[התמונה מתוך התקשורת האיראנית]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
המאמר נכתב כתגובה למאמרו של עמוס הראל "הגנה ע"פ הספר", שפורסם בעיתון הארץ ביום שישי ה 20/12/19. במאמר, הכותב ניסמך על ד"ר עוזי רובין לשעבר ראש מנהלת חומה במשרד הביטחון. הכותב מתאר את חשיבות הגנת העורף נגד רקטות וטילים ואת ההתנגדות שהייתה בשעתו בצה"ל להשקעה בתחום החיוני הזה. הוא מוסיף, שהמטרה העליונה של האויב היא תקיפת העורף והמתקנים החיוניים שלנו ואותם הוא מאיים להחריב. על כך אין מחלוקת.
מכאן, פונה הכותב להערכתי למחוזות הדמיון. הוא מתחיל במסקנה שיש צורך להשקיע עוד מיליארדי דולר רבים בייצור של עשרות אלפי טילים מיירטים נוספים, וברכש של סוללות רבות נוספות. זאת, מאחר וכמות הטילים המיירטים הנוכחית שלנו - וכאן אני מסכים - לא תוכל לעמוד, ולו גם באופן מינימלי בדרישות המלחמה.
זאת, כאשר ברור שבמלחמה כוללת, האויב האיראני - באמצעות המליציות השיעיות שלו בלבנון, סוריה ועיראק ובנוסף גם עזה ויתכן שגם ישירות מאיראן - ימטירו על מרכזי האוכלוסייה שלנו ועל המתקנים החיוניים ברד של עשרות אלפי רקטות וטילים, שאת מרביתם נהיה חייבים ליירט.
[בתמונה: מאמרו של עמוס הראל ב'הארץ'... עוד מאותו דבר!]
עוד מאותו דבר איננו פתרון!
הכותב בונה על פתרון לא רציונלי, פתרון שהינו חסר התכנות כלכלית. אין בעולם מספיק כסף כדי לייצר להפעיל ולתחזק כמות דמיונית כזו של טילים מיירטים וסוללות. אין כמות שבאמצעותה נוכל ליירט מתקפה של עשרות אלפי רקטות וטילים שישוגרו, מכל הטווחים; וגם כשתושג הפסקת אש, עדיין להיוותר עם מלאי מספיק של טילים מיירטים למצב שבו תתחדש המלחמה.
הכותב טוען שעלות הייצור של הטיל המיירט של כיפת ברזל, גבוה לדבריו כיום מ- 60 אלף דולר (לדעתי הרבה יותר); ואז הוא מצטט את המומחה עוזי רובין שסבור שניתן יהיה להוזיל את עלות יצור הטיל המיירט הזה לכ- 10,000 דולר בלבד. אלה הם חלומות באספמיה!
אין כל יכולת להוזיל משמעותית את עלות הטיל המיירט, שמורכבת מעבודה רבה, מביקורת איכות קפדנית, מחומרים יקרים ומשילוב של מערכות טכנולוגיות רבות יקרות ביותר. מקסימום, תתכן הוזלה של אחוזים ספורים. כל כלכלן רציני יאשר זאת.
הטילים המיירטים - והמערכות הנלוות להם - יהיו חייבים להיות משוכללים ויקרים יותר. זאת, מאחר והאיומים עלינו מתעצמים כל הזמן בעקבות השיפור המתמיד ביכולות של הטילים התוקפים, החל בטווח הגדל בהתמדה של הטילים התוקפים, טווח שיכול להיות מושג רק באמצעות הגדלת המהירות של הטיל. כך מתחייב להשתמש במיירטים יקרים ומשוכללים שעלותם מליוני דולרים ליירוט.
בנוסף, קיימת סוגיית הסבת הרקטות ה "טיפשות" לטילים, שלהם יכולת של דיוק מוחלט לפגיעה ישירה במטרה מוגדרת. לכן, חייבים לנסות ליירט את כולם. כאן אין יותר נפילות ב "שטחים פתוחים". כך גם בהגדלה של משקל ראשי הנפץ של הרקטות והיכולת לשגר רקטות וטילים מטחים כבדים.
כבר היום יש צורך חיוני לשפר את הטילים המיירטים, להגדיל את הטווח ויכולות היירוט שלהם. לכן, ברור כי עלות הטילים המיירטים בעתיד תהיה גבוה משמעותית מהעלות הנוכחית שלהם.
[התמונה מתוך התקשורת האיראנית]
בנוסף, את הטילים משגרים מסוללות טילים. עלות רכש סוללות רבות נוספות על מרכיביהם היא אדירה, מליארדים רבים. כך גם עלות התחזוקה השנתית של הטילים המיירטים, הסוללות, כוח האדם הנדרש, ההדרכה, האימונים ועוד. מדובר בתוספת תקציב של מיליארדים רבים כל שנה.
אין מדינה בעולם שיש ביכולתה או ברצונה לתחזק מערך אדיר כזה; כפי שרוצה עוזי רובין או כפי שאני מניח, רוצים יצרני הטילים, שהרווחיות שלהם מבוססת על מכירת טילים נגד טילים. כך גם ארה"ב, העשירה במדינות תבל, שתקציב הביטחון שלה גדול פי 35 מתקציב הביטחון של מדינת ישראל. ארה"ב האדירה מחזיקה כעת רק במס' אלפים קטן מאוד של טילים מיירטים; והמצב הזה לא הולך להשתנות.
