[בתמונה: מריאן קיך (MARIAN KEECH), הבטיחה למאמינים, שהם יאספו ע"י צלחת מעופפת שתיקח אותם למקום בטוח... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי', לחצו כאן]
המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...
זהו מאמר רביעי בסדרה של חמישה מאמרים. הנה האחרים:
- עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי א’: לא מודים בטעויות…
- עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי ב' – נקמה ומעגל הסלמה;
- עמר דנק: ההידרדרות לשחיתות וה’דיסוננס הקוגניטיבי’;
- עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי – כת טראמפ.
* * *
באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, עקבו, פסיכולוג חברתי צעיר בשם ליאון פסטינגר ושני עוזרים, אחרי קבוצה של אנשים שהאמינו שהעולם יסתיים ב-21 בדצמבר 1954. הם התעניינו מה יקרה כאשר לקבוצה כאשר הנבואה תיכשל (בתקווה).
מנהיגת הכת, אותה הם כינו במחקר מריאן קיך (MARIAN KEECH), הבטיחה למאמינים, שהם יאספו ע"י צלחת מעופפת שתיקח אותם למקום בטוח, בחצות של ה-20 בדצמבר. רבים מהמאמינים עזבו את עבודתם, מכרו את ביתם ושחררו את החסכונות שלהם בציפייה לסוף. מי צריך את הכסף בחלל החיצון?
חלק אחר היה מרוסן יותר והתכנסו בציפיה לסוף בביתם. בעלה של מריאן קיך, שלא היה מאמין, הלך לישון במיטתו מוקדם וישן היטב כל הלילה, בזמן שהמאמינים התכנסו בסלון ונשאו תפילות.
פסטינגר (ראו תמונה משמאל) עשה את התחזית שלו – מאמינים שלא עשו התחייבות עמוקה לנבואה ולכת, לא התפטרו מעבודתם והתכנסו בביתם בחשש מהסוף המר, יאבדו אמונה בגברת קיך. אבל אלו שעשו את ההתחייבות העמוקה לנבואה ולכת, יגדילו את האמונה שלהם, ויעשו הכל כדי לגרום לאנשים נוספים להצטרף לכת.
[למקור תמונתו של לאון פסטינגר משמאל, לחצו כאן]בחצות לא היה כל סימן לסופו של העולם, ובקבוצה החלה תחושה של עצבנות. ב-2:00 הם החלו להיות מודאגים. ב-4:45 למריאן קיך היה חזון חדש: העולם ניצל בזכות האמונה החזקה של הקבוצה:
"וגדול הוא דבר האלוהים; ועל ידי דברו ניצלתם - כי מסף המוות נושעתם; ובשום זמן - מאז הבריאה - לא שוחרר כוח כזה אל האדמה, כוח של טוב ואור, שכעת מציף את החדר הזה...""And mighty is the word of GOD, and by his word have ye been saved – for from the mouth of death have ye been delivered and at no time has there been such a force loosed upon the EARTH. Not since the beginning of time upon this Earth has there been such a force of Good and light as now floods this room"
מצב הרוח של הקבוצה השתנה מייאוש לאופוריה. רבים מתוך הקבוצה החלו לקרוא לעיתונאים לכתוב על הנס שהתרחש.
המנגנון שמניע את יכולת ההצדקה העצמית, נובע מהצורך להצדיק פעולות או החלטות לא נוחות או לא טובות שלנו, שגורמות לתחושה לא נוחה, הוגדר ע"י פסטינגר "דיסוננס קוגניטיבי. הוא "מגיע" כאשר יש סתירה בין שני רעיונות, דיעות, גישות, אמונות בהם אנחנו מחזיקים, כמו: עישון הוא מטופש בגלל שהוא יכול להרוג ומזיק; אני מעשן 2 קופסאות ליום. הדיסוננס מייצר תחושת חוסר נוחות. הדרך הנוחה ביותר לעשות זאת היא להפסיק לעשן. אבל אם לא מצליחים לעשות זאת, נאלצים להסדיר את חוסר הנוחות שנוצר. "עישון הוא לא כל כך נורא בעצם"; "הסיכון בעישון אינו מצדיק את הנזקים שיהיו כתוצאה מעלייה במשקל".
הסיפור של נתניהו זהה לחלוטין:
- בתחילה זה היה "לא היה כלום כי אין כלום".
- אחר כך, כשהתברר שהיה, זה הפך ל"מותר לקבל מתנות מחברים".
- זה נמשך עם "המלצות זה שום דבר, רובן לא מתקבלות", ו- "מה שחשוב זאת החלטת היועמ"ש".
- אז, זה הפך ל-"החלטת היועמ"ש לא חשובה, התיקים יקרסו בשימוע", במקביל ל-"למה היועמ"ש מודיע על החלטתו לפני הבחירות, זאת התערבות פוליטית".
- אחרי החלטת היועמ"ש: "היועמ"ש נאלץ להגיש כתב אישום כי לא עמד בלחץ", "תפירת תיקים", "למה היועמ"ש הודיע עכשיו על החלטתו, מי מחליט כל כך מהר". אפשר להמשיך עוד ועוד.
הסיפור של החסינות דומה, אחרי שאמר במפורש שאין בכוונתו לקדם מהלך חסינות, הוא אמר שזה לא בדיוק מה שהוא אמר, ואם אמר "אז חסינות אינה מונעת העמדה לדין רק דוחה אותה" (אז מה אם חלק מהבקשה שהגיש היא לחסינות מהותית שהיא אינה זמנית). הדחייה כמובן היא עד סיום הכהונה, מתי יהיה סיום הכהונה? את זה נבשל בפעם הבאה, למה להאכיל את הכת בבת אחת.
זה לא חשוב כמה שקרים ייצברו, מה שחשוב שהם ייצברו אחד אחרי השני. אחרי שאוכלים את הראשון, זה מגדיל את הסיכוי לאכול את השני, השלישי וכן הלאה, כי המחויבות כבר גדלה. בדיוק כמו עם הכת של מריאן קיך. ככל שהיא תגדל, האמונה רק תתעצם עוד יותר.
