[בתמונה: היטלר וצוותו הבכיר רכונים על המפות במפקדתו שבפרוסיה המזרחית. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 בספטמבר, 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו אחד משלושה מאמרים באתר, העוסקים בהדחקה. למאמרים האחרים:

• אלי בר און: תורת ההדחקה, אז והיום;
• עמר דנק: על ההדחקה.

*  *  *

בתחילת נובמבר 1942 הגיעו שתי ידיעות חמורות למטה המלחמה הגרמני העליון בפרוסיה המזרחית:

• הידיעה האחת דיברה על כך שכוח ימי עצום הפליג מגיברלטר ופניו מזרחה. שכוחות ימיים בריטיים בגיברלטר וצי עצום של ספינות משא ואניות מלחמה מן האוקיינוס האטלנטי חברו יחד והם שטים מזרחה אל תוך הים התיכון.

במפקדתו שבפרוסיה המזרחית, אדולף היטלר ניחש, פחות או יותר, נכון: בעלות הברית המערביות בדרך לערוך נחיתה רבתי עם ארבע או חמש דיוויזיות בטריפולי או בבנגאזי שבצפון אפריקה, כדי ללכוד את כוחותיו של פילדמרשל ארווין רומל ('שועל המדבר') - שהפסיד בקרב אל עלמיין וניהל נסיגה מושכלת לאחור תוך שמירה על כוחותיו - מן העורף...

• הידיעה השנייה הזהירה כי ריכוזי הכוחות הרוסיים בסמוך לנהר הדון אמורים לבצע תקיפת נגד בעורף המחנה השישי של הצבא הגרמני (הווארמאכט), הצר על סטלינגרד, להפוך את הגלגל ואת הכוחות הצרים עליה לנצורים.

למי משתי הידיעות הקדישו אדולף היטלר וצוותו הבכיר את תשומת ליבם באותם ימים הרי גורל? לאף אחד מהם (!).

ב- 7 בנובמבר הם סעדו את ליבם בארוחת צהרים; ויצאו בדרך למינכן, מקום שם היה צריך היטלר למחרת בערב, לשאת את נאומו השנתי בפני ותיקי המפלגה, שנאספו לחוג את יום השנה לפוטש של בית הבירה (הניסיון הלא בשל והכושל של המפלגה הנאצית בשנות העשרים של המאה הקודמת, לתפוס את השלטון הכוח).

כתב על כך העיתונאי ויליאם שיירר בספריו המפורסמים (שני כרכים): 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' (ראו תמונה משמאל):

[בתמונה: כריכת ספרו של ויליאם שיירר: 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' (שני כרכים), שראתה אור בגרסה עברית בהוצאת שוקן, ירושלים ותצל אביב, ב- 1976. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

"המטה העליון בפרוסיה המזרחית הושאר בידי קולונל אחד בשם פרייהאר טרויש פון בוטלאר-בראנדאפאלז. הגנרלים קייטל ויודל - ראשי הקצונה של או. ק.ו. - יצאו יחד עמו להשתתף בחגיגת בית הבירה...

יש משהו מוזר ומטורף במעשים כאלה מצד 'המפקד העליון' - אשר עד עתה, עמד בתוקף על כך, שינהל את המלחמה בחזיתות רחוקות, עד לרמה של דיוויזיה, רגימנט או אפילו גדוד, אלפי מילין משדות הקרב - היוצא בשליחות מדינית ברגע שהבית מתחיל לקרוס תחתיו..." (שיירר, 1976, ע' 762).

[בתמונה: מה כבר משנה התכנון כשהבית קורס תחתיך? עדיף להדחיק, לנסוע ולהיפגש עם חברים וותיקים וליהנות ליום יומיים מאווירה ביתית אוהבת... התמונה היא נחלת הכלל]

איך קורה מצב כזה?? אדולף היטלר כבר ביצע עד אז, מספר טעויות קרדינליות, שחרצו בעצם את גורל המלחמה. הוא הבין זאת היטב; וההבנה איימה על האגו שלו וייסרה את מחשבותיו. עברו הימים שבכוח אישיותו הוא הצליח לשנות את המציאות. עתה, ניטלה היזמה ממנו! הדרך הטובה ביותר בשבילו להמשיך ולתפקד, הייתה ההדחקה...

[למאמר: כשתהליכי קבלת ההחלטות נגררים לכאוס...', לחצו כאן]

הדחקה מהי? המשגה

הדחקה (Repression) היא מנגנון הגנה נפשי שעליו מצביעה הפסיכולוגיה כאחראי לסילוקם של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות מן המודע אל התת מודע בשל איומם על האני (האגו) (ויקיפדיה: הדחקה). ההדחקה פועלת לצדו של מנגנון הגנה פסיכולוגי נוסף, הנקרא "הכחשה", שבו עסקנו במאמר אחר.

זיגמונד פרויד הגדיר את ההדחקה כמנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם, לשיטתו הדחקה נעשית באופן חד-פעמי, אך אין ארוחות חינם: בהמשך ישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא-מודע (ויקיפדיה: הדחקה).

כך למשל, ניתן לראות את התמורה במראהו ובבריאותו של אדולף היטלר בתקופת הניצחונות הגדולים ואחר כך כשהתמשכה אל עבר הסוף המתקרב... שיירר מתאר אותו לקראת הסוף כך: "דמות כפופה, בעלת פנים חוורות ונפוחות, שפוף בכורסתו, ידיו רועדות, זרועו השמאלית מתעוותת בעוויתות עזות... אדם חולה... כשהיה מהלך, היה גורר רגל אחת מאחוריו" (שיירר, 1976, ע' 896).

הנה אחת מתמונותיו האחרונות של אדולף היטלר ביום הולדתו ה- 56 והאחרון. הוא נראה פה קשיש בהרבה מכפי גילו וסימני מחלתו ניכרו עליו היטב:

[למאמר: 'על ההכחשה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

[בתמונה: אחת מתמונותיו האחרונות של אדולף היטלר ביום הולדתו ה- 56 והאחרון. הוא נראה פה קשיש בהרבה מכפי גילו וסימני מחלתו ניכרו עליו היטב. התמונה היא נחלת הכלל]

מה בין הכחשה להדחקה ולהדחקת מחשבות?

בעוד ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון; ההדחקה (repression) היא סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע אל הלא-מודע בשל איומם על האני. זהו מנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם. אולם 'אין ארוחות חינם'; ומחיר ההדחקה כבד: הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש.

לצד ההדחקה, שהיא מנגנון הגנה לא-מודע ופחות "בוגר", קיימת גם הדחקת מחשבות (thought supression) שהיא מודעת ו"בוגרת", ובה האדם מנסה לסלק במכוון מחשבות מטרידות ממודעותו, כדי שיוכל לתפקד ביעילות ביומיום מבלי שמחשבות אלו יציקו לו.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), כשתהליכי קבלת ההחלטות נגררים לכאוס…, ייצור ידע, 1/1/20.
• עמר דנק (2019), על ההדחקה, ייצור ידע, 20/7/19.
• אלי בר און (2019), תורת ההדחקה, אז והיום, ייצור ידע, 8/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), על ההכחשה, ייצור ידע, 20/7/19.