[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
אליפז ממשיך ו"מנחם" את איוב. הוא קובע שכפי שמהאדמה לא צומח פרי אלא אם עמלו עליו, כך אוון (מכה או אסון) לא מגיעים לאדם סתם כך (מעפר).
לכל דבר יש סיבה: ו כִּ֤י׀ לֹא־יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּמֵאֲדָמָ֗ה לֹא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל
אליפז מגדיל ומעיד על עצמו שהוא תמיד ובכל מצב סומך על אלוהים: ח אוּלָ֗ם אֲנִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱלֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי
וכאן פותח אליפז בתיאורים על גדולת אלוהים ונפלאותיו. ומכאן מסיק אליפז, שעל האדם להיות מאושר או מרוצה ממצב של סבל. הסבל הוא תוכחת אלוהים לאדם, טוען אליפז. ואם אלוהים מוכיח אותך וגורם לך לסבל, תהייה מרוצה!: יז הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁדַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס
אלוהים מכה ומרפא, מוחץ ומציל, מביא אסון ומציל, מביא רעב ומציל ממוות: יח כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִמְחַ֗ץ ֯וְיָדוֹ תִּרְפֶּֽינָה ׃ יט בְּשֵׁ֣שׁ צָרוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע׀ לֹא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע ׃ כ בְּרָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּבְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב; ולא נותר לו לאיוב אלא לקבל את המצב ללא חקר וללא היסוס: כז הִנֵּה־זֹאת חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא שְׁמָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ
זהו, בכך הוציא אליפז את אלוהים מכל משמעות בחייו של האדם. קיים או לא קיים, עוזר או לא עוזר, שומע או לא שומע, אין לכך שום משמעות. תזרום אומר אליפז לאיוב. תזרום ותבטח באלוהים.
כבר כתבתי שנראה שספר איוב נכתב כהכנה לניצולי השואה. ויקטור פראנקל, שעבר את מוראות השואה במספר מחנות ריכוז, סיכם את משנתו בספר "האדם מחפש משמעות".
בהקלטה שבקישור הבא, מספר ויקטור פראנקל על מה הביא אותו להישאר באוסטריה ולא לנצל את הויזה שקיבל כדי לברוח לאמריקה. "כבד את אביך ואת אימך למען יאירכון ימיך" היה הציווי שהשאיר אותו באירופה.
ובסוף הקטע המוקלט מסביר ויקטור פראנקל, שבסוף המלחמה עמדו בפניו שתי אפשרויות: להתאבד או לשאת את הסבל באומץ ובכבוד עצמי. לראות ולבכות.
נראה שויקטור פראנקל מצא דרך שאליפז לא ראה. דרך שבא האדם נושא את סבל החיים מבלי לבטוח באלוהים, אלא בהיאחזות בעצמו ובחייו, להם הוא מעניק משמעות מתוך עצמו.
.
.
.
