[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מודל PAEI, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 5 ביוני 2021
פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.
[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)
* * *
בעבודתי כיועץ להנהלות בכירות, שואלים אותי מנהלים את אותה שאלה שוב ושוב: "איך אני מאזן את הקריירה המקצועית שלי עם חיי האישיים? אני לא רק ממנהל תאגיד, אלא גם בן / בת זוג, הורה וחבר בקהילה. מה עלי לעשות במצב בו עבודתי גזלת לחלוטין את זמני וחיי האישיים סובלים?"
אני שומע את השאלה הזו בעיקר במדינות שחוות שינוי מהיר. שינוי גורם לבעיות. בעיות מבקשות להן פתרונות עסקיים, שיפותחו וייושמו. הפתרונות הללו צורכים זמן רב, על חשבון החיים האישיים.
על מנת לאזן את החיים, שאלו את עצמכם "מהם הדברים החשובים לי באמת?" בדרך כלל, אנשים מגלים - מה בעל ערך אמתי עבורם - כשזה מאוחר מדי: על סף מותם. או כשהם חולים. למה? מכיוון שאנו מכירים את הדברים החשובים ביותר בחיים, רק כשהם ניטלים מאיתנו:
- איננו מעריכים את בריאותנו, עד שאנחנו חולים.
- אנו מעריכים את הדמוקרטיה, רק שאנו חיים בדיקטטורה.
- אנו מעריכים את האהבה, רק כשהיא אובדת לנו.
- אנו מעריכים את החיים רק כשהמוות מתקרב.
אנו לוקחים כמובנים מאליהם את הדברים החשובים ביותר בחיים; כי בדרך כלל, יש לנו אותם. יש, אבל לא באמת: בריאות, דמוקרטיה ואהבה אינם מצב סטטי של קבע. אם לא מתחזקים אותם, הם מתדרדרים. בחלוף הזמן, הם לא נשארים אותו דבר.
אין שום דבר שצריך לעשות כדי שאהבה או בריאות או דמוקרטיה יתדרדרו. פשוט צריך לא לעשות דבר; והם יצטמצמו עם הזמן בכוחות עצמם. קחו למשל את המטפורה הזו: בנו גינה לתפארת במיטב כספכם; ואז, אל תטפלו בה במשך שנתיים. מה קרה לגינה? כך גם באהבה, בבריאות, בדמוקרטיה, וכך באיכות חיינו! צריך להקדיש זמן כדי לשמור עליה, לא כל שכן, על מנת להעשיר אותה.
בין הדחוף לחשוב באמת
הנה מה שאני מציע ללקוחותיי לעשות:
פתחו את לוח השנה שלכם ותקצבו זמן כמו שאתם מתקצבים כסף. תקצוב זמן חשוב יותר מתקצוב כסף; מכיוון שהזמן קבוע לחלוטין; ואילו הכסף לא. כל שעה, כל דקה שתחלוף לא תחזור. כסף עשוי לחזור... הזמן לא, ואין 'בנק זמן' בו ניתן לבקש זמן בהלוואה.
בדרך כלל אנשים מתקצבים זמן על פי לחצים, עד שלא נותר להם זמן למה שהם באמת רוצים לעשות. זה המקבילה של הוצאת כסף ללא תקציב; מכיוון שמתעוררות הזדמנויות לבזבוז; ואז מופתעים, כאשר לא נותר כסף למה שבאמת חשוב.
אני מאמין שאנחנו לא מתקצבים זמן; כי להשלים עם זה שזמננו קצוב, זה כמו לקבל את זה שנמות. לכן אנו נוהגים בהכחשה: אנו יודעים שכן, אך איננו רוצים להסתכל על נושא המוות בעין ולקבל את זה; זה מפחיד מדי. אז אנו מבלים בחופשיות, כאילו נחיה לנצח.
אנחנו הרי יודעים את האמת. אז בואו נאזור אומץ ונתחיל לעבוד. תקצבו את זמנכם!
