[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי yiwunzhang לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

אחרי הדיאלוגים עם אליפז התימני, בילדד השוחי ומונולוג עם אלוהים, פותח את פיו הרע (החבר) השלישי של איוב, צופר הנעמתי (שנעים הוא לא).

הרעים באו לנחם את איוב, אולם נראה שהנחמה אינה אלא תוכחה מתמשכת, וצופר אינו שונה מקודמיו. הוא אפילו חריף מהם:

אלוהים לא יענה לך על כל דבריך הרבים, ובכלל אין מצב שאתה, איש עם שפתים, צודק: א  וַיַּעַן, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי; וַיֹּאמַר; ב  הֲרֹב דְּבָרִים, לֹא יֵעָנֶה;    וְאִם-אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק.

 דבריך אינם אלא בדיה (שקר, המצאות) ולמעשה אתה בדבריך הופך לנלעג: ג  בַּדֶּיךָ, מְתִים יַחֲרִישׁוּ; וַתִּלְעַג, וְאֵין מַכְלִם.

 אתה אומר - סונט "הנעמתי" באיוב, שאתה צודק, אבל בעצם מי אתה שבכלל תעז לפתוח פה על אלוהים, שהוא תמיד חכם ותמיד צודק:

ד  וַתֹּאמֶר, זַךְ לִקְחִי;    וּבַר, הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ.

ה  וְאוּלָם--מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר;    וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ.

ו  וְיַגֶּד-לְךָ, תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה -- כִּי-כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה:

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tumisu לאתר Pixabay]

וכך ממשיך צופר ומכה את מילותיו באיוב. הוא מגדיל ואומר לאיוב שהוא אדם חלול, חסר דעת שמדבר כאילו יש בו איזו חכמה יתירה: יב  וְאִישׁ נָבוּב, יִלָּבֵב; וְעַיִר פֶּרֶא, אָדָם יִוָּלֵד.

 הוא מאשים את איוב בכך שבוודאי עשה חטאים ועליו להרחיק אותם מביתו:

יד  אִם-אָוֶן בְּיָדְךָ, הַרְחִיקֵהוּ;    וְאַל-תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה:

ולבסוף אומר לו כי כל מה שנדרש הוא שישתוק ויבטח באלוהים הצודק תמיד:

יג  אִם-אַתָּה, הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ;    וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפּיֶךָ. טו  כִּי-אָז, תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם;    וְהָיִיתָ מֻצָק, וְלֹא תִירָא.

ואז לא רק שיהייה לך טוב, אלא אנשים רבים יבואו לכבד אותך והרשעים יקנאו בך:

יט  וְרָבַצְתָּ, וְאֵין מַחֲרִיד;    וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים. כ  וְעֵינֵי רְשָׁעִים, תִּכְלֶינָה:    וּמָנוֹס, אָבַד מִנְּהֶם; וְתִקְוָתָם, מַפַּח-נָפֶשׁ.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

עד כאן נאום צופר הנעמתי. במקרה הזה, יש לנו כאן הזדמנות פז לראות עד כמה עלובים, חסרי טעם ושקריים הם דבריהם של אנשים הבאים לדבר בשם אלוהים והצדק האלוהי. הרי אנחנו יודעים, שכל מה שקרה לאיוב, כלל לא קשור אליו; ובוודאי שאין מדובר ב"חטאיו שלו".

אלוהים עצמו מעיד שאיוב הוא איש ישר ותמים, וכל מה שקורה לו הוא עניין שקשור ליחסים ול'ניסיונות מעבדה' של אלוהים עם השטן. והנה באים רעיו של איוב, והקשה מכולם צופר הנעמתי, ומדברים אל איוב כאילו הם יודעים משהו על דרכיו וכוונותיו של אלהים.

גם היום, במאה ה-21, מלאה הארץ אנשים הטוענים שהם יודעים מהו הצדק האלוהי. הם יודעים איזה קמע צריך לקחת כדי להביא מזור למכאובים. הם יודעים איך לתקן את המזוזה כדי להסיר "קללה" מהבית, הם יודעים למה קרתה שריפה או אסון טבע אחר וכו' וכו'.

הארץ מלאה "יודעי אלוהים", שכל בוקר מזכירים לנו שאלוהים נתן לנו את הארץ במתנה, ולכן חובה עלינו ליישב בה כל חלקה, גם אם גרים שם בני עם אחר. הם יודעים.

ואני אומר – הם, מגוחכים בדיוק כמו צופר הנעמתי, שאין לו מושג על מה הוא מדבר. אין אף אדם בעולם - לבד ממשה רבנו, שגם לו אלוהים סירב לגלות משהו מצפונות חכמתו - שיודע משהו מחכמת אלוהים. לא היה כזה, אין כזה ולא יהיה כזה. כל אלה הם נביאי שקר המגיעים אלינו בצורות שונות ומשונות ובזמנים שונים.

צופר בא לנחם אבל, וגילה חוסר דרך ארץ ברמה הבסיסית ביותר. ועל זה נאמר – דרך ארץ קדמה לתורה (ראו כרזה בתחילת המאמר).

הפרק הזה הוא בעצם סטירה מושחזת על רעיו האטומים של איוב ועל "יודעי אלוהים" כולם.

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]