[בתמונה: מנהיג איראן חתאמי (משמאל): הוא יודע למה הוא בוכה. שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר...]
[גרסה מקוצרת של המאמר ראתה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
ייחודו של קסאם סולימני - שהחזיר נשמתו לבוראו בפגיעת טיל אמריקני בעיראק - נבע משיעור קומתו המיוחד כמצביא.
בתחומים מסוימים כמו בעבודת פועלים בפס הייצור, אין אדם שאין לו תחליף. בתחומים ייחודיים לעומת זאת - בעיקר במקום בו נדרשת השראה ויצירתיות - לאנשים בולטים אין באמת תחליף.
כמו במוזיקה ובאדריכלות, גם מצביאות כתופעה, מגלמת בהתגלותה כישרון ייחודי. כמו האדריכל ואף למעלה מזה, המצביא נדרש לכינון שיח והבנות בהקשר משתנה, עם מספר רב של גורמים, חלקם בעלי סמכות גבוהה משלו.
[להרחבת המושג 'יצירתיות', לחצו כאן]
במפגש למול הדרג המדיני, המצביא נדרש לכינון תנאי שיח ולמידה בסביבה רוויית מתחים; ובמקביל, להנחות ולהנהיג את דרגי הביצוע בכל הרמות. לכינונה של נקודת מפגש, ביצירת תנאים לבירור אסטרטגי כן ופתוח, אחראי הדרג המדיני, לא פחות מן הדרג הצבאי הבכיר. אולם סוגיות השיח ועומק תכניו - בזיהוי התפניות המתפתחות וצמתי ההחלטה - תלויים במידה רבה בדרג הצבאי. רק הוא נוגע מקרוב בחיכוך המבצעי.
בדיוק בכך הצטיין סולימאני, וזכה למעמדו המיוחד ולאמון המלא מצד המנהיג העליון חמנאי. גם מול מנהיגים פוליטיים אחרים הצטיין במיומנות בה יצר תנאי שיח אינטימיים, באמון הדדי וליבון משותף של הזדמנויות וסיכונים. כוח העמידה והתבונה הפוליטית הנדרשים ממצביא בתחום זה, מקיפים הרבה מעבר למסד מיומניות מקצועיות טכניות ותפעוליות הניתן לרכישה.
גנרל ז'וקוב כמשל
עד כמה מדובר באתגר סבוך ניתן ללמוד מסיפורו של גנרל גאורגי ז'וקוב בהתמודדותו הגורלית עם שליט רוסיה, יוזף סטאלין. בתום החודש הראשון למתקפה הגרמנית על רוסיה בסוף יולי 1941, הגיע הרמטכ"ל גיאורגי ז'וקוב לפגישה מכוננת עם סטאלין.
לנוכח קריסת ההגנה הרוסית בכל החזיתות, הציע ז'וקוב נסיגה מכל אוקראינה, לשם ריכוז מאמץ הגנתי בחזית מוסקבה. סטאלין שאל: "ומה עם קייב?" וז'וקוב ענה: "גם קייב תפונה". סטאלין זעם: "מה השטויות האלה?" וז'וקוב ענה באומץ (ובעצם הסתכן בחייו): "אם לדעתך ראש המטה הכללי מדבר שטויות, הרי שאין לי מה לעשות כאן. אבקש לשחררני מתפקידי זה ולהתיר לי לצאת לתפקיד אחר בחזית."
ז'וקוב אכן פוטר במעמד זה מתפקיד הרמטכ"ל, ונשלח לחזית, תחילה לתפקיד שולי, ותוך זמן קצר קיבל פיקוד על חזית לנינגרד, בה הצטיין. אולם, אותה פגישה גורלית שנראתה בתחילה ככישלון, הניבה שינוי דרמטי בהתנהלותו של סטאלין בהמשך המלחמה.
