[התמונה היא חלק מכרזה סובייטית; והיא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 28 במרץ 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הכחשה (Denial) היא מנגנון הגנה פסיכולוגי, שרובנו עושים בו שימוש באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - הפנימית או החיצונית. ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון...

אחד המקרים הקלאסיים של הכחשה ביחסים הבינלאומיים היה העיוורון שבו לקתה ההנהגה הסובייטית ערב מבצע ברברוסה - פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב־22 ביוני 1941; תוך רמיסת ההסכמים לשלום ולשיתוף פעולה שחתמו שתי המעצמות, רק כשנתיים לפני כן, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

• בהסכם הראשון, שנחתם ב-19 באוגוסט 1939, התחייבה גרמניה למכור ציוד, מכונות ומוצרים לברית המועצות, תמורת אספקת מצרכי מזון וחומרי גלם.
• ב-23 באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של 10 שנים, לפיו הן התחייבו שלא לתקוף זו את זו, ולא לסייע לאחרים לעשות זאת. בנוסף לשני החלקים הגלויים, כלל ההסכם נספח סודי, שעסק בחלוקת תחומי ההשפעה של שתי המדינות במזרח אירופה.

[להרחבת המושג 'הכחשה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לחצו כאן]

[בתצלום מימין לשמאל: שר החוץ הסובייטי, מולוטוב, שליט ברה"מ סטאלין ופון ריבנטרופ, שר החוץ של גרמניה הנאצית]

שליט ברית המועצות יוזף סטלין היה זקוק להסכם כאוויר לנשימה, כיוון שהצבא האדום עבר במהלך השנתיים שלפני כן טיהורים קשים בקרב הקצונה הבכירה שלו, במטרה לסכל כל התנגדות אפשרית לשלטון, בין אם אמתית ובין אם מדומה. גנרלים רבים בצבא האדום חוסלו. אחרים עונו קשות ונשלחו למחנות עבודה.

האבדה הגדולה ביותר לרוסיה ערב המלחמה הייתה חיסולו של הרמטכ"ל הסובייטי, מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקי (Tukhachevsky; ראו תמונה משמאל) מגדולי המצביאים והתאורטיקנים הצבאיים. טוכאצ'בסקי הוצא להורג ב- 12 ביוני 1937 והוא בן 44 בלבד. רבים מהגנרלים ששרדו היו מלחכי פינכה שלא התאימו לפיקוד צבאי, בוודאי לא בעת מלחמת הישרדות.

[בתמונה משמאל: המרשל טוכצ'בסקי. שנתיים אחרי חיסולו, הוא והצבא האדום שיצר - ושנהרס בעקבות הטיהורים - היו חסרים לברית המועצות, כאוויר לנשימה... התמונה היא נחלת הכלל]

אם תרצו, זה הרקע לעיוורון הרוסי ערב 'מבצע ברברוסה'. סטלין וההנהגה הרוסית הכחישו כל אפשרות להתקפה גרמנית, פשוט כי לא יכלו לעמוד במחירים של התקפה כזו...

אנטומיה של הכחשה

לפני חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ואחריו התנהגה רוסיה באסרטיביות רבה ובערמומיות מוצלחת כלפי הגרמנים וסחטה מהם כל שיכולה הייתה. שיאה של גישה זו היה בביקורו של קומיסאר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב, בברלין. התגרנות שגילה כלפי מארחיו והאופן שבו פרשו את ההסכם הצליחו להוציא את אדולף היטלר משלוותו...

אבל, ככל שהתקרב מועד ההתקפה הגרמנית - והשמועות שהלכו והתגברו אודותיה - השתנתה התנהגות הקרמלין מהקצה לקצה. על אף כל ההוכחות לכוונותיו של היטלר: חיזוק הכוחות הגרמניים בפולין המזרחית; נוכחותם של מליון חיילים נאצים בבלקנים; כיבוש יגוסלביה ויוון על ידי הווארמאכט, השתלטותו על רומניה בולגריה והונגריה...

