[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הסיפור על התגלותו של האל המקראי בסנה ושליחותו של משה לגאול את ישראל בפרשת שמות, מורכבת ככול הנראה ממסורות שונות, שאוגדו יחדיו לכדי סיפור אחד.

ההתגלות בסנה בהר חורב, הינה שונה מכל המראות בהן התגלה האל לנביאיו. לצד היותו מראה נשגב, יש במראה זה גם אלמנטים טבעיים ופשוטים, ומשה בניגוד לרועי צאן אחרים שאולי הזדמנו לאזור, מבחין בסנה והוא סר לראותו.

ברור שסקרנות זו הניעה את התהליך של גאולת ישראל ממצרים, כי בעקבות סקרנותו משה ניגש לברר את פשר הדבר, ושם הוא מקבל עליו, לאחר ויכוח קשה, את השליחות האלוהית להוצאת בני ישראל ממצרים, בעזרתו של אהרן אחיו.

האם הסקרנות הרבה שמשה מגלה, בניגוד לרועי צאן אחרים הינה טבועה בנפשו? יתכן, אולם נדמה כי השהות שלו תחת קורת הגג של יתרו כהן מדיין חידדה אצלו את חושיו הרוחניים ואת הסקרנות הרבה לכל דבר שונה או חריג. העובדה, שלאחר בריחתו  מפני פרעה מלך מצרים, והגעתו למדיין, הוא ממשיך להיות עירני לאחר ולחלש, והוא מושיע את בנות כהן מדיין שרועי הצאן גירשום מהבאר עת רצו להשקות את צאנם. רגישות חברתית, אינה בהכרח רגישות רוחנית. לכן, יש בסיס להשערה כי רגישותו הרוחנית התחדדה דווקא בביתו של יתרו, שעסק בדברים רוחניים מתוקף היותו כהן מדיין.

נחזור להתגלות בסנה. משה כאמור רועה את צאן חותנו והוא מגיע עד הר האלוהים בחורב: "וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה"[1]. משה נחשף להתגלות האלוהית דווקא במקום גבוה בהר חורב ולא בכדי. הרים או מקומות גבוהים נוטלים חלק מרכזי בסימבוליקה הגאוגרפית של מסורות שונות[2]. למשל בתרבויות המזרח, בהינדואיזם וגם בבודהיזם הר מרו[3] נחשב למרכז העולם. על פי האמונה הסינית, מקום גבוה כהר הינו  מקום שכינת האל. גם אצלנו הר חורב/סיני הוא ביתו של האל, ומקום השראת שכינתו, בדומה לתפיסת השינטו היפנית אודות הר פוג'י[4] (ראו תמונה למטה).

[בתמונה: הר פוג'י. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Kanenori לאתר Pixabay]

יתרה מזאת, ההתגלות למייסדי שלוש הדתות המונותיאיסטיות, משה ישו ומוחמד התקיימו על הרים:

• משה כאמור חווה את ההתגלות הראשונה שלו בהר חורב, בדמותו של הסנה הבוער. לאחר מכן הוא יוריד את עשרת הדברות ממנו אל בני ישראל.
• בנצרות, ההשתנות[5] של ישו התרחשה על הר גבוה כדלקמן:" וּמִקֵּץ שֵׁשֶׁת יָמִים לָקַח לוֹ יֵשׁוּעַ אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־יוֹחָנָן אָחִיו וַיַּעֲלֵם בָּדָד עַל־הַר גָּבוֹהַּ׃ וַיִּשְׁתַּנֶּה לְעֵינֵיהֶם וַיַּזְהִירוּ פָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ וּבְגָדָיו כָּאוֹר הִלְבִּינוּ׃ וְהִנֵּה נִרְאוּ אֲלֵיהֶם משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ וְהֵם מִדַּבְּרִים אִתּוֹ"[6]. ההר הגבוה שמוזכר כאן אינו מזוהה, אולם החל מהמאה החמישית המסורת הנוצרית זיהתה אותו עם הר תבור.
• באסלאם, הנביא מוחמד קיבל את ספר הקוראן מאת המלאך גבריאל בעת ששהה ביחידות במערה על הר חירא הסמוך למכה.

על פי שלוש הדוגמאות הללו, בשלוש ההתגלויות האמורות, של משה, ישו ומוחמד קיימים מרכיבים דומים:

• משה ראה את מלאך ה' בתוך הסנה הבוער: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל"[7].
• פטרוס, יעקב אחי ישו ויוחנן, ראו את דמותו של ישו משתנה לנגד עיניהם, ואת דמויותיהם של משה ואליהו המשוחחים עם ישו.
• מוחמד פגש במלאך גבריאל שהוריד לו מהשמיים את הספר המקודש (הקוראן). כלל החוויות הללו מתוארות בליווי של אש או אור גדול.

