תקציר: מבחינות רבות הייתה החלטתו של אדולף היטלר לתקוף במזרח נכונה לזמנה, והתבררה כלא טובה במבחן המציאות. אפשר ללמוד מכך, שמנהיג של מעצמה - שנלחמת על מעמדה העולמי; ושנדמה לו, שהיא מחזיקה ביתרון אסטרטגי, שלא יחזור - עלול לעשות שימוש באותו יתרון כדי לנצל את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו… תחשבו רוסיה של פוטין; תחשבו איראן!

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

עודכן ב- 23 בינואר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

באביב 1941 ניצב אדולף היטלר בפסגת התהילה, כגדול הגרמנים לדורותיהם; וכאחד המצביאים הגדולים בדברי ימי העולם. ארבע שנים לאחר מכן הפכה גרמניה לעיי חרבות.

ההחלטה האסטרטגית העיקרית שהביאה אותו לשם, הייתה ההחלטה לפנות מזרחה לעבר ברית המועצות ('מבצע ברברוסה') ... [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן].

בספרם: רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים - החלטות בתנאי משבר, עושים פרופ' מיכאל הרסגור ז"ל ואהוד פוקס שימוש בהבדלה המוכרת בתורת קבלת ההחלטות, בין החלטה טובה להחלטה נכונה (הרסגור ופוקס, 2010, עמ' 13-12) [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן].

- החלטה נכונה היא זו שצריך לנקוט בזמן אמת, לפי המידע שהיה בידי המחליט.

- החלטה טובה נבחנת בדיעבד, במבחן המציאות. מטבע הדברים, יכול אסטרטג לקבל החלטה לא נכונה שתהפוך עם הזמן להחלטה טובה; ולהיפך: החלטה נכונה לזמנה שתהפוך להחלטה גרועה.

למה בכלל החליטו הגרמנים לתקוף במזרח? ההחלטה לתקוף במזרח הייתה כולה של אדולף היטלר. על כן, ניתן לחלק את נימוקיו למלחמה במזרח לנימוקים אובייקטיביים לאומיים ולנימוקים סובייקטיביים אישיים (ראו בהמשך):

נימוקים אובייקטיביים לאומיים:

רוסיה - יריב מיתולוגי ודמוני

רוסיה הייתה יריב מיתולוגי וטראומטי מאוד. הטראומה של הפלישה הרוסית בתחילת מלחמת העולם הראשונה; וההיסטריה בקרב האוכלוסייה בפרוסיה המזרחית - כפי שבאה לידי ביטוי בזעקה: 'הקוזאקים באים' (Kosaken Kommen) - נחרתה היטב בזיכרון הלאומי הגרמני [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן].

[בתמונה משמאל: הקוזאקים באים... התמונה היא נחלת הכלל]

גרמניה ניצחה אמנם במזרח בקרב טננברג, אבל העבירה כוחות מזרחה מהחזית המערבית, מה שחרץ בעיני רבים את גורל המלחמה והבא לבסוף לתבוסתה. האידאולוגיה הנאצית [שהיו לה גם יסודות רציונליים, שהחו משותפים לגורמים רבים אחרים באומה הגרמנית: הצורך בחומרי גלם וב'מרחב מחייה (לבנסראום) במזרח] רק חיזקה עוד יותר את השנאה והבוז לשכנים ממזרח (טוכמן, 1964, עמ' 214-192) [להרחבה על קרב טננברג, לחצו כאן].

לימים השתמש הצבא האדום בביטוי 'הקוזאקים באים' לתאר את כוחותיו העולים על ברלין. בהפוך על הפוך, הטראומה הלאומית התאמתה...

יכולתו הייחודית של הווארמאכט הגרמני כ'חלון הזדמנויות'

צריך לזכור כי במציאות של אביב 1941 הייתה גרמניה המעצמה הטכנולוגית והחזקה בעולם. בזכות חידושים טכנולוגיים - המלווים בתורת לחימה חדשנית - היה צבא היבשה שלה בלתי מנוצח עד אז, וזרע אימה ופחד בקרב יריביו. 

[בתמונה משמאל: עליונות אסטרטגית היא לעולם זמנית ומתכלה בתהפוכות הזמן... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

יכולתו של צבא היבשה הגרמני היה סוג של 'סטארט אפ' ייחודי; אבל כדרכה של המצאה חדשה וטובה, מיד קמים לה חיקויים:

לאור הצלחתה של גרמניה שינו היריבים את צבאותיהם במהירות והתאימו אותם למציאות החדשה; וכמו נפוליאון בשעתו, ברגע שפיצחו יריביו את שיטותיו, קהתה יכולתו ופג קסמו.

