תקציר: טבח ה- 7 באוקטובר 2023 ב'עוטף ישראל', לימד אותנו עד כמה חסר היגיון היה הוויתור על תפיסת ההגנה המרחבית. קיומם של כוחות קומנדו של האויב, בהיקף מערכתי - המיועדים לכיבוש יישובים ומתקני צה"ל בקדמת הגבול - מבליט את החסך בכוחות מקומיים זמינים בכוננות מתמדת, להגנת יישובי הספר כנגד התקפת פתע, שהפכה בין לילה לדרך פעולה אפשרית וסבירה…

[גרסה קודמת של המאמר ראתה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 באוקטובר 2023

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

זהו מאמר שני אודות הצורך הישראלי בהגנה מרחבית. למאמרים קודמים לחצו:

• גרשון הכהן: מלחמת אוקטובר 2023.
• גרשון הכהן: ההגנה המרחבית בסְפַ‏ר – חיונית כתמיד.

*  *  *

אחרי 'טבח שמחת תורה' ב- 7 באוקטובר 2023, כתב אמנון לורד בישראל היום כך (לורד, 2023):

"קיימת היום, למרבה הזוועה, תמונה ברורה: יישובים בדרום שהיה להם נשק ושנדרכו בזמן, הגנו על עצמם וניצלו. יישובים שלא נערכו ושלא היה ברשותם נשק - חזרו לאוקראינה של 1919. במושב עין הבשור בדרום הרצועה פיקוד העורף לקח את הנשק מהחברים כשבוע או עשרה ימים לפני ההתקפה. מאחר שמדובר במילואימניקים מיחידות מובחרות, היו להם אקדחים פרטיים.

המושבניקים המדהימים האלה הדפו בירי אקדחים התנפלות של מחבלים על המשק. בניר עם - סיפור מופלא על ענבל ליברמן הרבש"צית, שלא הסתפקה בהנחיה "להכין" את כיתת הכוננות. להם השאירו את הנשק, והיא ערכה את החברים החמושים בחוליות של מארבים מסביב לגדר. ענבל וחבריה חיסלו מעמדותיהם כ־25 מחבלים. וכך בעלומים ובקיבוץ ארז ובעוד מקומות.

חטא ביטול ההגנה המרחבית ואיסוף כלי הנשק!

כבר לפני עשר שנים או יותר החליטו בצה"ל לבטל את ההגנה המרחבית ע"י האזרחים ולאסוף את כלי הנשק הארוכים מהיישובים, בכלל ברוב חלקי הארץ. נטען כי אין בזה צורך כבר, משום שבפועל אנחנו מדינת כל אזרחיה וכולנו אזרחים אחים וערביי ישראל אינם אויב. 

"לולא כיתת הכוננות, היה אסון כבד", אמרה לי אישה חשובה מקיבוץ עלומים. מחבלים חדרו לקיבוץ (הדתי) והוציאו את הפועלים הזרים התאילנדים. הם טבחו 16 מהם ולקחו כמה כחטופים. כיתת הכוננות נלחמה איתם, מנעה מהם לחדור לבתים וחיסלה רבים מהמחבלים."

מדינת ישראל מצויה היום במלחמה רב זירתית. בנוסף לאיום האש הרקטית - המוכר מכבר - קיימים גם בגבול הצפוני כוחות קומנדו בהיקף מערכתי, שכבר הוכיחו את יכולתם המוחצת בכיבוש יישובים ומתקני צה"ל בקדמת הגבול, ובהשלטת טרור על התושבים בגבולות. איום זה מבליט חסך בכוחות מקומיים זמינים בכוננות מתמדת, להגנת יישובי הספר כנגד התקפת פתע ההולכת ונעשית לדרך פעולה אפשרית וסבירה.

הגנת יישובי הספר – בפער מערכתי

במצב השגרה, פרט לכתת הכוננות - הקיימת כמעט בכל יישוב ספר - יתר התושבים אינם חמושים ואינם מאורגנים להגנת היישוב. גם לא קיימת ביישובים תשתית ביצורים מתאימה להגנה למול אויב בהתקפה סדורה.

