אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
לאחרונה, פרסם ד"ר עודד עמיחי באתר זה את מאמרו: 'הלייזר יצא מהארון…', והוא צודק בכל מילה.אכן, הלייזר יצא מהארון. הוא הגיע לתודעת מקבלי ההחלטות באיחור ניכר, כזה שמחירו עלול להיות יקר מאוד; ונבצר מבינתי מדוע רק עכשיו... האם לא היה ברור, גם לפני 15 ואולי גם 20 שנים שזו הדרך היעילה היחידה להתמודד עם מתקפה נרחבת של עשרות אלפי רקטות וטילים?
לא היה צריך להיות ד"ר לפיזיקה גרעינית או מנתח מוח מבריק כדי להבין את העניין הפשוט הזה. כל אדם בר דעת שהיה עושה חשבון פשוט, חשבון ברמה של חטיבת ביניים. אז, הוא היה מבין, שאין לנו ולכל מדינה אחרת בעולם יכולת ליירט עשרות אלפי פגזים, רקטות וטילים שינחתו על ריכוזי האוכלוסייה:
- אין יכולת כלכלית כי עלות היירוט לטיל תוקף אחד גבוה ביחס של בין פי 10 ל 100 מעלות הטיל התוקף; וכך, לעולם יהיו להם יותר רקטות וטילים תוקפים מאשר לנו טילים מיירטים.
- אין יכולת לוגיסטית וכלכלית לפרוס עשרות סוללות יקרות וכוח אדם רב כדי להגן על כל הארץ ובנוסף גם לתחזק לאמן ולהכשיר את כל המערך הזה.
[למאמרו של ד"ר עודד עמיחי: 'הלייזר יצא מהארון…', לחצו כאן]
אותם האנשים, שמבינים - גם ללא צורך בהסברים - שלא ניתן לתפקד כחברה מודרנית ללא מכוניות, להתנייד לכל מקום רק עם סוס ועגלה; שלא ניתן לתפקד כחברה מודרנית עם סחר ימי שמבוצע בספינות מפרש קטנות במקום באניות ממונעות אדירות... אותם אנשים, ובהם גם מנהיגנו היקרים המדיניים והביטחוניים, כשלו כאן לחלוטין בהבנת המציאות.
אין ספק שהלייזר יהפוך לעמוד השדרה של מערכי ההגנה האווירית כאן ובעולם. ההליך הזה הוא בלתי נמנע, כפי שהמעבר להסעת המונים למרחקים גדולים נעשית בעשרות השנים האחרונות במטוסים, ולא בספינות מפרש.
כעת נותרה השאלה איזה לייזר?
לייזר כזה שעושה את העבודה ויצליח ליירט בקלות כל איום מעופף; או לייזר שיכולתו מוגבלת מאוד, והוא יעיל חלקית רק ליירוט ומטווח קרוב של מזל"טים ופצמ"רים. ברור שהלייזר החזק הוא הסקייגארד. הגנת העורף, האזרחים, הערים הגדולות והמתקנים החיוניים, היא ורק היא חייבת להיות העדיפות הראשונה.
יש להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה אינטרסים אישיים וארגוניים. ההיגיון הזה הוא כה פשוט, שאינני מבין, מדוע אנחנו נאלצים להסביר אותו שוב ושוב. רק סקייגארד. השאר, הבל הבלים!