העיתונאי ויליאם שיירר - בספריו המפורסמים (שני כרכים): 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' (ראו תמונה משמאל) - כתב על כך באופן הזה:

"יש... משהו בלתי ממשי - כמעט לא יאמן, מגוחך לגמרי - בחילופי הדברים הדיפלומטיים בין מוסקבה וברלין בשבועות אביב אלה (של שנת 1940) (עליהם נמסר בהרחבה בתעודות הנאציות שנתפסו), בהם ניסו הגרמנים בצורה מסורבלת להוליך שולל את הקרמלין עד הרגע האחרון, והמנהיגים הסובייטיים, כמדומה, לא היו מסוגלים לתפוס את המציאות במלואה, ולפעול בעוד מועד..." (שיירר, 1976, ע' 694).

[בתמונה: כריכת ספרו של ויליאם שיירר: 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' (שני כרכים), שראתה אור בגרסה עברית בהוצאת שוקן, ירושלים ותצל אביב, ב- 1976. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

"אף על פי שפעמים מספר מחו (הסובייטים) על כניסת צבא גרמני לתוך רומניה ובולגריה, ואחרי כן על ההתקפה על יוגוסלביה ויוון, כהפרת החוזה הנאצי סובייטי וכאיום ל'אינטרסי הביטחון' הרוסיים, יצאו הסובייטים ממש מכליהם כדי לפייס את ברלין עם התקרב מועד ההתקפה הגרמנית. סטאלין אישית עמד בראש מסע פיוסים זה" (שיירר, 1976, ע' 694).

סצנה מעניינת נמצאת בדיווחיו של השגריר הגרמני במוסקבה, הפרידריך-ורנר גראף פון דר שולנבורג (ראו תמונה למטה משמאל) על מפגש עם סטלין באירוע הפרידה משר החוץ היפני:

"... סטלין שאל עלי בפומבי והניח ידו על כתפי: 'עלינו להישאר ידידים; ועליך לעשות הכל עכשיו למטרה הזו'. אחר כך פנה סטלין לעוזר הנספח הצבאי הגרמני, קולונל קראבס, וידא תחילה שהוא גרמני, ואחר כך אמר לו: 'אנחנו נישאר ידידיכם - במצוקה ובצרה!".

[בתמונה משמאל: הרוזן פון דר שולנבורג - "סטלין הניח ידו על כתפי...". התמונה היא נחלת הכלל]

מיופה הכוח הגרמני במוסקבה, טיפאלסקריך, הבריק לברלין כי הקרמלין קיבל 'בלי תנאים' אחרי חודשים של מאבק, את ההצעות הגרמניות להסדר הגבול בין שתי הארצות. 'הנכונות לעשות את רצוננו מצד הממשלה הסובייטית', כתב, נראה מופלא מאוד"...

על כך הוסיף ויליאם שיירר: "לאור מה שהתבשל בברלין, אין ספק שהיה מופלא..." (שיירר, 1976, עמ' 695-694).

היחס הזה התבטא גם באספקת חומרי גלם לגרמניה. "ב- 5 באפריל 1941 הודיע שנורא - שהיה אחראי לניהול המשא ומתן המסחרי במוסקבה - לאדוניו הנאצים בשמחה, כי לאחר ההאטה של המשלוחים הרוסיים בינואר ובפברואר 1941, מחמת 'הצטננות היחסים המדיניים', עלו המשלוחים בצעדי ענק בחודש מרץ...". יתרה מכך, הרוסים אף העמידו כמה רכבות משא מיוחדות כדי שאפשר יהיה להעביר את הגומי הגולמי הדרוש מאוד לגרמניה, במסילת הברזל הסיבירית. זאת, למרות ש"משלוחי המכונות הגרמניים לרוסיה מפגרים, אך דומה כי... לרוסים לא אכפת" (שיירר, 1976, ע' 696).

הסובייטים היו מודעים לסימנים המעידים לכוונותיהם של הגרמנים ואף מחו עליהם. כך למשל, ב- 22 באפרים 1941 מחתה הממשלה הסובייטית רשמית על שמונים מקרים של הפרות גבול מצד הלופטוואפא. אבל אפילו במחאתם, נקטו הרוסים נעימה של שלום; וחיילי הגבול נצטוו שלא לירות במטוסים הגרמניים הטסים בשטח סובייטי... (שיירר, 1976, ע' 696).