בעבר, בתקופת הרמטכ"ל רפאל איתן, הוקמה ביישובים מערכת ביצורים להגנה על בסיס תושבי המקום, כמגויסי מילואים, במסגרת ההגנה המרחבית. באגרת הרמטכ"ל הדגיש רא"ל איתן:

"יישובי ההגנה המרחבית הם הצבא הסדיר המקומי. הם צריכים להבטיח שליטה והם צריכים למנוע מהאויב שיבוש מערכותינו במקרה מלחמה. לכן חיוניים ביותר מיקומם הטקטי בשטח, ציודם בנשק חדיש, אימון תושביהם למשימתם והפיכתם ליישובים מבוצרים כהלכה." (אגרת הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן)

הנהגת צה"ל והמדינה חדלו להאמין בהגנה האזרחית

צורת התארגנות זו ביישובי הספר חדלה להתקיים לא רק מכיוון שהלכה ודעכה עם הזמן, אלא בעיקר מכיוון שהנהגת צה"ל והמדינה חדלו להאמין בה.

אולם בתנאים החדשים שנוצרו, בפריצת מתקפת האויב בהפתעה, יישובים סמוכי הגבול זקוקים למענה הגנתי מידי. המענה המוצע כיום סובל משתי בעיות יסוד:

• הראשונה: פריסת הכוח הסדיר להגנת היישובים בספר, תלויה בהתרעה מודיעינית שכבר נוכחנו כי לא מובטח כי תתקבל בעיתוי המתאים; ואז, פער זמן משמעותי, בין פריצת התקפת האויב לבין הגעת הכוחות להגנה.
• השנייה: פריסת כוחות העילית הסדירים להגנה, פוגעת בזמינותם של כוחות אלה למהלכים התקפיים נדרשים לתוך שטח האויב.

על שתי בעיות יסוד אלה עמד בהרחבה יגאל אלון: "ללא הגנה מרחבית, המתבססת בעיקרה על ההתיישבות, היה נאלץ הצבא להפריש כוחות ניכרים לתפקידים דפנסיביים. צה"ל, שהוא קטן מצבאות ערב, המכתרים את ישראל מסביב, אינו יכול להתיר לעצמו החלשת כוחו האופנסיבי." ("מסך של חול"- עמ' 255).

פינוי במקום הגנה?

בניגוד למורשת העבר, לא זו בלבד שהמתיישבים ביישובי הספר לא אורגנו יותר כרכיב מערכתי במגננה, מערכת הביטחון תיכננה לפנות אותם בשעת חירום, במסגרת תכנית כוללת לפינוי אזרחים מקווי העימות בגבול הצפון ובגבול עוטף עזה, רק שהפינוי במלחמת שמחת תורה 2023 (חרבות ברזל) הגיע מאוחר מידי...

חברים וותיקים ביישובים התלוננו הרבה לפני המלחמה על התוכניות לפנות גם אותם בזמן חרום, במקום לגייסם ולארגנם להגנת היישוב. ראוי היה להקשיב לתביעתם לשלבם כחיילי מילואים מגויסים להגנת ביתם. גם אדם שעבר את גיל 70, איש או אישה, במיוחד כשהוא תושב המקום, יכולים להיות יעילים בתפקידי הגנה כשהם פועלים מעמדות נייחות. כמובן נדרש לכך לא רק מאמץ לארגון וחימוש מחודש של התושבים, אלא גם כינון מחודש של אתוס השליחות החלוצית בספר.

לנוכח אתגרי ההגנה החדשים בקווי העימות, למול איום גובר לחדירת כוחות חיזבאללה וחמאס לשטחנו מעבר לקוי הגבול, באפשרות לפעולתם בהפתעה, שילוב המתיישבים בהגנה המרחבית נראה פתאום מובן מאליו. הערכות הגנתית ביישובים, תחת פיקוד מקומי, תספק רשת ביטחון להתקפת פתע ותאפשר מיצוי נכון ויעיל יותר של כוחות צה"ל הסדירים בשעת חירום.

[לאוסף המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא המלחמה הבאה.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר.

מקורות והעשרה

• אמנון לורד (2023), אל נירתע מלראות את המשטמה, ישראל היום, 12/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2016), הכל על אזורי הסְפַ‏ר באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/5/16.