[להרחבה בנושא הכחשה, לחצו כאן]
כדי לעזור לנו לתקצב זמן, אעשה שימוש במודל PAEIשלי:
[מודל PAEI של יצחק אדיג'ס מציב ארבע סגנונות ניהול שאדיג'ס מכנה: 'סגנונות PAEI'. להרחבה בסוגיה זו לחצו כאן]
ראשית, הבינו איפה רוב האנשים טועים: בדרך כלל הם מקדישים את זמנם קודם (P) מכיוון שזה תפקיד ממוקד לטווח קצר; והצרכים המידיים תמיד מקבלים עדיפות על מה שצריך לעשות בהמשך, או בטווח הרחוק.
בשלב הבא המיקוד של האנשים פונה ל- (A): אנחנו דואגים לתשלום חשבונות, למענה למיילים ולפניות וכו'. זהו מוקד נוסף לטווח הקצר; אלא אם כן מדובר בסוג של יזם, אנו עוסקים ב- (E) אם נותר זמן, בדרך כלל על חשבון שעות שינה או בעת חופשה. ה- (I) מקבל תשומת לב במהלך משבר: אם בן הזוג מאיים בגירושין, אם מישהו במשפחה חולה, או אם הילדים נפלו לסמים, למשל.
אם אתם מתכוונים לאזן את חייכם, עליכם לשנות ולהתייחס למה שבאמת חשוב לכם. אני חוזר אל נוסחת ההצלחה שלי:
הצלחה מחייבת בראש ובראשונה מכנה חיובי. משמע, שיתוף פעולה פנימי; כי כשהמכנה שלילי, התוצאה הופכת למינוס. הנה המחשה מצויינת לכך:
.
ואם הבנו שהצלחה מחייבת בראש ובראשונה מכנה חיובי. משמע, שיתוף פעולה פנימי; ואם הבנו, שההצלחה מגיעה מבפנים החוצה; ולא מבחוץ פנימה, אזי (I) צריך להיות ראשון; (E) שני; (A) שלישי; ו- (P) אחרון. אם אתם מטפלים נכון בנושאים לטווח הארוך, ניתן למנוע באופן יזום את הבעיות לטווח הקצר בהמשך הדרך…
אתחיל עם (I)
העדיפות הראשונה שלנו צריכה להיות זמן לעצמנו, כמו: להתעמל, לתרגל יוגה, מדיטציה, לקרוא ספר, לנגן מוזיקה, ואפשר - אם יש זמן - גם לעשות כלום. זה יחסוך מאיתנו נדודי שינה מאוחרים...
ועכשיו, (I) לבן / בת הזוג שלך פתחו את לוח השנה ותכננו ערב אחד בשבוע לצאת לדייט, למסעדת נרות. זה חייב להיות באותו יום בשבוע; ולא כשהזמן מאפשר זאת.
זה מתוכנן; הזמן מאובטח כמו חג החנוכה: אנו לא מחליטים מתי לחגוג את החנוכה. התאריך ידוע שנה אחר שנה. אותו הדבר אמור להיות נכון לגבי קיום פגישה רומנטית עם בן / בת הזוג. בן / בת הזוג. פגישה שהשותפים שלנו יכולים להסתמך עליה.
צאו רק שניכם, בלי לשתף אחרים, ותתחברו מחדש. קבעו כלל שלפיו אין מחשבים, מסכי טלוויזיה או סמארטפונים בחדר השינה, כדי שתהיו לגמרי עם עצמכם. יתרה מכך: אני מציע ירח דבש מחודש בכל שנה, ליום החתונה שלכם. ירח דבש אחד לא מספיק לכל חיי הנישואין!
ה- (I) הבא הוא עם ילדינו. כל ילד צריך לזכות לזמן לא מחולק, באותו זמן, באותו היום, רק אתם והוא. לא עם כל הילדים יחד. ילד אחד בכל פעם, כך שכל ילד יקבל את תשומת הלב הבלתי מחולקת שלנו. כל ילד שונה. הקדישו את הזמן למשהו שהילד הספציפי מעריץ. אחד עשוי לאהוב רכיבה על סוסים; אחר עשוי להעדיף בלט; סקייטבורד; או איסוף בולים.