אצל משה, הסנה בוער באש, ואיננו אוכל, בברית החדשה ישו משתנה לדמות זוהרת ומאירה, ואצל מוחמד האור שירד יחד עם גבריאל המלאך במקום ההתגלות, הפך את  שם המקום להר האור (ג'בל אל נור, جبل النور):

[בתמונה: ג'בל אל נור. המקור: ויקיפדיה]

רכיב דומה נוסף אלה הציוויים שנשמעים במהלך אותן התגלויות. אצל משה נאמר הציווי הבא:" וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"[8], ובהמשך מורה לו האל המקראי להוציא את בני ישראל ממצרים.  בנצרות, תלמידיו של ישו שומעים את האל האומר כי ישו הוא שליחו:" עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה עֲנַן־אוֹר הֵצַל עֲלֵיהֶם וְהִנֵּה קוֹל מִתּוֹךְ הֶעָנָן אֹמֵר זֶה־בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר רָצִיתִי בוֹ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן"[9],  ואילו מוחמד מצווה על פי דבריו של המלאך גבריאל לקרוא את הקוראן. רכיב דמיון נוסף, קיים רק בין משה ומוחמד, שהתגלות אליהם באה לאחר התבודדות ארוכה באיזור ההר.

מדוע כל ההתגלויות הללו ממוקמות באיזור גבוה? היש לכך משמעות או הסבר?. בפשטות ניתן להסביר שמקום גבוה הינו אילוסטרציה לדבר נשגב וסמוי, שלא כל אחד יכול להגיע אליו.

אבל יתכן שיש לכך גם הסבר סמי מדעי. בגבהים ידוע ששורר חוסר בחמצן. חוסר זה יכול לפגוע במנגנון של הגוף שבו הוא יכול למקם את האדם או ליתר דיוק את האני שלו. פגיעה במנגנון זה יכולה להביא לתחושות של נוכחות של ישויות נוספות, ובמקביל להרגיש תחושת ריחוף ופחד[10]. לשון אחר, שהייה ממושכת בגובה גורמת לאיבוד עכבות במוח. חוסר שכזה יכול להוביל למצבים של חוויה אקסטטית, שהיא מעבר לחושים הרגילים. לחלופין, השהייה בגובה יכולה לגרום לשחרור מוגבר של אנדורפינים, שיכולה להוביל ל"שמיעת" קולות או לפחד ולתופעות רגשיות נוספות. למרות שההתגלויות עליהם דברנו התרחשו בגובה נמוך יחסית, הרי הצירוף של שהייה ממושכת ומבודדת עם גובה שכזה, יכולה לגרום לאותן תופעות אותן הזכרנו קודם לכן.

[בתמונה: בגבהים ידוע ששורר חוסר בחמצן. חוסר זה יכול לפגוע במנגנון של הגוף שבו הוא יכול למקם את האדם או ליתר דיוק את האני שלו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

אחרית דבר

ההתגלות למשה בסנה הבוער, בהר חורב, יש לה מקבילות מעניינות, בעיקר לרכיב הגובה בה משה חווה את התגלותו של האל. ברור לנו כי לולא היה משה סר לראות את המחזה של הסנה כל השליחות שלו הייתה לא מתקיימת במתכונה הנוכחית. משה מוכיח רגישות רוחנית יוצאת דופן, היות שרועי צאן אחרים שלבטח הסתובבו במקום לא שמו לב לתופעה זו.

יתכן שרגישותו זו של משה התחדדה בביתו של יתרו, עת שהה שם משה, ובעקבות היותו מתבודד באזור המדברי בו הסתובב עם צאן חותנו. המקבילות של המקורות הנוצריים והמוסלמים, דומים הן ברכיב הגובה, והן ברכיב של האור והציווי שמלווה אותן. יתכן שהתבודדות ממושכת עם גובה יוצרת מצב מוחי שונה, המוכן לקבלת התגלות אקסטטית שברגיל איננה יכולה להופיע. לכן אין זה מפתיע כי מרבית ההתגלויות האקסטטיות התרחשו במקומות גבוהים, ולאחר שאותו אדם עסק בעניינים רוחניים בהתבודדות מזהירה.

[לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] שמות, פרק ג', פסוק א'.

[2] מדוע אלוהים מגלה על הרים, שחר ארזי; משה אידל, הארץ, 25.8.2005.

[3] הר מרו הוא שמו של הר מיתי המצוי מעבר להימלאיה. אנשי צפון הודו בימי קדם דימו לעצמם, בהשראת הרי ההימלאיה אדירי הממדים, כי מעבר להם מצוי אף הר עצום יותר. הם כינוהו בשם מרו. ההינדים עשו את ההר למקום משכנם של האלים. לפי אמונתם הר זה מצוי במרכזו של היקום, בנקודה שבה מתלכדים הציר האופקי והציר האנכי.

[4] ראה – אבי הראל, דת השינטו – אמונה ועקרונות ייסוד, ייצור ידע, יוני 2019.

[5] ההִשתָנוּת (= Μεταμόρφωσις - מֵטַאמורְפוסִיס) הייתה, על פי הנצרות, אירוע מכונן בחייו של ישו שבמהלכו השתנה ישו על פסגתו של הר. על פי המסורת הנוצרית, ההשתנות הציבה את ישו במעמד שווה למשה ולאליהו שעמם הוא נראה מדבר, ואישרה שוב את מעמדו כבן האלוהים, כפי שאושר בבת קול שנשמעה במהלך האירוע. שלוש הבשורות הסינופטיות אינן מזהות את ההר עליו התרחש האירוע בשמו, והוא זוהה לראשונה כהר תבור במאה ה-5.

[6] הבשורה על פי מתי, פרק י"ז, פסוקים: 1- 3.

[7] שמות, פרק ג', פסוק ב'.

[8] שם, פסוק ה'.

[9] הבשורה על פי מתי, פרק י"ז, פסוק 5.

[10] ראה הערה 2.