[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.

*  *  *

במשך שנים רבות, הלייזר היה מילה מגונה. הס מלהזכיר. היה צורך בלוליינות רבה כדי לפרסם משהו בזכות הלייזר. בעיקר ברשתות הדיגיטליות. מערכת הביטחון ננעלה על פתרון באמצעות טילי יירוט, יקרים, השקיעה בהם מיליארדים, והלייזר הפריע לקונספציה. לא עזרו הטיעונים, שהתבססו על היגיון פשוט וגם על חקרי ביצועים, שנעשו במקומות שונים לפני שנים רבות, שהפתרון המבוסס בלעדית על טילי יירוט יקרוס מול כמות גדולה של איומים, במיוחד כאשר יופיעו רקטות וטילים בינוניים וכבדים שיהיו גם מדויקים ו/או מתמרנים.

פתאום התברר שהעתיד כבר כאן. רק במאי השנה, החמאס, ארגון קיקיוני בעזה, שיתק חצי מדינה למשך יממה וחצי, כאשר שיגר עלינו קרוב ל־700 רקטות. בנוסף בא הירי על בתי הזיקוק בסעודיה, שם מערכות ההגנה המבוססות על טילי יירוט אמריקנים לא הושיעו. מערכת הביטחון התעוררה בבהלה מול המציאות העגומה. הלייזר יצא מהארון! כלי התקשורת רעשו והודיעו בקול תרועה שישראל מפתחת מערכת לייזר להשלמת מערך ההגנה מרקטות.

[בתמונה: האמנם משנה את כללי המשחק? לכתבתו של יואב זיתון ב-וואלה, לחצו כאן]

בשעה טובה! יש לברך את מערכת הביטחון ואת המנהל לפיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) על ההכרה בהכרח לשלב לייזר רב עוצמה במערך הגנת העורף, מול האיום הבליסטי על ישראל, ההולך ומתעצם בימים רבי־תהפוכות אלה.

אבל, הגאולה טרם הגיעה. מערכת הביטחון מציגה לייזר עתידי, המבוסס על אנרגיה חשמלית, שיגיע לדבריהם, תוך חצי שנה, להספק של 100 קילו־ואט (ק"ו). בארה"ב, שם הניסיון בתחום זה רב, הגיעו עד כה בטכנולוגיה זו (לייזר חשמלי / סיבים) להספק של 58 ק"ו בלבד. כמה חברות אמריקניות, שעוסקות בלייזרים רבי עוצמה, כבר שנים רבות, מנסות להגיע להספק של 100-150 ק"ו, בינתיים ללא הצלחה מוכחת.

האם אנחנו, פה בישראל, הקדמנו בנושא זה את האמריקאים? סיכוי קלוש. הצרה היא שאפילו הספק לא מוכח זה של 100-150 ק"ו, קטן בהרבה מהדרוש ליירט את מבול האיומים עלינו: פצמ"רים, רקטות וטילים, חלקם ההולך וגדל כבדים, בעלי מטען של מאות ק"ג. יש באזור גם כמות לא מבוטלת של טילים מדויקים, שהנזק מהם עלול להיות קטסטרופלי. ליירוט איומים אלה דרוש הספק בסדר גודל של 1,000 ק"ו. זה היה ברור כבר לפני עשרות שנים.

מערכת הביטחון מכירה גם היא בנחיצות לייזר בהספק של מגה־ואט (1,000 ק"ו), כאשר היא מציינת שבעתיד, המערכת החשמלית תשודרג להספק זה. אלה חלומות באספמיה. מעטים מדעני הלייזר בעולם המאמינים באפשרות להגיע בלייזר חשמלי / סיבים להספק מסדר גודל של מ"ו ב־20 השנים הקרובות.

הבעיה היא שאיום הרקטות והטילים הוא מיידי. ומה עושה מערכת הביטחון? מהמרת על טכנולוגיה נחותה, שטרם הוכחה, הנמצאת בשלבי מחקר ופיתוח, במקום ליישם טכנולוגיה מתאימה וקיימת. מדובר בלייזר כימי, שמקור האנרגיה שלו הוא משריפה ישירה של דלק, שבו הגיעו להספק בסדר גודל של מ"ו (1,000 ק"ו) ויותר כבר לפני יותר מ־30 שנה.

לפני 13 שנה הוצעה לישראל מערכת לייזר כימי (סקייגארד) בהספק של כמגה־ואט, שהיתה מוכנה לייצור, והתבססה על מערכת ההדגמה הנאוטילוס, שפותחה בארה"ב, בשיתוף חברות ישראליות, ונעשתה ביוזמה ישראלית (הסכם פרס - קלינטון, 1996). זו המערכת הנחוצה לישראל. מערכת בעלת הביצועים הנדרשים, שהוכחה בפועל והייתה מוכנה לייצור כבר אז, ולא מערכת שנמצאת בשלבי מחקר ופיתוח, ופערי הידע בה רבים.

מערכת הביטחון חוזרת על אותה טעות שוב ושוב. היא מציגה פתרון חסר, שאינו קיים, במקום פתרון עודף שכבר הוכח. ולמה זאת? היא מנסה ככל הנראה להמשיך ולהתבסס על פתרונות "כחול -לבן", לטובת התעשיות הביטחוניות.

.

האם יתכן שהאינטרסים של התעשיות הביטחוניות גוברים על ביטחון המדינה? אנו לא המצאנו בעיה זו. הנשיא אייזנהאור בנאום הפרידה לאומה שנשא ב-17 בינואר 1961 התייחס לסכנה שהתפתחותו של קומפלקס צבאי-תעשייתי יכולה לפגוע באינטרסים הלאומיים של ארצות הברית. אנו צריכים אייזנהאור כזה גם כאן. הנהגת המדינה חייבת לצאת במהרה מהראייה צרת האופק; ולחתור לפיתוח מערך הגנה יעיל מפני רקטות וטילים.

הזמן אוזל!