[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי FoxyP לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

בלדד השוחי מצטרף לשיחה.

ראשית קובע בלדד, דרך שאלות לכאורה רטוריות, שהאל צודק תמיד ומשפטו משפט צדק:

א  וַיַּעַן, בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי; וַיֹּאמַר.

ב  עַד-אָן, תְּמַלֶּל-אֵלֶּה;    וְרוּחַ כַּבִּיר, אִמְרֵי-פִיךָ.

ג  הַאֵל, יְעַוֵּת מִשְׁפָּט;    וְאִם-שַׁדַּי, יְעַוֵּת-צֶדֶק.

כעת, כשהבסיס האמוני ברור, פונה בלדד לטפל באסונות שקרו לאיוב: לגבי ילדיו שמתו  -  זה עניין שלהם מול אלוהים. כנראה שפשעו פשעים שהצדיקו את מותם: ד  אִם-בָּנֶיךָ חָטְאוּ-לוֹ;    וַיְשַׁלְּחֵם, בְּיַד-פִּשְׁעָם.

ואילו לגבי סבלו הפיסי של איוב ואבדן הרכוש  -  נו טוב. מאחר ואתה עדיין חי, סימן שיש מצב שהסיפור לא נגמר. כל מה שנדרש ממך הוא להפסיק ליילל ולבטוח באל, ואז הסיפור עוד ישנה כיוון ותחזור להיות מאושר:

ה  אִם-אַתָּה, תְּשַׁחֵר אֶל-אֵל;    וְאֶל-שַׁדַּי, תִּתְחַנָּן.

ו  אִם-זַךְ וְיָשָׁר, אָתָּה:    כִּי-עַתָּה, יָעִיר עָלֶיךָ; וְשִׁלַּם, נְוַת צִדְקֶךָ.

ז  וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר;    וְאַחֲרִיתְךָ, יִשְׂגֶּה מְאֹד.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

ככה, בכמה פסוקים תמימים להפליא, מנסה בלדד השוחי לנחם את איוב.

בשום מקום לא כתוב שאיוב היה יהודי, אבל נראה שתורת בלדד השוחי מתאימה לאמונה היהודית. כל האסונות שקרו לנו, היה אומר בלדד, בצדק היו. ומאחר ועדיין יש כמה יהודים בעולם (שאריות פליטה למיניהם), אזי הסיפור לא גמור. אין לנסות ולבוא חשבון צדק, אלא להמשיך ולהאמין באלוהים שיבוא וישנה את גורלנו.

בלדד מוסיף, שהאדם בנקודת זמן מסוימת, לא יכול לשפוט את אלוהים או לנסות להבין את משפטו, משום שחייו של האדם הם קצרים וההיסטוריה הרבה יותר ארוכה: ט  כִּי-תְמוֹל אֲנַחְנוּ, וְלֹא נֵדָע:    כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי-אָרֶץ.

על זה היה עונה לו ביאליק, בשירו "על השחיטה":

[תמונתו של חיים נחמן ביאליק, משמאל למטה, היא נחלת הכלל]

"ואם יש צדק - יופע מיד!

אך אם אחרי הישמדי מתחת רקיע

הצדק יופיע -

ימוגר נא כיסאו לעד!

וברשע עולמים שמיים יימקו;

אף אתם לכו, זדים, בחמסכם זה

ובדימכם חייו והינקו.

"

בלדד רק שוכח, שאיוב משוכנע שהוא לא אשם בדבר ואין שום סיבה לעונשים שהוא קיבל.

בלדד מגייס לטיעוניו, מלים המופיעות רק בפרק הזה בכל התנ"ך:

יב  עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ, לֹא יִקָּטֵף;    וְלִפְנֵי כָל-חָצִיר יִיבָשׁ.

יד  אֲשֶׁר-יָקוֹט כִּסְלוֹ;    וּבֵית עַכָּבִישׁ, מִבְטַחוֹ.

[באיבו – בצעירותו, כשהוא עוד לא בשל; יקוט – נחתך או הפסיק]

בלדד מבקש מאיוב לא לחדול מאמונתו באל, באמצעות דימויים של תבואה שאין לקצור אותה באיבה;, וביטחון באל, שאין לחתוך אותו ולהישען על דברים חומריים.

בלדד מצטרף לאליפז בהציעם לאיוב להפסיק ולדרוש משפט צדק מאלוהים. אלוהים צודק.

ביאליק ואיוב לא שעו ל"ניחומים" האלה.

על השחיטה / חיים נחמן ביאליק

" שמיים, בקשו רחמים עלי!

אם יש בכם אל ולאל בכם נתיב -

ואני לא מצאתיו -

התפללו אתם עלי!

אני - ליבי מת ואין עוד תפילה בשפתי,

וכבר אזלת יד אף אין תקווה עוד -

עד מתי, עד אנה, עד מתי?

התליין! הא צואר - קום שחט!

ערפני ככלב, לך זרוע עם קרדום,

וכל הארץ לי גרדום -

ואנחנו - אנחנו המעט!

דמי מותר - הך קדקוד, ויזנק דם רצח,

דם יונק ושב על כותנתך -

ולא יימח לנצח, לנצח.

ואם יש צדק - יופע מייד!

אך אם אחרי הישמדי מתחת רקיע

הצדק יופיע -

ימוגר נא כיסאו לעד!

וברשע עולמים שמיים יימקו;

אף אתם לכו, זדים, בחמסכם זה

ובדימכם חייו והינקו.

וארור האומר: נקום!

נקמה כזאת, ניקמת דם ילד קטן

עוד לא ברא השטן -

וייקוב הדם את התהום!

וייקוב הדם עד תהומות מחשכים,

ואכל בחושך וחתר שם

כל מוסדות הארץ הנמקים.

"

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]