ברור לכל בר דעת - שלומד את התחום הזה - כי טילים נגד טילים כעקרון לא נועדו לסכל מתקפת רקטות וטילים נרחבת. רק ירי של כמויות קטנות ועדיף של רקטות פשוטות.
הפתרון היחיד האפשרי לבעיה הביטחונית מס' 1 שלנו, הוא בהוזלת עלויות היירוט לסדר גודל של כאחוז אחד בלבד מהעלות הנוכחית. אז לא תהיה יותר בעיה כלכלית וכך גם לא תהיה בעיה כמותית, גם לא בעיה לוגיסטית וגם לא בעיה איכותית. ניתן יהיה ליירט כל כמות של איומים שישגר האויב היום ובעתיד. ניתן יהיה להתמודד עם כל כמות של רקטות, טילים בליסטיים, טילי שיוט, מל"טים, פגזים וכד'...
בנוסף, ניתן יהיה להתמודד עם הדור החדש של האיומים שנכנס לזירה, עם טילים מתמרנים וטילי שיוט מנמיכי טוס ומתמרנים שהטילים נגד טילים מתקשים מאוד ליירט. האפשרות היחידה היא להגיע ליירוט יעיל בעלות של 2000 עד 3000 דולר ליירוט אחד. זאת ניתן לבצע רק באמצעות שימוש באנרגיה ישירה היא אנרגיית קרני הלייזר.
כאן שוב קיימת רק אפשרות אחת. לייזר כימי רב עוצמה הוא הסקייגארד שיוכל ליירט כל איום אווירי מטווח של 15 ק"מ.
לייזר אחר מהסוג של המוצק החשמלי אינו יעיל ולא יוכל להגן על מרכזי האוכלוסייה. עקרונית הוא לייזר בהספק חלש מאוד ולכן הוא חייב להיות קצר טווח ולכן אינו יעיל.
מערכות יירוט קינטיות עדיין נדרשות ויהיו מערכות גיבוי למצבים של ניסיון יירוט מקדים בחלל, כשלים טכניים, מזג אוויר גרוע וכד'.
כמה זמן מדינת ישראל תוכל עוד לסמוך על נסים, שאלפי הרקטות והטילים המאיימים עליה , אליבא כל גורמי הביטחון, לא יישלחו אליה במטחים , דיוק וראשי קרב עליהם אין לנו תשובה לא מבצעית ולא כלכלית.
כל זאת בשעה , שכבר לפני שנים יכלה מערכת הביטחון להצטייד במערכות לייזר בעצימות גבוהה כמו ה"סקייגרד" . מערכת מבוססת על טכנולוגיה עתידנית , שבמהירות האור יכלה לירט כל מה שעף באוויר ולאפשר לצה"ל לתקוף ביבשה , באוויר ובים ולהכריע את האויב.
אדם רציני בעל רקע טכני, שבדק את המחדל ב"צינורות" הכי מוסמכים, דיווח : 1 . שקיבל תשובות מאד לא רציניות . 2. שהבין כמה חזק הלובי של תעשיות הנשק הוותיקות בארץ ( וכנראה גם בחו"ל ).
ודי לחכימא ברמיזא…
ההשקפה של עוזי רובין מזכירה לי את חיל הפרשים הפולני, שיצא לקדם את השריון הגרמני בתחילת מלחמת העולם השניה. עוזי מנסה, בלוליאנות לשונית ראויה לשבח, לשמר את הטכנולוגיה של אתמול נגד האיומים של מחר.
טילי היירוט לא יוזלו, כפי שעוזי חוזה, אלא יתייקרו משמעותית. זאת באשר האיומים יעצימו, מבחינת טווחי השיגור ועוצמת המטען (הרש"ק). יותר רקטות וטילים חצי כבדים וכבדים שישוגרו מטווחים של מאות ק"מ, עם מטען של מאות ק"ג.
כנגד אלה יהיה צורך להשתמש במיירטים אנרגתיים יותר מכיפת ברזל, היינו שרביט קסמים, חץ 2-3, ואלה עולים מיליוני דולרים היחידה.
במרוץ זה של טילי יירוט יקרים כנגד מסות של איומים, חלקם ההולך וגדל מדוייקים, שאת כולם יהיה צורך ליירט, לא רק את חלקם הקטן, הכישלון ברור מראש.
מציאות זו ברורה לרוב אנשי המקצוע. וגם לראשי מערכת הביטחון, שעדיין לא עושים דבר כדי לשנותה.
אין פתרון לאיום הפצמ"רים, הרקטות והטילים, בכמויות העצומות שמופנות כלפינו, זולת לייזר. אני מתייחס למערכת הסקייגארד, לייזר כימי בעוצמה מס"ג של מ"ו (1,000 ק"ו), שהיתה מוכנה לייצור עוד לפני כעשור, ולא ללייזר חשמלי (מוצק/ סיבים), שעוצמתו נמוכה משמעותית, ולא מתאים להסרת האיומים כלפינו.