון הדבר, שהשטן ניצח את אלוהים, ואם נכון הדבר שאלוהים הכל יכול ידע שהוא יפסיד בהתערבות, נראה שאלוהים מצפה שהאנושות תקלוט מהסיפור הזה איזושהי תובנה פורצת גבולות, שהרי הוא העמיד על המאזניים את יוקרתו וכבודו, בידיעה שאלה צפויים להיפגע, עת יפסיד בהתערבות מול בן האלוהים, השטן.

אני מתחיל לחשוב שספר איוב נכנס לתנ"ך כהכנה ליהודי המאמין, המתמודד בנוראות השואה...

רחל, בשירה תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב כתבה על קבלת האל המכה:

תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב

אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַם אָנוּ

לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב

בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.

לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי

לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,

וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי

אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהַנִּיחַ.

[תמונתה של רחל המשוררת משמאל הוא נחלת הכלל]

רחל המשוררת מתארת את איוב כסמל לאדם המקבל מהאל את הטוב כקבל את הרע.

לו הייתה כאן לידי, הייתי מפנה את תשומת ליבה לכך שלא כך הדבר!

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]