כעת, קבעו סוף שבוע ארוך, אחד בחודש או לפחות לרבעון, לכל המשפחה, החל מחמישי בערב ועד מוצ"ש. סעו הרחק מהבית, בלי מחשבים או סמארטפונים. במהלך סוף השבוע הארוך הזה, ערכו פגישה משפחתית וקבעו כללים של אי הפרעה זה לזה. דונו בתחומים הרלוונטיים למשפחה.
הכניסו את כל זה ליומן. אם לא, זה לא יקרה. יהיה קשה לעמוד בהתחייבויות אלה כפי שהן, ללא תזכורת לוח השנה. מנסיוני, אחרת, אין שופם סיכוי שזה ייושם.
תוכלו, אם תרצו, להרחיב את ה- (I) לרמה אחת נוספת: לשילוב עם הקהילה. הקצו זמן לעבודה קהילתית חברתית.
כעת קבעו זמן בלוח השנה עבור תכנון אסטרטגי (E)
זה זמן לדיון, אילו שינויים צריך לבצע בחברה או בחייכם. אל תערבבו תכנון אסטרטגי למטרות (E), עם ישיבות שנועדות, בדרך כלל, למטרות (A). אם תערבב את השניים, (A) תיקח את כל זמנכם ו- (E) תסבול.
עכשיו אחרי שדאגתם ל (I) ו- (E), בטווח הארוך, הקצו זמן ל- (A) בלוח השנה שלכם; או בישיבה כללית, או במפגש אחד על אחד עם הכפיפים, למעקב אחר ההחלטות.
בזמן שנותר, השתמשו עבור (P): להתקשר ללקוחות, למכור או לבצע אחריות המניבה תוצאות בפועל. את (P) יש להאציל ככל האפשר.
כשתסיימו את הכל, התבוננו בלוח השנה שלכם. עדיין, שלושים אחוז מהלוח צריך להיות ריק. הקדישו את הזמן לדרישות בלתי צפויות. לעולם אל תמלאו את לוח השנה שלכם. זה לא מאפשר זמן לחשוב, או להיות זמין כשמישהו זקוק לכם במפתיע. זכרו: אתה מנהלים גרועים, אם המזכירה שלכם צריכה לומר למישהו שמתחנן לפגוש אתכם, שאתם זמינים רק בחודש הבא; או גרוע מזה, בעוד חודשיים או שלושה.
אני מניח, שבהקצאת הזמן, תגלו שפשוט אין מספיק שעות ביום, בשבוע או בשנה, כדי לתת לכל תפקיד ב- PAEI את הזמן שאתם רוצים להקדיש לו.
במצב כזה חזרו ללוח השרטוט. בדיוק כמו כשמתקצבים כסף, עליכם לעשות בחירות לאור אילוצים. אתם צריכים להחליט מה לחתוך. עליכם להחליט מה נמצא בקטגוריה של “צורך” מול הקטגורייה ל “נחמד ל...”.
בקשו ממזכירתכם, מדי רבעון, דו"ח על הזמן שתוקצב עבור כל תפקיד ב- PAEI וכמה זמן הוקדש, בפועל, לכל תפקיד. ברבעון הבא אתם יכול לנקוט בפעולה מתקנת, בדיוק כפי שאתם עושים בתקצוב כסף.
זה נורמלי שאתם עלולים להתקשות ביישום המלצות אלה. יתכן שאתם קרובים מדי לפעולה; ומתקשים לעשות בחירות. אם זה המקרה, בקשו ממישהו קרוב אליכם, מישהו שאתם מכבדים, לתמוך בכם בתקצוב זמנכם.
שימו לב להבדל בין השליטה על אופן הקצאת הזמן שלכם; לבין המצב הנוכחי, שבו הבעיות מכתיבות עבורכם את זמנכם?
מי צריך להיות אחראי? אתם על חייכם; או חייכם עליכם?