מעטים הגנרלים היודעים לנווט כהלכה בנבכי המתחים בין הדרגים. גם בתולדות צה"ל, ההצלחות מועטות למדי. מערכת הזיקות - שהתקיימה בין משה דיין כרמטכ"ל לבין דוד בן גוריון כראש ממשלה, בעומק האמון שהתפתח, היא מופת ייחודי.
בנוסף, סולימאני בלט גם בניסיונו המבצעי העשיר. את תהילתו הראשונה רכש כמפקד דיביזיה צעיר במשמרות המהפכה, במלחמת עיראק איראן. במלחמה העקובה מדם - שנמשכה שמונה שנים - חושלה ועוצבה תפיסת המלחמה האיראנית. בהתנסות ארוכת שנים זו, מתוך חסך המשאבים ומגבלת ההצטיידות בכלי לחימה מודרניים סטנדרטיים - כגון טנקים ומטוסי קרב - הונחו היסודות לבניית יכולות צבאיות חדשניות בהן: רקטות, מטעני נפץ מתקדמים, מליציות עממיות מקומיות.
סולמאני שצמח מתוך תודעת החסך שליוותה את הכוחות האיראניים, הוביל בשנים לאחר המלחמה את פריצת הדרך התפיסתית, בה עוצבו כוחות חתרניים להתארגנות בדפוס מבצעי חדשני, כדוגמת חיזבאללה בלבנון, המליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן. ייחודו של סולימאני מתבטא בהיבט זה ביצירתיות, שבה גיבש תפיסות לחימה חדשות, ארגן כוחות בדפוסים גמישים, תואמים לנסיבות המקומיות, והדריכם ללחימה בהגיון חדש. את המגמות שהוביל בעיראק, בסוריה, בלבנון, בתימן ואף ברצועת עזה, יוכלו חבריו להמשיך להוביל ולפתח. אולם הכישרון הייחודי שבו פעל בזיהוי הזדמנויות, ובמיצוי פוטנציאל חדש, יורגשו בחסרונם.
אין להתעלם גם מנאמנותו לחזון המהפכה האסלאמית, ומנאמנותו הדתית לדרך ההתנגדות, כדרך של אמונה. צירוף תכונות כזה הוא בהחלט ייחודי וחסרונו יורגש מאוד.
המודרנה מאמינה בארגון ובהכשרה המוסדית שכביכול מסוגלת לשכפל כשירויות. ברמה הטכנית זה נכון. ברמה האסטרטגית הכל ייחודי.
לסיכום
כמו שלדוגמה, הסתלקותו של ולדימיר פוטין מהנהגת רוסיה תחולל משבר גדול ברוסיה; כמו שהמוסד הישראלי מתקיים וממשיך להצליח גם אחרי מאיר דגן; ובכל זאת, למאיר דגן אין תחליף; גם סולמאני היה תופעה ייחודית בין הגנרלים שעיצבה המהפכה; כי כמו שהיא עיצבה אותו, הוא עיצב אותה בחזרה. התנהלותו בתחום זה אכן ביטאה סגולה ייחודית, שככל הנראה תבלוט בחסרונה במערכת הפיקוד האיראנית!
במקום בו המערכת והארגון הם הסיפור העיקרי, מנהיגים בעלי שיעור קומה צומחים לעתים; אבל נכחדים, באופן שיטתי ומוסדי.
התופעה - שארגון חזק וממוסד כל כך תלוי באדם אחד באדם יוצא דופן; או כפי שיגידו מאמינים, אדם שאלוהים עמו - היא מסתורין למודרנה; אבל, היא בהחלט קיימת. חלק גדול ממשבר המנהיגות במערב נובע מהכחשת התלות הזו!
[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]
אין ספק שקאסם סולימני כמו עימד מורניה היה מצביא מוכשר וסביר שהיורשים לא יהיו ברמה הזו.
אבל הארגון של משמרות המהפיכה היום מבוסס היטב הרבה בזכות קאסם סולימני ולכן עוצמתם תמשיך להיות גדולה.
בזירה הקרובה אלינו, ארגון החיזבאללה יהיה נשלט פחות ע"י משמרות המהפיכה וזה חיובי.