בראשית מאי 1941, עשה סטלין צעדי פיוס נוספים כדי לגרום קורת רוח להיטלר, וגרש ממוסקבה את הנציגים הדיפלומטיים של בלגיה, נורבגיה, יוון ואפילו יגוסלביה, וסגר את צירויותיהן.

הוא הכיר אפילו בממשלתו הפרו נאצית של רשיד עלי בעיראק, וריסן את העיתונות הסובייטית ריסון חמור.

ב- 6 במאי נטל סטלין לידיו אישית את "מועצת הקומיסארים העממיים" על רקע חוסר שביעות רצונו מהרעת היחסים הגרמניים סובייטיים (שיירר, 1976, עמ' 697-696).

[בתמונה משמאל: רשיד עאלי אל-כילאני והמופתי אמין אל-חוסייני מציינים בברלין את יום השנה למרידת רשיד עאלי, בנוכחות קצינים נאצים. עד לשם הגיעו המאמצים הסובייטים לפייס את הגרמנים... התמונה היא נחלת הכלל]

'מבצע ברברוסה' היה סוד שכולם ידעו, ורק הרוסים סרבו לראותו...

בינתיים החלה העיתונות בעולם כולו להתריע על ריכוזי הצבא הגרמני לאורך הגבולות הסובייטיים. הנשיא האנריקני, רוזבלט החליט לשתף את סטלין במידעים שקיבל בנושא זה; וגם ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל עשה כן, אחרי ששגרירו במוסקבה, סר סטאפורד קריפס (ראו תמונה משמאל), דיווח - על בסיס הידיעות - על יום הפלישה הצפוי.

[בתמונה משמאל: השגריר הבריטי במוסקבה, סר סטאפורד קריפס. הוא ידע לדווח לאדוניו בלונדון את המועד המדוייק של פלישת גרמניה לברית המועצות... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Yousuf Karsh. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

בתגובה, שבוע לפני הפלישה, הזמין שר החוץ הסובייטי מולוטוב את השגריר הגרמני שולאנבורג ומסר לו נוסח הודעה רשמית שבה מכנה הממשלה הסובייטית את הידיעות הללו "שטות גמורה... תכסיס תעמולה מסורבל של הכוחות הערוכים נגד ברית המועצות וגרמניה" (שיירר, 1976, עמ' 699-698).

בערב ה- 21 ביוני 1941, תשע שעות לפני תחילת התקיפה, הוזמן השגריר שולאנבורג לשר החוץ מולוטוב, ואמר לו כי "יש כמה סמנים שהממשלה הגרמנית אינה מרוצה מן הממשלה הסובייטית. פשטו אפילו שמועות כי קרבה מלחמה בין גרמניה לברית המועצות... הממשלה הסובייטית אינה יכולה להבין את הסיבות לאי שביעות רצונה של גרמניה... ותעריך מאוד אם הגרמנים ישיבו על כך.

המענה הגרמני ניתן בהכרזת המלחמה של גרמניה, מספר שעות לאחר מכן...

למרות כל האזהרות הרשמיות ואותות האזהרה בשטח, הצבא הסובייטי הופתע לחלוטין - מהבחינות הטקטית והאסטרטגית, לכל אורך החזית; ורק טעויות גרמניות חוזרות במהלך המבצע מנעו את קריסת ברית המועצות...

[בתמונה: חיילי הווארמאכט חוצים - בהפתעה מושלמת - את הגבול לתוככי ברית המועצות. התמונה היא נחלת הכלל]

זה מחירה של הכחשה!

בתמונה למטה: זה הרגע שבו הימרת על כל הקופה ונכשלת... ההפתעה - ומשמעויותיה - ניכרים בתמונתו של סטלין, שעולמו חרב עליו ברגע הפלישה הגרמנית לארצו במבצע ברברוסה, ב- 22 ביוי 1941. בתמונה: סטלין מתבשר על הנפילה הקרובה של קייב באוגוסט 1941... הקרב על קייב החל ב- 8 באוגוסט ‏1941‏; והסתיים ב- 26 בספטמבר.

והלקח: אסור למנהיג לעולם לבחור באלטרנטיבה שאם תיכשל, לא יוכל לשאת את מחירה!

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), על ההכחשה, ייצור ידע, 20/7/19.
• אבי הראל (2019), הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והשפעתו על המדיניות הרוסית בימינו, ייצור ידע, 10/12/15.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.