בעיני האסטרטג הגרמני, היה זו ללא ספק חלון הזדמנויות לתפוס מעצמה גדולה ומסוכנת בעיתוי אופטימלי, לפני שהיא מתעצמת דייה, להיות יריב שקול.

רמתו של הפיקוד הצבאי הגרמני, ניסיונו הייחודי ויכולותיו

הפיקוד הצבאי הגרמני היה מהטובים בעולם; וגם מהמנוסים ביותר בעולם בניהול מלחמות בקנה מידה גדול. הסיכוי שלגרמניה יהיה בזמן אחר שילוב כזה של כלי מלחמה חד כתער וגנרלים מנוסים בהפעלתו, איננו גדול. על כן, הפיתוי לעשות בו שימוש היה גדול.

הצבא האדום אחרי הטיהורים של סטלין

הצבא האדום היה באותה עת בשפל חסר תקדים. הוא סבל מ"טיהורים" משך כל שנות השלושים, במהלכם חוסלו רוב הקצינים והבכירים וראשי הצבא האדום.

ב-1937 החל גל מעצרים של ראשי הצבא - ובראשם ראש הצבא ואחד האסטרטגים החשובים בדורו, המרשל טוכצ'בסקי - בתואנה שהם יצרו קשרים עם המטה הכללי הגרמני ותכננו לתפוס את השלטון (ויקיפדיה: הצבא האדום).

[בתמונה משמאל: המרשל טוכצ'בסקי. שנתיים אחרי חיסולו, הוא והצבא האדום שיצר - ושנהרס בעקבות הטיהורים - היו חסרים לברית המועצות, כאוויר לנשימה... התמונה היא נחלת הכלל]

המשפט המבוים הזה היה רק תחילתו של מסע "טיהורים" נרחב שבמהלכו נאסרו והוצאו להורג אלפי קצינים. בין מאי 1937 לספטמבר 1938 "טוהרו" כ-90% מראשי המטות המחוזיים וסגניהם, כ-80% ממפקדי הגייסות והחטיבות וכ-90% מקציני המטה. בסך הכל "טוהרו" 39,700 קצינים, בהם גם המרשלים יגרוב ובליוכר. העילה היחידה להוצאתם להורג של רבים מהקצינים האלה הייתה שדבק בהם החשד כי הם נוטים לקו שהוביל הרמטכ"ל טוכצ'בסקי (ויקיפדיה: הצבא האדום).

התוצאה הייתה פיקוד שמורכב ברובו מגנרלים 'אומרי הן' ופוליטיזציה של הצבא. לכן, תחושתם של הגרמנים שברית המועצות היא מדינה רקובה, שכל שהם צריכים זה לבעוט בדלת והכל יתמוטט, היה לה על מה להסתמך.

קריסת רוסיה תפתור גם את בעיית בריטניה

במילותיו של היטלר עצמו: "תקוותה של בריטניה גנוזה ברוסיה ובארצות הברית. אם תוצא רוסיה מן התמונה, תאבד גם אמריקה לבריטניה, משום שחיסולה של רוסיה יגביר את כוחה של יפן במזרח הרחוק" (שאתגר כבר אז מאוד את ארצות הברית...).

זה יחסוך את הצורך שהכוחות המזוינים ייבנו מחדש בצורה אמפיבית, כדי להתמודד עם מעצמה ימית כמו בריטניה, בתחומה הבלעדי (קלרק, 1979, ע'מ 26, 29).

תמונת מצב מודיעינית 'ורודה' (שהתגלתה בדיעבד כשגויה מאוד...)

המידע שהיה בידי היטלר ובכיריו היה ורוד מאוד לגבי סיכויי ההתמודדות עם הצבא האדום. הוא נקב במספרי יחידות לוחמות קטן בהרבה ממה שמצאו הגרמנים; וטעה בהערכת איכות כלי הנשק שבידי הסובייטים (כך לדוגמה, טנק ה- T-34 היה הפתעה מרה מאוד לגרמנים והיה לו יתרון עצום על הפנצרים הגרמניים).

לאחר זמן התבטא היטלר עצמו כי אם היה יודע את התמונה האמיתית על עוצמתו של הצבא האדום, לא היה פותח במלחמה.

נימוקים סובייקטיביים אישיים:

היטלר לקח קרדיט - ובצדק רב - על הישגי גרמניה במערב; שדומה שלכל אורך הדרך פעל בניגוד לעצותיהם של בכירי המטה שלו וניצח. היה לו הרצון - והוא האמין שגם היכולת - "להבטיח את הרייך הגרמני לאלף שנים", מה עוד שלפי דבריו: "איזה פושע או מטורף יכול לחסל אותי בכל רגע".

