[בתמונה: "חלום מבטיח – דרך אחת" - מודעת רחוב של אבו מאזן עם ערפאת בצור באהר, 2007. ]
[גרסה מקוצרת של המאמר ראתה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
החלטת התובעת בבית הדין הבינלאומי בהאג - לבחון אחריות מדינת ישראל לפשעי מלחמה נגד הפלסטינים - התקבלה על ידי אבו מאזן בסיפוק. ההחלטה מקדמת את האסטרטגיה שעיצב עם כניסתו לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית ב- 2004. באותם ימים הסביר כי הטרור הפלסטיני - שחולל מאז ראשית האינתיפאדה השנייה למעלה מאלף הרוגים ישראלים - לא הצליח למוטט את החברה הישראלית, לא הפסיק את בניית ההתנחלויות ולא הביא לשחרור המולדת. ממש להיפך, הטרור הסב לדעתו, נזק לקידום העניין הפלסטיני. בהבנה זו, עיצב גישה חדשה: "הפסיקו את המיליטריזציה של האינתיפאדה. תנו לנו לבצע את המוטל עלינו, ולשכנע את העולם שאנו מילאנו את חובתנו..." (היומון הירדני אל ראי, 30.9.2004)
מה שיכול היה להראות כהסתייגות מדרך הטרור, ופנייה לדרך השלום, הוביל למעשה למערכה מדינית בזירה הבינלאומית. בהכוונתה, ביקש לרתום לצדו גורמי השפעה בינלאומיים: מוסדות האו"ם, האיחוד האירופי, בית הדין הבינלאומי בהאג וחרם ה-BDS.
ביום שישי האחרון, בטור חדש במעריב, קרא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, להתמקד במערכת הבחירות הקרובה בחידוש המו"מ עם הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן. "היעדרו של משא ומתן כזה", קבע, "הוא לא פחות מפיגוע אסטרטגי באינטרס הקיומי העליון של מדינת ישראל." ( מעריב, 20.12.19 ) ראוי להזכיר כיצד נראה על פי אולמרט, מתווה היסוד למו"מ עם אבו מאזן. הפער בין מפת אולמרט - שאותה הביא לוועידת אנאפוליס - לבין מפת רבין, משמעותי, וראוי להדגישו.
.
בנאומו האחרון בכנסת- 5.10.1995 - בדיון על שלב ב' לתכנית אוסלו, שרטט יצחק רבין קווי מתאר עקרוניים:
- הראשון: "ירושלים מאוחדת שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל בריבונות ישראל".
- העיקרון השני: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". באשר למעמד המדינה פלסטינית קבע : "תהיה זו ישות שהיא פחות ממדינה ואשר תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה".
[לנאומו האחרון של יצחק רבין בכנסת, לחצו כאן]
[הצילום: יעקב סער, לע"מ]
בבסיס גישתו, תפס יצחק רבין את הסכם אוסלו כתהליך בין ישראל לבין הפלסטינים המתקיים בשאיפה לתמורה הדדית. אולם, במדרון החלקלק אליו נקלע התהליך, קרסו כל עקרונות רבין. מאז הוויתורים חסרי התקדים של רה"מ לשעבר אהוד ברק בקמפ-דיוויד 2000, שאותם המשיך אולמרט, התקבעה בנקודת המוצא למו"מ: חלוקת ירושלים, ויתור מוחלט על בקעת הירדן, ומדינה פלסטינית בריבונות מלאה. בנוסף, נקבע התקדים לחילופי שטחים תמורת "גושי ההתנחלות" - שבהצטברותם יחד אינם יותר מ-3-6 אחוזים ממרחבי יו"ש ובקעת הירדן - שטחים ישראליים חיוניים מתוכננים להעברה לפלסטינים באזור ערד רכס יתיר ויער בארי בעוטף עזה.
מצדם של הפלסטינים, התגבשה הבנת כוח הסחיטה המצוי בידיהם: ככל שנחוץ לישראל למהר להיפרד, כאינטרס ישראלי; כך יכולים הפלסטינים לגבות מחיר מלא יותר תמורת המהלך ללא תמורה ממשית.
בינתיים, מתעלמים בשיח הישראלי ממה שכבר נוצר. במימושו המלא של הסכם הביניים לאוסלו. כל האוכלוסייה הפלסטינית בעזה ובשטחי A, B ביו"ש הועברה לשליטת הרשות הפלסטינית. מאז ינואר 1996, תמה השליטה הישראלית על 90% מהפלסטינים. נותרה המחלוקת על ירושלים המזרחית והמרחב הנתון ביהודה ובשומרון בשטחי C. במרחבים אלה נכללים: כל ההתנחלויות, מחנות צה"ל, הדרכים הראשיות, השטחים השולטים החיוניים ובקעת הירדן. מרחבים אלה - ששורטטו בידי יצחק רבין במיקוד אישי - מבטאים את המרחב הנחוץ לישראל לקיומה ולהגנתה.
כנגד זה מכוון אבו מאזן את המערכה המדינית והיא מסוכנת למדינת ישראל לא פחות מן המאבק המזוין המובל על ידי החמאס והג'יהאד האסלמי ברצועת עזה. עם השפעתה הגוברת של איראן, בהצבת מעטפת איומים על גבולותיה של ישראל בצפון ובדרום, כניסה למו"מ עם אבו מאזן, במתווה ברק-אולמרט, טומנת בחובה איום קיומי על מדינת ישראל!