לזה צריך להוסיף את ההיבט האישי ומקומו בהיסטוריה העולמית. כבר אז היה גדול הגרמנים; והיחידי שהצליח לאחד את אירופה כולה תחת דגלו. למה שלא יצליח היכן שנכשל נפוליאון?

לסיכום

אלן קלרק, בספרו: 'מבצע ברברוסה', כותב כך (קלרק, 1979, ע' 29):

"ב- 1930 כתב היטלר כי 'צבאות לכינון השלום אינם בנמצא. הם קיימים אך ורק לשם השגת ניצחון במלחמה'. באביב 1941 עמד הווארמאכט עטור ניצחון. דמו כמעט שלא הוקז והוא מאומן ומצויד כמעט עד לשלמות. מכונת מלחמה מאוזנת ומתואמת למשעי., הניצבת עתה בפסגת ההישג הצבאי.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אלן קלרק, 'מבצע ברברוסה', שראה אור ב- 1979בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לאן יפנה?

דומה כי כוח המשיכה כשלעצמו מוכרח לכוונו אל היריב היחיד שנותר בגוש היבשת האירופי; יריב שימשכנו אליו כמו שמשך את צבאות נפוליאון - אשר ניצב גם הוא במפח נפש גדול על גדות התעלה האנגלית - מזרחה, אל הערבה האפלה והבלתי מנוצחת של רוסיה...".

מכל אלה נובע, שכשפורסים את מסכת הטיעונים כולם, אם לצאת למלחמה, נראה - למרבה הזוועה - כי לא מדובר רק בשיגיון של מטורף, אלא בראיה אובייקטיבית המלווה באינטואיציה חריפה - שלא הכזיבה עד אז - שזהו חלון הזדמנויות מוגבל בזמן שמנהיג אחראי נכון לו שינצלו. משמע, החלטתו של מבחינות רבות הייתה החלטה נכונה לזמנה, שהתבררה כלא טובה במבחן המציאות.

יתרה מכך. כשבוחנים את כישלונה של גרמניה במבצע ברברוסה, דומה שלא בנות הברית ניצחו אותה אלא היא - בטעויותיה האסטרטגיים ההולכים וגדלים - ניצחה את עצמה.

ומה עם המוסר? חחח... מי שעוד מאמין במוסר ביחסים בינלאומיים, כדאי שיתאפס, ויפה דקה אחת קודם! [למאמר: 'מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים', לחצו כאן]

מה אפשר ללמוד מכך?

שמנהיג של מעצמה - שנלחמת על מעמדה העולמי; ושנדמה לו, שהיא מחזיקה ביתרון אסטרטגי, שלא יחזור - עלול לעשות שימוש באותו יתרון כדי לנצל את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו:

רוסיה של ולדימיר פוטין

מעצמה עולמית שכואבת את התפרקות ברית המועצות, ורואה באוקראינה חלק ממנה - הכינה במהלך עשור את הפלישה לאוקראינה, וביצעה אותו בשלהי הקדנציה שלו כמנהיג; שהרי, מי מלבדו יחבר בחזרה את אוקראינה לרוסיה וישתלט על האזורים ה'רוסיים' בתוכה?

איראן של האייתולות

מעצמה קדומה, המחדשת ימיה כקדם - השיגה בעשר השנים האחרונות יתרון אסטרטגי על פני כל גורם אחר במזרח התיכון. היתרון הזה הולך ומבשיל, אבל חלון ההזדמנויות שלה קצר: מרגע שיפנו מדינות המערב הטכנולוגיות לפיתוח הלייזר, ייסגר אותו חלון.

האם יבקשו מנהיגיה לנצל את חלון ההזדמנויות הזה? ימים יגידו!

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה;
• הרחבה על קרב טננברג.
• מאמר: 'מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים'.

מקורות והעשרה

• מיכאל הרסגור, אהוד פוקס (2010), רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים - החלטות בתנאי משבר, אור יהודה: דביר.
• אלן קלרק (1979), מבצע ברברוסה, תל אביב: מערכות.
• ברברה טוכמן (1964), אוגוסט 1914, תל אביב: משרד הביטחון, ההוצאה לאור.
• פנחס יחזקאלי (2019), קבלת החלטות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 31/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים, ייצור ידע, 21/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2020), למה תקף אדולף היטלר במזרח, ומה הלקח? ייצור ידע, 14/1/20.